הבט סביב: לקראת מזרח תיכון חדש

לאחר כמעט מאה שנים של לאומיות פיקטיבית בגיבוי מערבי, המדינות הפיקטיביות של המזרח התיכון הולכות וקורסות. בעוד כמה שנים יצמח כנראה מזרח תיכון חדש מתוך הכאוס והמלחמה האזורית/עולמית המתלקחת. עד אז, כנראה שיהיה רע לתפארת.

פסקול לקריאה: אימפריות נופלות לאט / דן תורן

הקשר היסטורי:

במשך מאות שנים שלטה האימפריה העות'מנית במזרח התיכון ובבלקן.

מפת האימפריה העות'מנית

בשטחי שלטונה התערבבו וחיו בשקט יחסי קבוצות לאומיות רבות שיצרו פסיפס אתני מגוון ומשולב של עדות מוסלמיות, נוצריות, יהודיות ושאר עדות מיעוט (כורדים, אשורים, קופטים ועוד ועוד).

במאה ה-19 החל האימפריאליזם המערבי לפזול אל שטחי האימפריה, והצליח להחליש אותה באמצעים צבאיים ופיננסיים, עד שבסופו של דבר הובסה ע"י הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה ופורקה. עם תום המלחמה, חילקו המעצמות המנצחות את המרחב מחדש:

בשטחי הבלקן (שנכבשו שנים ספורות קודם לכן בידי האימפריה האוסטרו-הונגרית) נאספו יותר מעשר קבוצות לאומיות ומאמיני שלוש דתות לממלכה יוגוסלבית אחת.

את המזרח התיכון חילקו הבריטים והצרפתית לפי שרירות האינטרסים האימפריאליים והמליכו בראשיהן שליטים משרתי האימפריאליזם כדוגמת ממשלת המלוכה ההאשמית (שמלכה בעירק ובירדן למרות שהובאה לשם ע"י הבריטים מחיג'אז), המלך פואד הראשון ששלט במצרים (בן למשפחה ממוצא בוסני, שאף לא דיבר ערבית) ואחרים כדוגמת שליטי סוריה תחת המנדט הצרפתי. חלוקת המזרח התיכון למדינות ושרטוט הגבולות בינהן נעשה בהתאם לאינטרסים האימפריאליים ויחסי הכוחות שבין בריטניה לצרפת, ותוך התעלמות מהרכב האוכלוסיה והמתחים הפנימיים שבין הקבוצות השונות. רוב המנהיגים, ולא במקרה, השתייכו לקבוצות מיעוט שהשיגו כך הגנה מפני הרוב, אך גורלם היה תלוי בתמיכה האימפריאלית ובשירות האינטרסים שלה: ההאשמים בירדן (בית מלוכה שנשען על מיעוט בדואי מול רוב פלסטיני) ובעיראק (מיעוט סוני ששולט על רוב שיעי).

זה ההסבר של ג'ון אוליבר להיגיון שבחלוקת הגבולות האיפריאליסטית. מומלץ ביותר.

בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, היו מדינות המזרח התיכון בין הראשונות להתנער מהאימפריאליזם האירופאי, אך לא מהמסגרות המדיניות השרירותיות. את האימפריאליזם הישן החליפה המלחמה הקרה. הדיקטורות הצבאיות שסילקו בהפיכות אלימות את השליטים האימפריאליים (פרט למלך חוסיין בירדן), מצאו את עצמן במשחק חדש של אימפריאליזם, כשהן מתמרנות ומתומרנות במשחק כפול של חיפוש חסות מצד אחד הגושים, וניצול החסות הזו למאבקים פנימיים על ההגמוניה במזרח התיכון.

בבלקן הצליח טיטו להדחיק את הפיצול האתני של יוגוסלביה ולקדם זהות מאוחדת תחת פדרציה קומוניסטית שאינה מסופחת לברה"מ. במזרח התיכון סוריה של אסד (נציג המיעוט העלאווי השיעי השולט על רוב סוני) ומצרים של נאצר בחרו בצד הקומוניסטי. ערב-הסעודית, ירדן, ועיראק (עד הפלישה לכווית) בחרו בצד הבריטי-אמריקאי. גם על איראן, עד המהפכה, נכפה שלטון פרו-מערבי. מצרים עברה לצד המערבי עם סאדאת.

