שאלו על לב ירושלים

סדרת הפיגועים הקטלניים בירושלים בשבועות האחרונים, בהמשך לחיכוך האלים בשכונות מזרח העיר שנמשך בצורה חמורה לפחות מאז תחילת הקיץ, מציפה שוב את שאלת עתידה של מזרח ירושלים. מעט מחשבות (לא מחודדות עד הסוף) בנושא.

הקווים העיקריים שנשמעו בימים האחרונים לגבי עתידה של ירושלים היו מימין תביעה לאכיפה נחרצת של ריבונות ישראל בעיר המאוחדת, ומשמאל בעיקר קריאה להיפרד מרוב שכונות מזרח העיר ולהעביר אותם לשליטה פלסטינית. ומה איתי?

אני מבין שיש כמה חלופות אפשריות לעתידה של ירושלים:

א. האופציה הראשונה היא חלוקת העיר, וביטול למעשה של הסיפוח שהרחיב את ירושלים בשנת 1967 – בדרך כלל מדברים על חלוקה לפי העיקרון של שכונות יהודיות לישראל ושכונות פלסטיניות לפלסטינים. להבנתי האופציה הזו בעייתית מאוד מכמה סיבות. הראשונה היא כמובן הגיאוגרפיה של ירושלים, שמשמעותה אומרת שחלוקה כזו תיצור קו ארוך ומפותל שמקיף מובלעות מחוברות בכבישים צרים.

מזרח ירושליםבנוסף, כדי שלחלוקה כזו תהיה איזושהי משמעות, היא צריכה לבוא לידי ביטוי בשני מישורים:

1. שינוי המעמד של תושבי השכונות הפלסטיניות מתושבי קבע של מדינת ישראל לנתינים של הרשות הפלסטינית. זה יהיה צעד בעייתי מכיוון שנראה שהאוכלוסיה הפלסטינית מאוד לא מעוניינת בו, לאור הייתרונות הכלכליים שהוא טומן ולא פחות מכך, חופש התנועה שמקנה התושבות בישראל, מה שלוקח אותנו אל השלב הבא.

2. יצירת הפרדה פיזית שתאפשר פיקוח על המעבר בין שני חלקי העיר. ללא הפרדה כזו, קשה לראות איך ישתפר המצב בעיר. הפרדה כזו תיצור קשיים אדירים במרקם העירוני.

מלבד העובדה שתושבי מזרח העיר יתנגדו בתוקף לשלילת מעמד התושבות שלהם, ומלבד המשבר שיווצר במרקם העירוני, אני מבין שחלוקה כזו תיצור קו הפרדה לא רצוי בין ישראל לבין הפלסטינים, כזה שמציב שליטה פלסטינית במרכז העיר, מה שייצור גבול שאינו בר-הגנה בתוך ירושלים. הקרבה של קו גבול כזה אל מרכז השלטון הישראלי (בניין הכנסת מרוחק כשני ק"מ בלבד מהקו הירוק), תיצור מצב שבו קל מאוד ומשתלם מאוד ליצור איום על יכולתה של ישראל לקיים ריבונות בעיר הבירה שלה. מספיק קנה מרגמה אחד שמכוון אל בניין הכנסת, או ירי על כביש יחיד שמחבר שכונה. כדי לסכל איומים כאלה, ישראל תצטרף לפעול מיוזמתה, כפעולה מקדימה, מעבר לקו ובתוך מה שייתפס כ"שטח פלסטיני". זו סיטואציה רעה מאוד. יתרה מכך, חלוקה כזו היא רמז לבאות. בלי שמירה על ריבונות ישראלית באזור הר הצופים, לא ניתן לקיים את רצף המסדרון המזרחי שיוצא מירושלים עם כביש אחד לכיוון מעלה אדומים וים המלח, שחשוב על מנת לשמור את הנוכחות של ישראל באזור של בקעת הירדן ים המלח ומדבר יהודה. לא כאן המקום לפרט למה אני חושב שנוכחות ישראלית כזו היא הבסיס ליכולת לקיים מצב של שלום במזרח-התיכון, אבל בשורה התחתונה גם זה קשור בצורך לבסס מצב שלום כזה על קווי גבול שניתן להגן עליהם ומאוד לא נוח לתקוף אותם.

