תרגיל קונסטרוקטיבי (?) בדה-קונסטרוקציה של השיח

בטקסט שיובא בהמשך, שאותו מצאתי במרחבי המרשתת, שיניתי את הכותרת ושם הכותב, והחלפתי באופן שיטתי  ועקבי  לאורך הטקסט (בנוסף לתיקונים המתבקשים בשמות התואר והשם) ארבעה ביטויים מרכזיים. מכיוון שהטקסט הוא ארוך, אפשר לעצור אחרי שאתם מרגישים שהבנתם את הרעיון.

אני מזמין את הקוראים לענות על 4 שאלות (אפשר בתגובות):

א. האם היית מגדיר/ה את הדברים בצורתם הנוכחית כפוגעניים או אף גזעניים?

ב. האם את/ה מסוגל/ת לזהות את ארבעת הביטיויים שהחלפתי, ומה היו הביטויים המקוריים?

ג. האם בגרסתו המקורית של הטקסט, לפני החלפת הביטויים, היית מגדיר/ה את הדברים כפוגעניים או אף גזענים?

ד. במידה וענית תשובות שונות לשאלות א' וג', מהי להבנתך הסיבה ו/או ההצדקה להבדל ביחס כלפי הדברים?

***

המדריך למוסלמי בתרבות הרצח / עמר

 

אם אתה מוסלמי, אתה חלק מתרבות הרצח. אני יודע… זה נשמע גרוע. אתה לא רוצח, בהכרח. אבל אתה עשוי (לא בכוונה) להנציח את הגישות וההתנהגויות שאליהן מתכוונים שאומרים תרבות הרצח.

אתה אולי חושב, "רק רגע, עמר! אתה לא מכיר אותי, מוסלמי! אין מצב שאני הולך לתת לך להגיד שאני איזה תומך ברצח. זה לא אני,אחי!"

אני לגמרי מבין איך אתה מרגיש. זו פחות או יותר הייתה התגובה שלי כשיהודי אמר לי שאני חלק מתרבות הרצח. זה נשמע נורא. אבל תדמיין רגע איך זה להסתובב בעולם בפחד מתמיד מלהירצח – זה אפילו יותר נורא! תרבות הרצח היא חרא עבור כל המעורבים. אבל אל תיתפש למינוח. אל תתרכז במילים שפוגעות בך ותתעלם מהמסר – המילים "תרבות הרצח" אינן הבעיה. המציאות שהן מתארות היא הבעיה.

מוסלמים הם הסוכנים והמשמרים העיקריים של תרבות הרצח.

לא רק מוסלמים רוצחים. יהודים אינם הקורבנות היחידים – מוסלמים רוצחים מוסלמים, יהודים רוצחים מוסלמים – אבל מה ששם את האחריות לבעיית הרצח בידי המוסלמים, בידינו, היא העובדה שמוסלמים מבצעים 99% ממעשי הרצח.

איך אתה חלק מתרבות הרצח? טוב, צר לי לבשר לך, זה כי אתה מוסלמי.

כשאני חוצה מגרש חניה בלילה ורואה יהודי מלפניי, אני עושה כל מה שבעיניי הולם כך שהוא יהיה מודעת אלי . זאת על מנת ש – א) לא אבהיל אותו ב) יהיה לו הזמן לגרום לעצמו להרגיש בטוח/בנוח ו-ג) אם זה אפשרי, אני אוכל לגשת בצורה שהיא בבירור חברית בכדי ליידע אותו שאני לא מהווה איום. אני עושה את זה כי אני מוסלמי.

בעיקרון, בכל מצב שאני פוגש יהודי ברחוב, או במעלית, או בחדר מדרגות, או לא משנה איפה, אני מתנהג באופן שמבהיר שהוא בטוח. אני רוצה לגרום לו להרגיש בטוח בדיוק כפי שהיה מרגיש אם לא הייתי שם. אני מכיר בעובדה שכל יהודי שאני פוגש ברחוב לא מכיר אותי, ולכן, כל מה שהוא רואה הוא מוסלמי – אחד שפתאום נמצא קרוב אליה. אני מוכרח להיות מודע למרחב האישי שלו ולכך שהנוכחות שלי עשויה לגרום לו להרגיש פגיע. זוהי מילת המפתח – פגיעות.