בשנות ה-90 קרסה ברה"מ והאימפריה הרוסית יצאה להפסקה של כ-20 שנה של סיוט אוליגרכי עד ששלטון ותיקי הקג"ב של פוטין החזיר אותה כשחקן רציני לזירה העולמית. ארה"ב נשארה כשחקן בודד בזירה, והאיזון הופר.

ביוגולסביה שאחרי טיטו, שוחררו כל השדים מהבקבוק. הלאומיות התעוררה בין הקבוצות השונות, הפדרציה התפרקה, והניסיונות הסרביים להשתלט על המדינה סללו את הדרך למלחמת אזרחים עקובה מדם. לאחר כעשור של מלחמה שלוותה בפשעי מלחמה ובטיהורים אתניים, התייצבו הגבולות ובמקום יוגוסלביה אפשר למצוא היום על המפה את קרואטיה, סרביה, מונטנגרו, קוסבו ואת בוסניה והרצגובינה, שעדיין קשורות בינהן בקשר רופף. [תיקון בעקבות הערה של סער: לרשימת המדינות שנוצרו מתוך יוגוסלביה המתפרקת צריך להוסיף גם את סלובניה ומקדוניה].

ובמזרח התיכון:

כשלון מלחמת איראן-עיראק הביא את משטר סאדם (שנתמך על ידי ארה"ב והמערב) לסף פשיטת רגל, אבל הפיתרון שהוא ביקש לא מצא חן בעיני המערב, והניסיון שלו לכבוש את כוויות ולסכן את בעלות הברית של המערב בחצי-האי ערב הביאה למלחמה שהכתה אותו אבל איפשרה לו להשאר בשלטון. בסוריה הצליח אסד האב לשמור על שלטונו עוד כעשור, במהלכו נאלץ להתקרב למערב, ובין השאר לוותר על ההשפעה הסורית הישירה במדינה הכושלת של לבנון.

מלחמת המפרץ השניה שיחררה את כל שדי המזרח התיכון מהבקבוק. משמעותו של הפלת שלטון סאדם ודמוקרטיזציה של עיראק היתה יצירת ממשלה של הרוב השיעי, ואובדן השלטון של המיעוט הסוני. ביחד עם העוינות להתערבות המערבית-נוצרית, התלקחה בעיראק מלחמת כל בכל, שבה סונים נלחמים בשיעים, שיעים נלחמים סונים, וכולם נלחמים באמריקאים. מאז 2003 נהרגו בעיראק כ-150 אלף איש, ועזבו אותה כ-2 מיליון פליטים, שהם כמעט 7% מהאוכלוסיה.

בדצמבר 2011 עזבו האמריקאים את עיראק, מספר חודשים לאחר שהחלה להתלקח מלחמה פנימית נגד שלטון אסד בסוריה. האזור הופקר להתערבות שני הגושים העיקריים המקומיים, מדינות המפרץ ואיראן, שמזה מספר שנים מנהלים בינהם מלחמה קרה. מכאן התגברה המעורבות של האיראנים לתמיכה בממשלת עיראק השיעית, תמיכת מדינות המפרץ בכוחות האופוזיציה הסורית ומנגד התגייסות חזבאללה, הזרוע השיעית האירנית בלבנון, ללחימה לצד משטר אסד בסוריה. כתבתי על זה לא מזמן. חשוב לקרוא כדי להבין את ההמשך.

 

ועכשיו? עכשיו מה? מה עכשיו?

זוהי מפת המזרח התיכון לפי שיעים וסונים:

ירוק בהיר - סונים. ירוק כהה - שיעים.

ירוק בהיר – סונים. ירוק כהה – שיעים.

