נעלו נעליים גבוהות: נחשים בקריה ופוליטיקאים בבית הנשיא

פרסום חלק מתמלילי שיחות של הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי ומקורביו חושף את ה"פוליטיקה" שאופפת את העבודה בדרגים הגבוהים של הצבא, משרד הביטחון והתקשורת. לא פחות חשוב מכך, הוא רומז לפוליטיקה האמיתית שהיא הכוח המניע שמאחורי ה"פוליטיקה".  החלק המעניין באמת לקראת הסוף. מי שחסר סבלנות לקרוא הכל, עדיף שידלג ישר לשם (הדגשתי כדי שיהיה קל למצוא).

עמוס הראל, גילי כהן ויניב קובוביץ פרסמו הבוקר בהארץ ידיעה ארוכה, שבמרכזה קטעי תמלילי שיחות מסביבתו של הרמטכ"ל שלעבר (והמנהל העסקי הכושל-אך-מתוגמל-היטב לשעבר, והחשוד דהיום) גבי אשכנזי. התמלילים חושפים את מה שלא צריך להפתיע אף אדם שעיניו בראשו – בצמרת הגבוהה של צה"ל, ובעיקר כשעל הפרק עומדים מינויים עתידיים לעמדות בכירות בצבא, עוסקים ב"פוליטיקה": בחישות, הדלפות וחתרנות.

יכול להיות שבסביבה של אשכנזי עסקו ב"פוליטיקה" מלוכלכת יותר מאשר מקובל. יכול להיות שלא. גם חשיפת ה"לכלוך" של הפוליטיקה והשחיתות האישית של הפוליטיקאים גם היא חלק מה"פוליטיקה". בין השאר, מעניין לראות שם עד כמה ברור תפקידם של אנשי התקשורת הבכירים. אלו אינם מהווים "פרשנים" העומדים מהצד, אלא גורמים משפיעים במשחק. וכגורמים משפיעים במשחק, כל השחקנים מנהלים איתם קשרים תכליתיים של "תן וקח", ומנסים לתמרן אותם לעמדה הרצויה, בעיקר באמצעות השליטה במידע שהם מעבירים להם. בהקשר הזה, מעניינת עמדתו של דובר צה"ל דאז, איש התקשורת (אני מתאפק מלכתוב פה כינויי גנאי, אז כל אחד מוזמן להשלים מראשו) אבי בניהו, שלפי עדותו בשיחה עם עוזר הרמטכ"ל ארז וינר (ההדגשה שלי):

בניהו: עכשיו דיבר אתי רוני דניאל. הוא היה אצל השר, אז הוא (ברק) אמר לו: שמע, גבי אשכנזי הוא קצין מעולה. אין לי אתו שום בעיה… אני מרוצה ממנו מאוד. הבעיה היא אבי בניהו".

(וינר מתעניין מאיפה בניהו יודע מה מתרחש בלשכת השר)

בניהו: "אני מכיר את אהוד ברק. אני על כל שיחת רקע שלו עם כתב צבאי אני מקבל דיווח. לא תמיד אני מעדכן את גבי. אני לא רוצה לחמם, בסדר? אני במסגרת האמון שלי עם האנשים מזה 25-20 שנה, מקבל עדכון מכל שיחה של כל כתב צבאי כמעט במדינה.

תשאלו, למה כתב צבאי בכיר  מעדכן את (רוצה לומר מדליף ל) דובר צה"ל מה אמר לו שר הביטחון (שיחסיו עם הרמטכ"ל עכורים)?

מאוד פשוט:

א. דובר צה"ל המדובר הוא איש תקשורת ויועץ תקשורת ותיק, שמנהל קשרים תועלתניים עם גורמים משפיעים רבים.

ב. אותו דובר צה"ל נמצא בעמדה שמאפשרת לו לווסת את הגישה של אנשי התקשורת, בדגש על כתבים ופרשנים צבאיים  אל מקורות המידע הצבאיים הרשמיים והלא רשמיים. מי שרוצה לקבל, צריך גם לתת.

ג. לאיש התקשורת עצמו יש עמדה אישית בשאלות העומדות על הפרק, אותה הוא מקדם באמצעות המידע שהוא מפיץ או שומר לעצמו, והדרך שבה הוא מציג אותו ואת הדמויות הציבוריות לציבור. רוצים דוגמה? קיבלתם (והיא אפילו קשורה לנושא).

גבי אשכנזי: כיצד מונה למנכ"ל משרד הביטחון, ומה המניעים האמיתיים מחורי המאבק על זהות הרמטכ"ל שהחליף אותו? (צילום: צה"ל)

הלאה – מסתבר שלאותו דובר צה"ל, לפי עדותו, היה תפקיד משמעותי בקידום הקריירה של אחד רא"ל במיל. גבי אשכנזי, שלימים מינה אותו להיות דובר צה"ל. כמה שנים קודם לכן, בשנת 2005, סגן הרמטכ"ל אשכנזי לא נבחר להיות רמטכ"ל ופרש מצה"ל, לאחר שדן חלוץ הועדף על פניו. מועמדים לרמטכ"לות שלא זכו במינוי ולא רואים בעניין סוף פסוק, נוהגים לחפש להם "עמדת המתנה" (בתוך הצבא או מחוץ לו), שבה ישארו כמועמדים רלוונטיים  עד להחלפת הרמטכ"ל הבאה. אשכנזי מצא את המקום הזה כמנכ"ל משרד הביטחון. איך זה קרה? לפי דבריו של בניהו:

שמע, אני נסעתי לעמיר פרץ להתנות את ההסכמה שיהיה רמ"ט לשר הביטחון בזה ש[אשכנזי. התצפיתן] יהיה מנכ"ל (משרד הביטחון). אתה יודע את זה? היתה הבטחה של עמיר פרץ לבני גאון שזה יהיה עמי סגיס… אני חיברתי אותו (את אשכנזי) לשמעון פרס. אני הבאתי לו את עופר עיני למשרד.