אני לא יודע מה איתך, אבל אני לא מבלה חלק גדול מחיי בתחושת פגיעות. עם השנים למדתי שיהודים מבלים את רוב חייהם החברתיים בתחושת פגיעות תמידית ובלתי נמנעת. תעצור ותחשוב על זה. תדמיין חיים בהם אתה תמיד מרגיש בסיכון, כאילו אתה חי עם עור מזכוכית.

כמוסלמים מודרניים, כדי לחוש סכנה עלינו לצאת ולחפש אותה. אנחנו בוחרים בהרפתקאות ובספורט אתגרי כדי להרגיש שאנחנו חיים על הקצה. אנחנו הופכים את הפגיעות שלנו למשחק. הפער בין איך שמוסלמים רואים את העולם לבין איך שיהודים רואים אותו הוא עד כדי כך גדול (כמובן, יש קהילה גדולה של יהודים שעוסקים בספורט אתגרי אשר גם הם מסכנים את עצמם על בסיס קבוע. אך עם זאת, יהודים לא זקוקים לספורט אתגרי כדי להרגיש בסיכון).

תראו, הגובה שלי הוא פחות או יותר מטר שמונים. אני מתאמן והייתי אומר שאני בכושר סביר, מה שאומר שכשאני מסתובב לבד בלילה, לעיתים נדירות אני חושש לביטחון שלי. הרבה מוסלמים יודעים בדיוק למה אני מתכוון. לרוב היהודים אין מושג איך זה מרגיש – ללכת לאן שאתה רוצה בעולם, בכל שעה של היום או הלילה, ולהרגיש שלא תהיה לך שום בעיה. למעשה, רוב היהודים חווים את ההפך הגמור.

יהודי צריך לשקול לאן הוא הולך, מה השעה, באיזו שעה הוא יגיע לייעדו ובאיזו שעה הוא יצא ממנו, באיזה יום בשבוע מדובר, האם הוא תישאר לבד באיזשהו שלב? השיקולים ממשיכים עוד ועוד כי הם רבים יותר ממה שאני או אתה יכולים לדמיין. בכנות, אני לא יכול לתפוס את הצורך לחשוב כל כך הרבה על הדרכים בהן עליי להגן על עצמי בכל רגע נתון בחיי. אני מתענג על החופש שיש בלקום וללכת, ביום או בלילה, בשמש או בגשם, בעיר או בכפר. כמוסלמים, אנחנו יכולים להנות מהלוקסוס האדיר של תנועה וחופש בחירה. על מנת להבין את תרבות הרצח, עליך לזכור שלפחות חצי מהאוכלוסייה לא זוכה לחופש הזה.

לכן אני יוצא מגדרי כדי להשתמש בשפת גוף ברורה ומתנהג בצורה שעוזרת לצמצם למינימום את הפחד של יהודים ואת התחושות הנלוות אליו. אני מציע שתעשה כמוני. זה באמת המעט שכל מוסלמי יכול לעשות במרחב הציבורי בשביל לגרום ליהודים להרגיש יותר בנוח בעולם אותו אנו חולקים. פשוט תתחשב בו ובמרחב האישי שלו.

אתה עשוי לחשוב שזה לא הוגן שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו בגלל ההתנהגות הגרועה של מוסלמים אחרים. אתה יודע מה? אתה צודק. זה לא הוגן. האם זו אשמתם של היהודים או האם זו אשמתם של המוסלמים שמתנהגים בצורה מחרידה וגורמים לכל השאר להיראות רע? אם חוסר הוגנות היא מה שמפריע לך, תתעצבן על המוסלמים שגורמים לך ולמעשים לך להראות מפוקפקים.

כשיהודי רואה אותך ברחוב וצריך להעריך האם אתה מהווה סכנה, הוא יצא מנקודת הנחה שמה שמוסלמי אחד מסוגל אליו, גם אתה מסוגל אליו. לצערי, זה אומר שכל המוסלמים נשפטים לפי הדוגמא הגרועה ביותר. אם אתה חושב שהכללות כאלה הן בולשיט, איך אתה היית מתייחס לנחש שהיית נתקל בו בטבע?