השיעים והסונים לא מחבבים אחד את השני. באופן כללי, המזרח התיכון של המאה ה-20 וה-21 מתגלה כמאוד לא סובלני כלפי מיעוטים (פרט לאיזו מדינה קטנה לחוף המזרחי של הים התיכון, שלמרות סכסוך מתמיד מצליחה עדיין להחזיק לאומנים של הצד היריב נוסח זועבי בפרלמנט, כדי שיוכלו לזעוק משם נגד הפאשיזם שטרם טרח אפילו להשתיק אותם).

בעשורים האחרונים של המאה העשרים התפתחה במזרח התיכון מלחמה קרה בין שני שלטונות איסלמיים דתיים: הסעודים הערבים הווהאבים,והפרסים השיעים האיראנים. נראה ששני הצדדים חוששים זה מזה: נראה שהאיראנים שואפים ברוח אימפריאליסטית להרחיב את השפעתם במזרח-התיכון, בזמן שהסעודים חוששים מאוד מהתפשטות השיעה, וגם משליטה פרסית במרחב ערבי. שני הצדדים עסקו בעשורים האחרונים במימון ותמיכה בארגונים ובזרמים פוליטיים שונים בתוך המדינות האחרות שביניהן, ובערעור מעמדם של זרמים פוליטיים מתנגדים.

***עדכון 21.7.14 – סיבוב הלחימה הנוכחי בעזה מחדד הבחנה שפיספסתי ברשומה המקורית, בין שני צירים מרכזיים ומתחרים במחנה המפרצי: האחד הציר הסעודי, שכולל את רוב נסיכויות המפרץ ולרוב גם את מצרים (פרט לתקופת שלטון האחים המוסלמים בראשות מורסי), והשני ציר "האחים המוסלמים" שמרכזיו בקטאר (והשופר המרכזי שלה בדמות ערץ הטלוויזיה הפופולרי "אל-ג'זירה", השנוא על יריבותיה מהציר השני) ובטורקיה של ארדואן, כשבתקופת שלטון מורסי הצטרפה אליו גם מצרים. לציר זה יש קרבה אל הזרם הסלפי, שעליו בפסקה הבאה. ***

בתוך הסיוט המדמם הזה הופיע  בעשור האחרון זרם חמוש חדש ומאיים, הג'יהאד הסלפי.זהו זרם שמשתייך לאיסלם הסוני ודוגל בהשלטת השריעה, אבל הוא מכוון את נשקו כלפי מטרה כפולה או משולשת: הן כלפי השיעים , והן כלפי שלטונות סונים מתונים מדי לטעמו. כשיש באזור כוחות מערביים או מיעוטים לא מוסלמיים – הוא פועל גם נגדם. במזרח התיכון ראינו אותו בקבוצות בלבנון שפוגעת הן בחיזבאללה והן מתעמתות עם שלטונות לבנון. הוא המוביל את פעילות הטרור נגד מצרים וישראל בחצי האי-סיני, והוא כנראה המקור לפעילות הג'יהאד של "בוקו חראם" בניגריה.

הכוכב העולה בעולם הג'יהאד הסלפי הוא ללא ספק דאע"ש (הידוע גם בשם "המדינה האיסלמית בעיראק וסוריה הגדולה). הארגון, שצמח בעיראק כחלק מהמלחמה נגד המעורבות האמריקאית, השתלב באופן נרחב במלחמה בסוריה, והצליח להשתלט על אזורים נרחבים בדרום-מזרח המדינה. בתקופה האחרונה, ובמיוחד בשבועות האחרונים הוא הצליח להשתלט במהירות על חלקים נרחבים מצפון מערב עיראק. השליטה הזו בשטח מאפשרת לו להפוך לגוף עצמאי שממוממן (בנוסף לתרומות פרטיות ממדינות המפרץ) גם באמצעות סחיטת אזרחים, ביזה (למשל של הבנק המרכזי במוסול) ושליטה על ייצור נפט, אותו הוא מוכר.

