קול מן העבר: " פיגור הערבים משמש, לדבריו, מכשול רציני בדרך ההתקרבות וההבנה בין שני העמים"

מקבץ רשומות מתוך הספר "בדרך אל השלום" – אוסף דיווחים וסקירות של אליהו ששון, איש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת.

אני עומד במגע מתמיד עם אישים ערבים בארץ-ישראל ובארצות השכנות. כמעט שלא עובר יום בלי שתהא לי פגישה עם ערבי. איש-שיחי הוא פעם מנהיג ופעם עתונאי, שופט, סוחר, חקלאי או אדם מן הרחוב. אין אני זוכר שיחה עם ערבי, שלא דובר בה גם על ארץ-ישראל והיחסים היהודיים – ערביים. כן אין אני זוכר, שעבר עלי יום אחד מאז מלחמת-העולם הקודמת ועד היום בלי שעיינתי בעתון ערבי, ארץ-ישראלי, סורי, עיראקי או מצרי. איני זוכר, אם במשך תקופה זו יצא ספר ערבי חשוב אחד שלא הצצתי בו וניסיתי לשוחח על-אודותיו עם אחד האישים הערבים המשכילים.

כך העיד על עצמו אליהו ששון, יליד סוריה, שבשנים אלו עמד בראש המחלקה הערבית של הסוכנות. במקבץ הרשומות הזה אביא מבחר קטעים מספרו, שלטעמי יש בהן כדי להאיר דברים בעלי ערך בהבנת שורשי המציאות שמסביבנו.

***

ברשומה זו דברים משיחה עם ד"ר סעיד חיידר, סגן ראש המועצה המיעצת הסורית, 5.8.1941. ההדגשות שלי:

בראשית דבריו סיפר, כי לפני שבועים, ב-25.7.41, ביקר אצלו קצין אנגלי בכיר מירושלים. – –

בשיחתו אתו נגע דוקטור חיידר גם בבעיית הבית הלאומי היהודי. הוא ביקר, לדבריו, בחריפות בפני הקצין את ״הפוליטיקה ההססנית וההפכפכנית״ של אנגליה במשך 22 השנים האחרונות בארץ-ישראל. פוליטיקה זו, ציין, היתה הגורם העיקרי להגברת הסכסוך הערבי-יהודי. ברור כי לא קל לקבל את הסכמת העולם הערבי לניתוק ארץ-ישראל מגוש הארצות הערביות; אך יש להניח, שאילו עשתה אנגליה צעד נועז זה בתקיפות, כשם שנהגה צרפת לגבי ניתוק אלכסנדרטה מסוריה[1], כי אז היתה מעמידה את העולם הערבי לפני עובדה. אנגליה נהגה אחרת. ייתכן שכוונתה היתה רצויה; אך עובדה היא, כי במדיניותה הבלתי-יציבה סיבכה אנגליה יותר את הענינים בארץ-ישראל והפכה אותם לבעיה ערבית כללית. הדברים הגיעו לידי כך שכיום, כאשר בריטניה עומדת לפתור את כל השאלות התלויות ועומדות במזרח הע­רבי, קשה לה למצוא מנהיג ערבי, המכבד את עצמו, אשר יסכים להקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל.

דבריו של דוקטור חיידר איפשרו לי לשאול לדעתו על פתרון אפשרי לסכסוך הערבי-יהודי בארץ-ישראל. בתשובתו הוא ביקש לדעת את מטרותיה הסופיות של הציונות בארץ-ישראל. כן ביקש לדעת אם היהודים יהיו מוכנים למשא-ומתן ישיר עם הערבים בדבר פתרון לבעיית ארץ־ישראל על יסוד צירופה לפדרציה הערבית. עניתי, כי במשך 22 השנים האחרונות היו למנהיגי הציונות מאות שיחות עם המנהיגים הערבים בארץ-ישראל, בסוריה, בעי­­ראק, בעבר-הירדן ובמצרים. התוצאות היו כולן שליליות. אמנם היו מנהיגים ערבים שגילו הבנה למצבנו ואהדה לכמה מדרישותינו הלאומיות, אך אהדתם לא באה לביטוי פומבי. אנו מיואשים מהמנהיגים הערבים הנכחיים ונראה לנו כי אין תועלת בשיחות נוספות אתם כל-עוד הם לא באו להכרה ברורה שאנו גורם קונסטרוקטיבי, שאין להתעלם ממנו במזרח הקרוב.

[…]

לשאלתי, אם אפשר למצוא בין הערבים בסוריה חוג המוכן לשאת-ולתת אתנו על שלטון עצמאי יהודי בחלק מארץ-ישראל, ענה, כי זה תלוי בעיקר בהחלטתה של אנגליה ביחס לאיחוד שלוש הארצות: סוריה, ארץ-ישראל ועבר-הירדן. כן תלוי הדבר בתמיכה שהיהודים יהיו מוכנים לתת לערבים. למשל: אחד הדברים, אשר היהודים חייבים לדאוג לו ברצינות, הוא לדעתו, העלאת הערבים לרמה תרבותית וכלכלית שוה לזו שלהם. פיגור הערבים משמש, לדבריו, מכשול רציני בדרך ההתקרבות וההבנה בין שני העמים והוא הגורם העיקרי לפחדם מפני עליית היהודים והשתרשותם בארץ־ישראל.

***

[1] סנג'ק אלכסנדריה של האימפריה האות'מנית, הוכר כאזור אוטונומי וזכה למעמד מנהלי מיוחד תחת המנדט הצרפתי, בגלל האוכלוסיה הטורקית שבו. בשנת 1938 הוקמה בו רפובליקה עצמאית – מדינת האטיי. לאחר פחות משנה הסתפחה מדינת האטיי לתורכיה. רק בשנת 2004 הודיע בשאר אל אסד על ויתורה של סוריה על תביעותיה באזור.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s