מקבץ רשומות מתוך הספר "בדרך אל השלום" – אוסף דיווחים וסקירות של אליהו ששון, איש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת.
אני עומד במגע מתמיד עם אישים ערבים בארץ-ישראל ובארצות השכנות. כמעט שלא עובר יום בלי שתהא לי פגישה עם ערבי. איש-שיחי הוא פעם מנהיג ופעם עתונאי, שופט, סוחר, חקלאי או אדם מן הרחוב. אין אני זוכר שיחה עם ערבי, שלא דובר בה גם על ארץ-ישראל והיחסים היהודיים – ערביים. כן אין אני זוכר, שעבר עלי יום אחד מאז מלחמת-העולם הקודמת ועד היום בלי שעיינתי בעתון ערבי, ארץ-ישראלי, סורי, עיראקי או מצרי. איני זוכר, אם במשך תקופה זו יצא ספר ערבי חשוב אחד שלא הצצתי בו וניסיתי לשוחח על-אודותיו עם אחד האישים הערבים המשכילים.
כך העיד על עצמו אליהו ששון, יליד סוריה, שבשנים אלו עמד בראש המחלקה הערבית של הסוכנות. במקבץ הרשומות הזה אביא מבחר קטעים מספרו, שלטעמי יש בהן כדי להאיר דברים בעלי ערך בהבנת שורשי המציאות שמסביבנו.
***
ברשומה הזו קטעים מתוך תזכיר שהוגש להנהלת המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, 9.9.1941. ההדגשות שלי:
התפלגותם של ערביי ארץ-ישראל לשני מחנות, שלכל אחד מהם מגמה סותרת את זו של האחר, מביאה, אולי, לאנשיהם סבל אישי, אבל לתנועתם – רוח נקי. החוסיינים תומכים בגרמנים, בהאמינם שהם ינצחו במלחמה. מאותה סיבה תומכים הנשאשיבים באנגלים. אם ינצחו הגרמנים – יסבלו הנשאשיביים, אך לא התנועה הלאומית, משום שהגרמנים יגמלו טובה לחוסיינים על נאמנותם. היפוכו של דבר אם ינצחו האנגלים, גם אלה מצדם יגמלו טובה לנשאשיביים על נאמנותם ויעזרו בהגשמת אותן השאיפות הלאומיות. יוצא מכך, שבין אם ינצחו הגרמנים במלחמה ובין אם האנגלים – ירויחו הערבים בארץ ישראל.
[…]
מאורעות הדמים שעורר חג׳ אמין אל-חוסייני ב-1936-1939 לא רק שלא פגעו במאומה בזכויות הערבים, אלא הוסיפו להם תוקף ואהדה מצד הגרמנים והאנגלים כאחד. הגרמנים מבטיחים גמול לערבים לאחר נצחונם והאנגלים משתדלים כיום לרצותם בכל הדרכים. הפרי הראשון שהניבו מאורעות הדמים היה הספר הלבן.
[…]
אל-נא נוליך אפוא את עצמנו שולל ונאמר, כי התנאים הבין-לאומיים הם המאלצים את האנגלים לנהוג בפוליטיקה של פיוס במזרח הערבי. אין זה נכון. האנגלים נקטו קו זה עוד לפני שהיטלר עלה על במת ההיסטוריה ובזמן שאיש לא חשב על אפשרות של מלחמה.
[…]
אין ספק, כי אנגליה יודעת את מטרותיה ונוקטת פוליטיקה פייסנית-ותרנית במזרח הערבי מתוך אמונה, כי הדבר לטובתה. אולם יטעה מי שיחשוב, כי פוליטיקה זו היא זמניה, ותסתיים לאחר המלחמה. הדוגמאות שהובאו מוכיחות, כי אנגליה סוברת, שטובתה דורשת ויתורים לקיצוניים בימי שלום ובימי מלחמה כאחד.
עמדת תצפית 