באדום – השטח שבשליטת דעא"ש, 11.6.14

נראה שההתפתחות הזו מלחיצה מאוד את כל הגורמים המעורבים: הסעודים והאיראנים מאשימים זה את זה באחריות להופעתו, וכנראה חוששים כל אחד ממעורבות של הצד השני בזירה העיראקית. הסעודים חוששים מערעור מעמדם המוביל בעולם הסוני. האיראנים חוששים לעתידה של ממשלת עיראק עליה השיגו השפעה ניכרת, ולעתיד המקומות הקדושים לשיעה. לא פחות חשוב, החיזבאללה הצהיר על כוונתו לצאת להלחם נגד דעא"ש בעיראק

לדברי מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, הלוחמים יוצבו במקומות שונים ברחבי עיראק במטרה להגן על אתרים קדושים לשיעים, עליהם השתלטו המורדים הסונים מארגון "המדינה האיסלאמית בעיראק ובסוריה".

"אנו מוכנים להקריב קורבנות בעיראק פי חמש מאשר בסוריה כדי להגן על המקומות הקדושים" […] "כל עוד ישנו מנהיג כמו חמינאי (המנהיג הרוחני של איראן), וכל עוד יש את ההתנגדות של העם העיראקי ואנשי הדת במדינה לא יקרה דבר למקומות הקדושם שלנו ברחבי העולם".

שימו לב כיצד ההצהרה הזו חושפת בגלוי את זהותו של חיזבאללה לא כארגון שחרור לבנוני אלא ככוח נאמן לאיראנים במאבק האזורי של השיעים נגד הסונים.

ממשלת עיראק, שחוששת לגורלה, קוראת להתערבות אמריקאית, אבל האמריקאים סבלו ארוכות מהמעורבות שלהם בעיראק, ונמצאים במגמה הפוכה של הקטנת מעורבות (הם אמורים להתפנות עד סוף השנה מאפגניסטן). האמריקאים נמנעו מלהתערב בצורה פעילה בסוריה (וגם בקרים), ונראה לי שיהיה צריך להופיע אינטרס מיוחד כדי לגרום להם למעורבות ממשית בעיראק.

עתיד קודר

הרבה גורמים בוחשים בקלחת המדממת שהיתה פעם עיראק וסוריה. מול עינינו מתעצב, בתהליך שיימשך עוד שנים, מזרח תיכון חדש. תהליך העיצוב הזה מציג אלימות חסרת-הבחנה, פשעי מלחמה, ובעיית פליטות בקנה מידה גדול: כמו שהזכרתי קודם, כ-7% מאוכלוסיית עיראק נמלטה ממנה בעשור האחרון. לפי הערכות האו"ם, כמעט חצי מאוכלוסיית סוריה נעקרה מבתיה, וכמעט 3 מיליון סורים נמלטו ממנה. גלי הפליטים האלה מערערים גם את היציבות בקרב השכנים בלבנון ובירדן, שכמויות הפליטים האלה משפיעות באופן משמעותי מאוד על הדמוגרפיה ועל הכלכלה שלהן. לא בטוח כמה מהם יחזרו לבתיהם, בעיקר מקרב המיעוטים.

הגבולות האימפריאליים של המזרח התיכון והלכים ונמחקים, ולא נראה שיחזרו להיות כפי שהיו. הכורדים שולטים למעשה באזורים מסויימים בעיראק ובסוריה, והגיוני שבעתיד ישיגו הכרה בינלאומית במדינה כורדית. לא נראה ששלטון עלאווי-שיעי יוכל להחזיר לעצמו את השליטה על האוכלוסיה הסונית בסוריה, ואם אסד יודח, לא ברור מה יהיה עתידו של המיעוט העלאווי. הקיום של שלטון עיראקי מרכזי שיכול למשול גם על השיעים וגם על הסונים מוטל בספק.

