בעין העדשה: סיורי ראש השנה

שני ימי החג והשבת המצורפת היו הזדמנות טובה לטיולים בעמק ובגליל. מבחר תמונות.

א. בחג הראשון של ראש השנה יצאתי בבוקר ברגל  מכפר יחזקאל, עליתי אל גבעת המורה, חציתי את בקעת כסולות וטיפסתי אל פסגת הר הקפיצה. למעשה זו היתה מין השלמה, כי תיכננתי לעשות את המסלול הזה לפני כמה שנים כהמשך לטיול בגלבוע, שאותו קיצרתי בסופו של דבר.

שדה מכוסה פלפלים מצפון לקבוצת גבע. אני חושב שהם בייבוש לאחר הקטיף אבל אני לא בטוח. בסמוך עמדו שלושה מיכלי ענק של משאיות, כנראה לאיסוף הפרי.

פרדס (או מטע אבוקדו?) שנכרת לא מזמן.

מגדל התצפית בפסגת נבי דחי בגבעת המורה. לשמחתי, ובשונה מרוב מגדלי התצפית של קק"ל, מצאתי אותו פתוח ונקי למדי. למרות שגדלתי בעמק, אני לא זוכר שאי-פעם ביקרתי על פסגת המורה.

"אדמתנו, בני, אין פנאי לה" אומר השיר, אבל אני תהיתי האם הטרקטור שחרש את שדות העמק בעיצומו של יום החג עשה זאת בגלל דחיפות העבודה או בגלל שהיא כבר אינה עברית. לי זה הזכיר את השורות הבאות שהתפרסמו ב"הפועל הצעיר" בשנת תרע"ג, כנראה על פתח-תקווה:

אם לפנים עבדו אצלנו רק שלוש מאות יום בשנה, הרי עובדים אתה, באמת, שלש מאות שישים וחמישה יום. בקיץ עובדים מקצת המוטורים בשבת; בגֹרן עובדים הערבים בשבת גם אצל האיכרים החרדים; פה ושם תפגוש גם בהמות חורשות בשבת.

ובפרדסים החכורים בידי נכרים ממשיכים בשבת את מלאכת הקטיפה והאריזה.

בבריכה קטנה בפאת שדה:

בשדות איכסאל:

 

ב. ביום החג השני הצטרפתי לסיור של עמותת "סיכוי" בכפר עילבון, כפר נוצרי ברובו ששכונה בדואית שנוספה לו מצליחה לשמר את גודל האוכלוסיה שלו, במקביל להגירה משמעותית של תושבים נוצרים לחו"ל.

נברשת בכנסיה הקתולית מלכיתית

בכנסיה האורתודוכסית.

ג. ביום השבת הצטרפתי לסיור של עמותת "סיכוי" בכפר דיר-חנא. הכפר (ועד 1948 גם נשאר) בתוך מתחם מצודה מתקופה דאהר אל עומר (המאה ה-18), שבעצמה נבנתה על שרידי מצודה צלבנית (בתקופת בית שני היה במקום יישוב יהודי בשם "כפר יוחנה"). במצודה, שראוי היה להשקיע את הכסף הנחוץ בשימורה, אפשר לראות שני פריט אדריכלי נדיר ביותר (לפי המדריך בארץ הוא נמצא בנוסף רק ברמלה): קשת אבן שנעזרת בבליטה ומגרעת בסיתות האבנים. במצודה יש קשת אחת כזו שהשתמרה במלואה:

כאן, בקשת שניה שנשברה בחלקה, ניתן לראות את הבליטה והמגרעת בפרופיל האבן:

רמת צלמון, באזור שבין עילבון, דיר חנא ומע'ר יפה מאוד ומלאה כולה במטעי זיתים. לפי המדריך בסיור לעילבון, מוערך שנטועים בה כשישה מיליוני עצי זית. המדריכים בשני הסיורים סיפרו שכיום קטיף הזיתים אינו משתלם מבחינה מסחרית, ונעשה כגיוס משפחתי בעיקר מתוך נוהג חברתי שהתושבים רגילים אליו ונהנים ממנו.

ברכס שמצפון לכפר ניתן למצוא כמה זיתים עתיקים, בני כאלף שנים לפחות. לפי המדריך שלנו, העץ הזה הוא עץ הזית בעל הגזע השלם (גזעי עצי זית עתיקים נהפכים חלולים ונפערים בהם חורים) הגדול בארץ:

העץ הבא הזכיר לי את הפסוק מתהלים "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ.". ארבעת הגזעים שלו הם כנראה ארבעה חוטרים שצמחו משורשיו של גזע עתיק יותר, שמת ופינה את מקומו.

בסה"כ היה יפה ומעניין לטייל בגליל בימי החג. הטיול הבא צפוי לחוה"מ סוכות, באזור שבין נצרת עילית והגלבוע. חוץ מזה, אני מחכה לתחילת החורף, כשהירוק יכסה מחדש את היובש הקיצי, והכל יהיה יפה יותר.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s