לזה צריך עוד להוסיף את העובדה שמי שעומד במידה רבה מאחורי עליית גובה הלהבות בירושלים הם הגורמים האיסלמיים הדתיים (כולל גיבוי של התנועה האיסלמית בישראל), שמנהלים מאבק שאחת מהאלמנטים הייסודים בו הם הכחשת הזיקה של יהודים לירושלים. מי שלא ראה את צילומי המשטרה של ירי זיקוקים מתוך ובתוך מסגד אל-אקצא (שרצפתו מכוסה בשטיחים כמובן) לא ראה מאבק על כיבוד קדושתו של מסגד מימיו. מסירת שכונות מזרח העיר לפלסטינים בסיטואציה כזו תיהיה עוד שיעור לדורות בנוגע ליכולת לדחוף את ישראל לויתור טריטוריאלי (בעיר הבירה שלה, שהיא גם לב הזיקה לארץ ישראל) באמצעות שימוש באלימות ותוך שלילה בוטה של הגעה להסכמה איתה .

ברובע היהודי בעיר העתיקה

ב. האופציה השניה היא ריאלית יותר לטעמי, ומשמעותה שמירה על אחדות העיר. הבסיס לה הוא פחות או יותר בתוואי גדר ההפרדה.  אז איך בכל זאת יוצרים נורמליזציה של החיים בעיר בסיטואציה כזו? הנה כמה כיוונים:

1. את השכונות ששייכות מוניציפלית לירושלים אבל נותרו מעבר לגדר צריך להעביר לשליטת הרש"פ. נכון להיום המצב בהן הוא וואקום שלטוני, מה שיוצר מצב של ואקום שלטוני שרע לכולם. יכול להיות שבשלב הראשון צריך לעשות את זה בצורה "שקטה", בכך שיאפשרו לזרועות הרש"פ לפעול בשכונות האלה ולהכניס בהן סדר, ואת ההשלמה הפורמלית של המהלך לעשות במסגרת של הסכם ביניים או קבע מול הרש"פ. בנוסף, אפשר לשקול את שינוי הקו בכמה מקרים ספציפיים, בעיקר בשכונות שמדרום לנחל קדרון ומצפון להר חומה: ג'בל מוכאבר, צור בחר, אום טובא ואולי עוד קצת, כך שגם הן ינותקו מירושלים.