אני מניח שבתוך כמה שנים יצמח מהכאוס באזור סדר מדיני חדש, שיתעצב לפי גבולות דמוגרפיים ודתיים. קבוצות מיעוט מסויימות יציליחו לקבל עצמאות מדינית. קבוצות מיעוט אחרות צפויות להסתפח למדינות שכנות או עלולות להפוך לקורבן של טיהור אתני, ש"יפתור" את בעיית המיעוטים. רק מאבק שליטה חיצוני של כוחות גדולים יותר מחוץ לאזור, נוסח המלחמה הקרה, יוכל אולי לקיים משהו מהגבולות המלאכותיים שמתח על המפה האימפריאליזם האירופי.

הנקודה הישראלית

אז זהו, שאין. אין לישראל עניין בסיפור הזה של מלחמה בין הכוחות החמושים של הזרמים האיסלמיים-הדתיים השונים. היא לא מקור הסכסוך, היא לא גורם לסכסוך והיא לא תורמת לסכסוך. ירושלים לא היתה חשובה מאוד לאיסלאם (כל עוד לא היו בה נוצרים או יהודים), וגם בסכסוך הנוכחי היא לא מאוד חשובה. התפקיד היחיד שנועד לישראל בסכסוך הזה הוא להיות מדי פעם ההצדקה של גורמים מסויימים לרכוש נשק לטובת המאבק נגדה כביכול, אותו יפנו כנגד יריביהם המוסלמים. היא עלולה לשמש כמטרה לפרובוקציות כדי להצית איזור נוסף במזרח-התיכון, ופגיעה משמעותית בה תקנה יוקרה בתוך המאבק הפנים-מוסלמי, אבל היא לא מטרת הצדדים הנלחמים. ייתכן שהצורך להתפנות למאבק הפנים מוסלמי הבוער הזה יגמיש עמדות בעולם הערבי לטובת הסדר ישראלי פלסטיני במתווה שישראל תהיה מוכנה לקבל (או היתה מוכנה לקבל בתנאים של יציבות), אבל גם הסדר כזה לא יבטיח את יציבות האזור.

ישראל צריכה להביט בדאגה מזרחה, ולחשוש לגורלה של הממלכה ההאשמית של ירדן, המדינה המלאכותית האחרונה שנשארה לעמוד. אי-אפשר לדעת לאורך כמה זמן היא תצליח להשאר מחוץ לסיפור. אם כי דלותה במשאבים הופכת אותה למטרה שולית, טלטלות האזור מערערות את מצבה. בקנה מידה היסטורי, גם העתיד שלה לא ברור. אם בנו של המלך עבדאללה ירש אותו, הרי שעל ירדן ימלוך מלך ממוצא פלסטיני. אם יוותר או יאבד את שלטונו, עלולה ירדן לקבל פנים אחרות וכיוון אחר מזה שהלכה בו במאה הראשונה לקיומה. היא עלולה גם להתפרק במסגרת השרטוט מחדש של הגבולות באזור.

כל עוד ממלכת ירדן שומרת על יציבות שלטונה, חשוב שישראל תמשיך לפתח את קשרי השלום ושיתוף הפעולה איתה. אבל בהתחשב בעתידה הלא-ברור של ירדן, ישראל צריכה לשמור על יכולתה לבודד את עצמה מהסיוט המתפתח בסביבתה. להבנתי המשמעות הבולטת של העניין הוא הצורך בשימור נוכחות ישראלית אפקטיבית וארוכת טווח ברצועת שטח רחבה בבקעת הירדן. מכאן והלאה יש לנו הרבה משימות: ריסון ההון, בניית מדינת רווחה, שיפור הקשרים עם הפלסטינים ועוד ועוד. המזרח התיכון החדש יצטרך כנראה להמתין ולפתור את ענייניו הפנימיים בלעדינו.