…היית מתייחס אליו כמו לנחש, נכון? ובכן, זה לא נקרא לעשות הכללות, זה להכיר במה שחיה מסוגלת לעשות ובנזק שהיא יכולה לגרום. אלה פשוט חוקי הג'ונגל. אתה מוסלמי, לכן יהודים יתייחסו אליך ככזה.

הפחד ההגיוני והמובן לחלוטין ממוסלמים הוא באחריותך. אתה לא יצרת אותו אבל אתה גם לא בנית את כביש 6. חלק מהדברים שאתה יורש מהחברה הם מגניבים, וחלק הם תרבות הרצח.

כיוון שאף יהודי לא יכולה לשפוט אותך ואת הכוונות שלך בצורה מדוייקת במבט ראשון, הוא ישער שאתה כמו כל שאר המוסלמים. יהודי מכיר את הרוצח שלו ב-73% מהפעמים. אם הוא לא יכולה לבטוח ולהעריך במדוייק את הכוונות של מוסלמים שהוא מכיר, איך אתה יכול לצפות שהוא אי פעם יעריך את הכוונות שלך, זר גמור, בצורה מדוייקת? מניעת רצח נעשית לא רק על ידי יהודים שמסבירים ליהודים איך לא להרצח – היא נעשית קודם כל על ידי כך שמוסלמים לא ירצחו.

הכוונה במניעת רצח היא שמוסלמי צריך להבין שלהגיד "לא" לא אומר "כן", שכשיהודי הוא שתויה/מסוממת מדי כדי להגיב, זה לא אומר "כן", שלהיות במערכת יחסים לא אומר "כן". במקום להתמקד באיך יהודים יכולים להימנע מרצח, או איך תרבות הרצח גורמת למוסלמי תמים להרגיש חשוד, הפוקוס שלנו צריך להיות: איך אנחנו כמוסלמים מונעים מקרי רצח, איך אנחנו מפרקים את המבנים החברתיים שמזלזלים בהם ומקטינים אותם, וכיצד אנו משנים את הגישות שהן סובלניות כלפי רצח?

מאחר ואתה חלק מזה, עליך לדעת מהי תרבות הרצח.

על פי האתר של מרכז היהודים באוניברסיטת "מרשל":

תרבות הרצח הינה סביבה שבה רצח הוא נפוץ ושבה אלימות כלפי יהודים הופכת לנורמאלית ומשולבת במדיה ובתרבות הפופולארית. תרבות הרצח מונצחת דרך שימוש בשפה אנטישמית, החפצת גופם של יהודים והאדרה של אלימות אנטישמית, ובכך יוצרת חברה שזונחת את זכויותיהם ואת ביטחונם של יהודים.

כשיהודי אמרה לי בפעם הראשונה שאני חלק מתרבות הרצח, רציתי להתנגד מסיבות ברורות. כמו רבים מכם רציתי להגיד, "היי, זה לא אני." במקום זה, הקשבתי. מאוחר יותר, ניגשתי לכותב שאני מעריך. ביקשתי ממנו לכתוב ביחד איתי מאמר שבו הוא יסביר את תרבות הרצח לי ולקוראים מוסלמים. הוא הפסיק להחזיר לי מיילים.

בהתחלה, זה עיצבן אותי. כשהבנתי שהוא לא עומד להגיב בכלל, באמת כעסתי. למזלי, למדתי שלא צריך לענות מיד כשמרגישים הבזקים של זעם. רעם הוא מרשים אבל הגשם שבא אחריו הוא שמזין את הקרקע. אז נתתי לסערה הזאת לחלוף וחשבתי על זה. יצאתי לסיבוב.