כפתור ופרח. שמתם לב איך בכל הסלט הזה מציב כאן מפקד גל"צ (בניהו) תנאים לשר ביטחון (פרץ), על מנת שאלוף פורש (אשכנזי) ימונה למשרה במשרד הביטחון למרות שהובטח לאיש עסקים (גאון) שימונה אליה מי שהיה אז מנהל שופרסל (סגיס), וכל זאת בעזרת חיבור לנשיא המדינה (פרס) וליו"ר ההסתדרות (עיני)?

אבל זה לא הדבר החשוב. זה עדיין ברמת התחרות על הכסא. נכון, היינו מעדיפים שההתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל תתנהל כששיקול הכישורים המתאימים עומד בראשם של כל המועמדים, שיסכימו לבסוף באבירות שהאדם הנבחר הוא האדם הראוי מבין כולם. אבל מה לעשות, וכאן אנחנו מגיעים לדבר החשוב, למי שדילג עד הנה, שזהות היושב בלשכת הרמטכ"ל היא עניין חשוב מאוד הן למועמדים הפוטנציאליים והן לאישים בכירים במערכת הפוליטית. והוא חשוב לא רק בגלל שרמטכ"ל פורש צפוי, לפי ניסיון השנים האחרונות, לקבל מינוי משתלם ביותר להנהלת חברת לעושק משאבי טבע ציבוריים בזכות הכישורים שרכש בניסיונות ההתחפרות תחת אש (אני מקשקש כמובן. זה בזכות הקשרים האישיים והפוליטיים שיצר עם צמרת המערכת הפוליטית). הוא חשוב בעיקר בגלל דבר אחר, שבו הכישורים הצבאיים לוקחים תפקיד זניח, והוא שתפקיד הרמטכ"ל (וגם כמה תפקידים זוטרים יותר) הוא תפקיד מפתח במערכת הפוליטית האמיתית, כלומר זו שבה מתעצבות ההחלטות שמעצבות בסדרי הגודל הגדולים ביותר את המציאות שבה כולנו חיים. ואת הפוליטיקה הזו, שמסתתרת מאחורי ה"פוליטיקה" הנכלולית והיריבות ה"אישית" כביכול שמבליטים הצהובונים הסנסציונליסטים שמכונים אצלנו בטעות "התקשורת", אפשר לראות בכל זאת מציצה לשבע שורות בלבד שמגיעות אחרי כמעט 1,400 מילים (מי קרא עד שם?) בתוך הידיעה הארוכה ההיא שמקיפה כ-6,500 מילים. והנה, השורות החשובות באמת (וההדגשות כרגיל שלי):

ההקלטות מספרות סיפור רחב יותר מהאיבה האישית העזה שצמחה בין השניים. הן נוגעות במחלוקת על אסטרטגיית הפעולה האפשרית הרצויה נגד תוכנית הגרעין האיראנית (ברק היה מתומכי התקיפה, לפחות לפרק זמן מסוים; אשכנזי היה עמוד תווך בציר המתון של ראשי זרועות הביטחון, שהסתייגו ממנה) והן מתייחסות גם לקשרים עם ארצות הברית.

ההקלטות מתעדות קשרים ענפים בין אשכנזי לאישים מהזירה הפוליטית, ובראשם הנשיא דאז שמעון פרס, שהסתייג מאוד מהצמד נתניהו-ברק, גם על רקע המחלוקת האיראנית וחזה לאשכנזי עתיד פוליטי מזהיר.

ראיתם? ככה נראית הפוליטיקה: מאבק איתנים בין שתי עמדות שונות בנוגע למדיניות הרצויה בשאלות קונקרטיות: האם לאיראן יהיה או לא יהיה נשק גרעיני? ואילו קשרים לקיים עם ארה"ב? ועוד שאלות גדולות אחרות, שבהן המאבק האישי הוא לא מאבק על כבוד, אגו, משכורת נאה ו"כסא-עור-צבי", אלא על השאלה מה תהיה עמדתו של האיש שיושב בכסא שממנו מקבלים החלטות, ואיך כל אחד מקדם את האנשים הקרובים לדעותיו אל אותם כסאות (ומטרפד כמובן את הגעתם של אנשים המתנגדים לדעותיו). "הפוליטיקה" שנחשפת בתמלילי השיחות היא המעטפת המסווה והפעולות הקטנטנות שבהן מתבטאת הפוליטיקה האמיתית, בה עוסקים כל האנשים החשובים. החל מלשכת הרמטכ"ל, דרך אנשי התקשורת הבכירים, ועד מי שהיה עד לפני רגע "האזרח מספר אחד של ישראל", וממקום שבתו בתפקיד ה"ייצוגי" של נשיא מדינת ישראל המשיך לעשות את מה שעשה בערך מאז שעמד על דעתו (לכל היאוחר בשנות הארבעים של המאה הקודמת): חתר באופן בלתי נלאה. דרך אגב, כרגע אין לו תפקיד רשמי מאז ה-24 ביולי שנה זו. בכל זאת אני יכול להניח בביטחון רב מה הוא עושה בימים אלה: הוא חותר ללא לאות. במילים אחרות, הוא עושה פוליטיקה.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “נעלו נעליים גבוהות: נחשים בקריה ופוליטיקאים בבית הנשיא

  1. פינגבק: "תסגרו את הדלת רגע…" – איך תרם מפקד חיל האויר למניעת ההפסד במלחמת יום הכיפורים | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s