מודעות פרסומת

24 מחשבות על “הבט סביב: לקראת מזרח תיכון חדש

  1. פוסט חשוב ומעניין. 2 הערות –
    א. תוסיף את סלובניה ומקדוניה לרשימת המדינות שנותרו מהריסות יוגוסלביה.
    ב. לגבי הפתיחה שלך על "לאומיות פיקטיבית", צריך להודות שחלק גדול מהלאומים (אם לא כולם) נבנו באופן "פיקטיבי" על ידי שליט חזק שאיחד קבוצות שונות ושטחים שונים ליחידת שלטון אחת. אם הוא הצליח לבטל או להחליש את הזהויות הנפרדות ולחזק את הזהות החדשה המשותפת, אז הלאומיות הפכה לממשית. זה תלוי בין השאר בתיעוש, עיור, חילון, השכלה ובקיצור – מודרניזציה. המזה"ת (למעט באמת אותה "מדינה קטנה לחוף המזרחי של הים התיכון") עוד לא עבר מודרניזציה משמעותית ולכן הזהויות הדתיות והשבטיות עדיין נותנות את הטון.

    • א. תיקנתי והוספתי. תודה.
      לגבי ב', אני מתלבט. מדינות המזרח התיכון נבנו ע"י שליט חזק שהונחת ע"י כוח זר ושימש "סוכן" שלו בשטח. האם יש תקדים גם ללאומיות שנוצרה מתוך שלטון חזק שכזה?
      ההתלבטות הזו, ובכלל ההגדרה "פיקטיבי", לא באה כדי לערער על הלגיטימציה של הלאומיות במזרח התיכון ביחס ללאומים במקומות אחרים, וההערה שלך לגבי המודרניזציה ותפקידה נכונה כמובן. פשוט נראה לי שבשונה אולי מבמקומות אחרים, שבהם שלטון מרכזי יצר לאומיות על בסיס איזשהו רקע תרבותי משותף, במזה"ת ניסו ליצור אותה תוך התעלמות ממקרים של רקע משותף מצד אחד, ושל יריבויות היסטוריות ודתיות מצד שני, כלומר, לא על בסיס של פוטנציאל לזהות משותפת, אלא בניגוד לו. אני מבין שהבלאגן שקורה עכשיו נובע מזה, וצופה שבלי כוח כפיה חיצוני חזק מאוד, יתרחש "תיקון" שיתאים את המסגרות הפוליטיות לזהויות המשותפות הפוטנציאליות.

      • מבלי לחקור את הנושא בצורה רצינית, הנטייה שלי היא לחשוב שאין משהו מיוחד במזרח התיכון בהקשר הזה. חלק גדול מהמדינות בעולם והגבולות בעולם נוצרו תחת השפעה דרמטית של שלטון זר, ותוך אדישות לקבוצות המקומיות. אפריקה ומרכז אסיה הן דוגמאות טובות, וגם יוגוסלביה שהבאת בעצמך כדוגמה. בחלק מהמקומות זה מחזיק יותר ובחלק פחות.

        גם מקומות שבהן השלטון המאחד כביכול לא היה חיצוני, כמו בגרמניה, הרי שלגבי חלק גדול מהנתינים שנכבשו, או הוכפפו לשלטון, אני מניח שביסמרק היה "חיצוני" לא פחות משחוסיין הוא חיצוני לירדנים.

        אירופה, של לפני כמה מאות שנים, הייתה מסוכסכת מבחינה אתנית ודתית לא פחות מהמזרח התיכון, וחלוקת השטחים למדינות נעשתה במלחמות ותחת השפעת מעצמות לא פחות.

        לכן אני חושב ששאלת התיעוש, המודרניזציה, העיור והחילון משמעותית הרבה יותר מאשר החלוקה הפיקטיבית או הלא פיקטיבית למדינות וההשפעה של המעצמות. תהליך מודרניזציה יוצר גם כוחות כלכליים, חברתיים ואזרחיים פנימיים שמסוגלים לתת קונטרה להשפעת הכוחות החיצוניים.

        יש כאן כמובן בעיה מעגלית, כי כל עוד המזה"ת עסוק במלחמות ובמאבקי שבטים, וכל עוד תושביו מחזיקים בעמדות שמרניות ביותר, כך תהליכי המודרניזציה נתקעים, מתעכבים ואף נסוגים.