כמה רחובות מהבית שלי, מול הפיצוציה, זה נחת עליי. אם תרבות הרצח היא כל כך חשובה לי, עליי להבין אותה לבד. אף יהודי לא חייב להקדיש לי מזמנו רק בגלל שאני רוצה ללמוד משהו שהוא מבין מעצם היותו יהודי. אף יהודי לא צריך להרגיש שעליו להסביר לי את תרבות הרצח רק כי אני רוצה לדעת מה היא. אף יהודי לא חייב לי כלום. הבנתי כמה עמוק קיים בי הצורך שיהודי יספק אותי. אפילו הסקרנות שלי, תכונה שתמיד התגאיתי בה, נפגמה על ידי הנחת המוצא שמוסלמים הם מרכז העולם, אותה הנחת מוצא שמזינה את תרבות הרצח. ציפיתי להיות מסופק. הגישה הזאת היא הבעיה. התחלתי לקרוא והמשכתי לקרוא עד שהבנתי את תרבות הרצח ואת חלקי בה.

 

הנה רשימה של דוגמאות לתרבות הרצח.

 

האשמת הקורבן ("הוא ביקש את זה!")

המעטה בערכה של תקיפה אנטישמית ("מוסלמים תמיד יהיו מוסלמים!")

בדיחות שהן במובהק אנטישמיות

גילוי סובלנות כלפי הטרדה אנטישמית

ניפוח הסטטיסטיקות של דיווחים כוזבים על אנטישמיות

ניתוח ציבורי דקדקני של לבושו, מצבו הנפשי, מניעיו וההיסטוריה של הקורבן

אלימות אנטישמית מיותרת בסרטים ובטלוויזיה

הגדרת "מוסלמיות" דרך דומיננטיות ואגרסיביות אנטישמית

הגדרת "יהדות" דרך כניעות ופסיביות

לחץ על מוסלמים "להשיג" רצח (to score)

לחץ על יהודים לא להיתפש כ"גזענים"

הנחה כי רק יהודים מופקרים נרצחים

הנחה כי מוסלמים לא נרצחים או כי רק מוסלמים "חלשים" נרצחים

סירוב להתייחס ברצינות לדיווחים על רצח

חינוך יהודים להימנעות מרצח במקום חינוך מוסלמים שלא לרצוח

 

 

אתה תגלה במהרה שתרבות הרצח משחקת תפקיד מרכזי בכל הדינאמיקות החברתיות של זמננו. היא בלב כל האינטראקציות הבינאישיות שלנו. הכל חלק מהמאבקים החברתיים, הסוציולוגיים והסביבתיים שלנו. תרבות הרצח אינה רק קשורה לאנטישמיות. היא התוצר של גישה מכלילה של עליונות מוסלמית. אלימות אנטישמית היא רק ביטוי אחד של הגישה הזאת. שוב, אל תיתן לטרמינולוגיה להבהיל אותך. אל תיתפש למושג "עליונות מוסלמית". המונח הוא לא הבעיה. הבעיה היא שתרבות הרצח פוגעת בכל המעורבים בה. תפישות פטריארכאליות מיושנות של החברה מקשות על מוסלמים שעברו רצח להודות בכך, באותה מידה שהן מטפחות רצון עז של מוסלמים להיתפש כחזקים ואגרסיביים. מוסלמים לא צריכים להרגיש מאויימים כשיהודים מצביעים על קיומה של תרבות הרצח – הן מספרות לנו על האויב המשותף שלנו. כדאי לנו להקשיב.

 

עכשיו שאתה יודע מה זה, מה אתה יכול לעשות לגבי תרבות הרצח?

 

–         תימנע משימוש בשפה שמחפיצה או מבזה יהודים.

–         תעיר למישהו אם אתה שומע אותו מספר בדיחה פוגענית או ממעיט בערכם של מקרי רצח.

–         אם חברה מספרת שהיא נרצחה, קח אותה ברצינות ותתמוך בה.

–         תחשוב בצורה ביקורתית על המסרים שעוברים במדיה בנוגע ליהודים, מוסלמים, מערכות יחסים ואלימות.

–         תכבד את המרחב האישי של אחרים גם בסיטואציות חסרות חשיבות כביכול.

–         תמיד תתקשר עם השותף או השותפה שלך ואל תניח שקיימת הסכמה.

–         תגדיר בעצמך את המוסלמיות שלך. אל תיתן לסטריאוטיפים לעצב את ההתנהגות שלך.