2. בלימת ההסתה וההתתסה האיסלמית בירושלים, כולל צעדי מנע נגד כלי תקשורת, מסיתים ומפרי סדר בהר הבית. מסגד אל אקצא לא בסכנה, ומי שטוען כך ומעודד את הפרות הסדר בהר הבית מנסה להדליק את השטח. מי שמפר את הסדר בהר הבית צריך להיות מורחק מהאזור. בנוסף, צריך לייצר הרתעה אפקטיבית נגד פעולות אלימות. יש כשל מובנה בניסיון להתמודד עם משתתפים במאבק לאומי באמצעות הליך פלילי, מכיוון שבמקרים רבים (וכנראה במיוחד אצל אלה שפעילים על רקע דתי), אין סיבה לחשוב שמעצר ימנע את השיבה לאלימות מיד לאחר השחרור, ולכן הוא ענישה לא אפקטיבית. האנשים האלה הם לוחמים (לא רשמיים) ולא עבריינים. מכיוון שיש ספקות רציניות בנוגע לאפקטיביות ההרתעה שבהריסת בתים, אני חושב שצריך לבחון ברצינות את שינוי ההתמודדות מענישה באמצעות מעצר מוגבל בזמן להגליה לא מוגבלת בזמן. פעם, כשישראל היתה מוקפת אויבים, זה היה תהליך פשוט יחסית. היום זה יותר מורכב, מכיוון שאין לנו אינטרס בכניסה של גורמים כאלה לתחומה של ירדן או חצי האי-סיני. אני חושב שהעברה לסוריה היתה מרתיעה בהחלט, אבל לא בטוח שזה אפשרי. אבל אני חושב שהעברה אל רצועת עזה היא ענישה משמעותית. יש משפטנים שיגידו שהיא לא חוקית לפי הדין הבינלאומי, אבל מהצד השני של המקל, הפלסטינים נאבקים על ההגדרה של עזה והגדה המערבית כחלק מיחידה טריטוריאלית ולאומית אחת. בהגליה לעזה גם נחסכות עלויות המאסר, וגם הבעיה של שיבת המשוחררים לפעילות טרור מהסוג הזה – הם יורשו לשוב לגדה המערבית או לשטח ירושלים לאחר שיסתיים בהסכמה מצב העימות בין ישראל לפלסטינים. את הצעד הזה כדאי ליישם על מבצעי פיגועים שנותרו בחיים, פעילים מרכזיים בהפרות סדר ופעילים בארגוני הטרור. אפשר להחריג ממנו קטינים ומי שמעורב בעבירות קלות.

3. במקביל להרחקת הגורמים שמציתים את השטח, צריך לעודד "ישראליזציה" של השכונות הפלסטיניות שישארו בתחום ישראל. המשמעות בשטח היא מהלך מקיף של תכנון עירוני והשקעה כספית שיסדירו את תחום הבניה והשירותיים המוניציפליים. לצד זה אכיפת חוק ותקנות עירוניות. ובנוסף ולא פחות חשוב – עידוד התושבים לקבל אזרחות ישראלית ולהשתתף במערכת הפוליטית העירונית. אחת הסיבות החשובות להזנחת שכונות מזרח העיר היא שלמרות שתושביהן הם כשליש מתושבי העיר, העובדה שהם מחרימים את הבחירות (לא מעט בהשפעת לחצם הלא מתון של אותם גורמים שלטעמי צריך להרחיק מפעולה בעיר), אין להם שום כוח פוליטי בעירייה, ולכן אין אף אחד בשלטון המוניציפלי שיש לו אינטרס פוליטי ממשי (מעבר לתפישת עולם של צדק) ומחוייבות כלפי בוחרים שיביאו אותו לדאוג להן. ביום שבו תושבי מזרח העיר יבחרו להשתתף בבחירות העירוניות, הם יוכלו כנראה לקבוע את זהות ראש העיר (גם אם הוא לא יהיה ערבי), ויהיה להם כוח שלא ניתן להתעלם ממנו במועצת העיר ובמוקדי קבלת ההחלטות שלה. באופן כללי, צריך לפעול לשינוי שיהפוך את מצבם של ערביי מזרח ירושלים מפלסטינים במעמד תושבות לדומה יותר לזה של אזרחי ישראל הערבים.

כל הצעדים האלה לא פשוטים, ובכל זאת הם נראים לי עדיפים על פני החסרונות הגדולים שבחלוקת העיר. שאני צופה שהצעה כזו תזכה להתנגדות חריפה מצד הימין הקיצוני על שני פלגיו (זה שנקרא הימין הקיצוני, וזה שנקרא השמאל הקיצוני), בהנחה שלא אתבדה, אני חושב שזו תיהיה עדות טובה לכך שהצעה כזו תואמת למה שרצוי שינחה את השמאל הציוני. זה לא אומר שהממשלה הנוכחית תממש אותה, אבל קשה להגיד שזה יפתיע, מכיוון שהממשלה שלנו היא לא ממשלת שמאל ציוני.

***

רשומות קודמות שקשורות לנושא ניתן לקרוא כאן וכאן.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s