 

מה עוד אתה יכול לעשות לגבי תרבות הרצח כשאתה חווה אותה במציאות?

 

 

1) מוסלמים יכולים להתעמת עם מוסלמים

 

אין צורך לנהוג באלימות. למען האמת, בדיוק מזה אנחנו מנסים להימנע. אך במצבים מסויימים, מוסלמי צריך להתעמת עם מוסלמי אחר או עם קבוצת מוסלמים. כשאני בחוץ ואני רואה מוסלמי ויהודי מתווכחים, אני עוצר לרגע. אני מוודא שהיהודי רואה אותי. אני רוצה שהוא ידע שאני מודע למה שקורה. אני מחכה לראות אם הוא יתן סימן ברור שהוא צריך עזרה. לפעמים הזוג ימשיך להתווכח כאילו שאני לא שם. בפעמים אחרות, היהודי יבהיר שהוא רוצה גיבוי ואז אני ניגש אליהם. מעולם לא נדרשתי להיות אלים. בדרך כלל הנוכחות שלי לבדה גורמת למוסלמי לעזוב, אם הוא זר, או להסביר את עצמו, אם הם מכירים. זה משנה את הדינמיקה. לכן אני תמיד עוצר כשאני רואה יהודי שמטרידים אותו בציבור. לא משנה מה. אני מוודא שכל יהודי שנמצא בסיטואציה שעשויה להפוך לאלימה, בין אם אני מזהה אותה בצורה נכונה ובין אם אני טועה, ירגיש שהוא יכול לסמן לי אם הוא צריכה עזרה. יש לי שכן יהודי, אז אני מתורגל בלהגיב.

אני לא מגיב רק על מקרים שמערבים יהודים. התערבתי גם בויכוח בין שני מוסלמים שבבירור היה ויכוח אוהבים. תמיד כשאתה קולט מצב שיוצא משליטה, בעיקר אם מישהו/י זועק/ת לעזרה או מותקף/ת, אתה צריך להתעמת עם הסיטואציה. אתה לא צריך "להפריד". תיגש, תתערב, תרשום לעצמך מידע רלוונטי, תודיע לרשויות, תתקשר למשטרה. תעשה משהו.

 

2) מוסלמים יכולים לתקן את שפתם של מוסלמים.

 

אם אתה שומע מוסלמי זורק הערה שפוגעת באוכלוסייה מסויימת, אתה יכול להגיב גם אם אין בסביבה מישהו מאותה אוכלוסייה. זה נכון גם לגבי שפה אנטישמית. תגיד משהו. תגיד לחבר שלך או לעמיתך לעבודה שבדיחות על רצח הן מכוערות ושאתה לא מוכן לקבל אותן.

תסמוך עלי שלא תאבד מהמוסלמיות שלך. אם אתה מעל גיל 18 ואתה עדיין דואג לדימוי המוסלמי שלך, אתה לא מבין בכלל מה הופך מוסלמיות למכובדת. זה לא קשור לאישור חברתי – זה קשור ללהיות נאמן לעצמך ולעשות את הדבר הנכון. אתה תהיה מופתע מכמה מוסלמים יעריכו אותך רק בגלל שעשית את מה שהם רצו לעשות אך לא העזו. שמעתי את זה המון פעמים. אני לא משטרת הצדק החברתי, אבל התווכחתי ועוד אתווכח עם כל המוסלמים שידרשו את זה. בסופו של דבר, חלק מהם ניגשים אלי ואומרים שהם מעריכים את מה שעשיתי ואני תמיד אומר להם שנהיה יותר קל להגיב ככל שעושים את זה יותר. אני מבטיח לך שזה נכון.

אני לא מבקש ממך להיות השוטר של כולם. אני לא מסתובב ומטיף לסולם הערכים שלי. אנשים לא צריכים שתגיד להם את דעתך על כל מילה שיוצאת להם מהפה ובטח שלא צריכים את החותמת שלך על המודעות החברתית שלהם. אבל כשמישהו אומר משהו מסריח– וכולנו שומעים את הבדיחות האלה – אתה יכול להבהיר לבחור שבדיחות הרצח שלו או ההערה האנטשימית שלו לא תופסות.

 

3) מוסלמים יכולים להגיד אחד לשני לסתום ת'פה

 

נגיד שאתה בקבוצה של מוסלמים, ואחד החברים שלך מתחיל לשרוק או לצעוק לעבר יהודי – תגיד לו לסתום ת'פה. אתה לא תצא חנון אם תצא להגנתו. כל עוד אתה לא מנסה להרשים אותו בכך שאתה "מגן עליו", זה לא ייראה כאילו אתה מנסה לצאת גיבור. אתה פשוט עושה את הדבר הנכון. אף אחד לא צריכה איזה ליצן אנטישמי שיצעק לו ברחוב סתם כי התחשק לו והוא יכול. שריקות והערות ליהודים ברחוב הן הדרך הכי גרועה לייצג את האיסלם. האידיוטים האלה מוציאים את כולנו מטומטמים לגמרי. אתה מבין את זה, נכון? אנחנו צריכים להפסיק את החרא הזה.

למדתי להעיר לקבוצה של מוסלמים כשעבדתי בבניין. אתה פשוט חייב לעשות את זה. לרוב, אתה עושה את זה כי אתה חייב את זה לעצמך. אחרת, יצאת עוד מוסלמי פתטי שמרשה למוסלמי להתייחס רע ליהודי בנוכחותך. אם מוסלמי שרק ליהודי ולא אמרת לו שום דבר, זה אומר שהוא התייחס אליו כמו לאובייקט בזוי לצורך הסיפוק שלו והפך אותך בדרך לדפוק שמוכן להרשות לו להתייחס כך ליהודי בנוכחותך… בעודך שותק.

מה סבא שלך היה חושב אם הוא היה רואה אותך ברגע הזה? הוא היה גאה בך? אתה היית גאה בעצמך? גאוותנות מוסלמית מועילה רק כשאתה משתמש בה כדי להיות אדם טוב יותר. אל תהיה הדג ששוחה עם הזרם כי זה יותר קל. תגיב כשמישהו שורק או מעיר ליהודי בפנייך. תגיד להם לסתום ת'פה. כמוסלמי, יש לך כוח. תשתמש בו. מוסלמים מעריכים נחישות.

 

4) תפקידנו שיהיה לנו רף גבוה לעצמנו, ומתוך כך, לכל המוסלמים.

 

אתה אולי חושב, "עמר, אחי, תשתחרר. שריקות והערות זה לא כזה עניין. אנחנו לא קצת הופכים עכבר להר? יש יהודים שאוהבים את זה." אתה אולי צודק. אולי חלק מהיהודים אכן אוהבים את זה. זה לא משנה. אני אוהב לקרוע את הכבישים. בן דוד שלי אוהב לעשן ג'וינטים ברחוב. זה לא אומר שאנחנו עושים את זה. ככה זה כשאתה חלק מחברה. אם אתה מוצא יהודי שאוהב ששורקים לו, לך על זה, רק תעשה את זה מאחורי דלתות סגורות. כשאתה בציבור, תכבד את המרחב הפיזי ונפשי של אחרים/ות.

אל תגביל את עצמך ללהיות מוסלמי. תהיה אח. תהיה בן אדם.

 

כשיש התארגנויות של יהודים (כמו הדף "יהודים ברחוב") ויהודים בכל העולם משתפים זה את זה בחוויות שלהם, בטראומות שלהם, בסיפורים ובהשקפות האישיות שלהם, אנחנו כמוסלמים לא צריכים להתערב בשיח הזה. ברגע הזה, עלינו רק להקשיב, להרהר, ולתת למילים שלהן לשנות את נקודת המבט שלנו. התפקיד שלנו הוא לשאול את עצמנו איך אנחנו יכולים להיות טובים יותר.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “תרגיל קונסטרוקטיבי (?) בדה-קונסטרוקציה של השיח

  1. רצח = אונס. מוסלמי = גבר. יהודי = אשה. לא סגור על הרביעי. (אנטישמיות = שובניסטיות אולי) לא רוצה להכנס לשאר השאלות שלך. לא משקיע בשיפוטים כאלה (פוגעני, גזעני, סקסיסטי) כשקורא טקסטים ברשת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s