        זאת שאלה מעניינת לניתוח, מה תוקע את תהליכי המודרניזציה במזה"ת, באפריקה, ובחלקים מאסיה, ואיך כל זה קשור למדיניות הכלכלית הדומיננטית בעולם בעשורים האחרונים.

        • בוודאי שיש משהו מיוחד במזרח התיכון כפי שיש משהו מיוחד בדרום אמריקה ובאפריקה: האנשים. רוב האנשים במזרח התיכון הם ערבים. לערבים יש תרבות, מסורות, רגישויות, מנהגים, נטיות וכן הלאה דברים שאני יודע שיש 'נאורים' בקרבנו שנוטים לייחס להם ערך שולי אם בכלל (כי הכל כידוע פונקציה של 'הפרטה' או סוציאלדמוקרטיה). כן, כל התכונות הללו אינן מכתיבות מציאות, וכנראה שאין שום דבר יחיד שמכתיב מציאות. אבל מכיוון שבהסבר על מציאות אנושית יש לקחת בחשבון את האנשים, ומכיוון שאנשים בניגוד למיתוס הליברלי והסוציאליסטי גם יחד, אינם פקעת של אינטרסים כלכליים ותו לאו, הרי שאי אפשר שלא לקחת בחשבון את מרכיביהם האנושיים של האנשים באזור מסויים. במקרה הזה: אי אפשר לעקור מהדיון במזרח התיכון את העובדה שרוב יושביו הם ערבים.

          • אודי, בוודאי שהאנשים במזה"ת "מיוחדים" מבמקומות אחרים. לכל אזור והייחודיות שלו. זה הרי כמעט מובן מאליו. מה שכתבתי הוא ש"הנטייה שלי היא לחשוב שאין משהו מיוחד במזרח התיכון **בהקשר הזה**". כלומר, בהקשר של היווצרות תנועות לאומיות, גבולות מדיניים ויכולת ההחזקה שלהן. אשמח לדעת אם יש לך משהו קונקרטי להגיד בסתירה או שלא בסתירה לדעה שבאמת הצגתי, מבלי לנסות להתווכח, דרכי, עם שלל אסכולות שמבטאים אנשים אחרים.

  2. פוסט מעניין מאוד.
    מעניין גם לראות איך השאיפות של טורקיה ללהפוך למעצמה איזורית ואירופאית נכנסות פה במפת האינטרסים, ואיך משפיעים שחקנים חשובים יותר ברמה הבינלאומית, כמו רוסיה שחוזרת לאט לאט להשפעה העולמית, והכוח העולה של סין שמכתיבה את המשחק במקומות רבים.
    ארה"ב מאבדת עניין באזור, בין השאר בגלל בעיות כלכליות פנימיות ובגלל ההכרה של הממשל האמריקני, שהם כבר לא מעצמת על יחידה. כיצד תבוא לידי ביטוי חלוקת האינטרסים במזרח התיכון בין מעצמות העל החדשות?
    לדעתי ISIS הוא לא שחקן חשוב אלא משב רוח חולף, ויעלם, או לפחות יאבד הרבה מניות, כשיקפוץ מעל הפופיק, כמו שקרה לטאליבן באפגניסטן.

    יותר מזה, מסקרן מאוד לראות איך תמורות אחרות בעולם, כמו התנועה של האיחוד האירופי והחברים שבו חזק ימינה, לכיוון של אנטי הגירה ואנטי איסלאם, תנועה שמאוד מורגשת היום בכל רחבי היבשת, תשפיעה על המזרח התיכון והמתחולל בו.

    • תודה.
      הזירה היא אכן מורכבת ממגוון כוחות מעצמתיים מקומיים ועולמיים שבוחשים בקדרה בפעולה ישירה או בהמנעות מפעולה, ואני חושב שדאע"ש בהחלט יכול להתברר כגורם זניח. הנקודה העיקרית שאליה אני רוצה להפנות את תשומת הלב היא העיצוב מחדש של הגבולות והדמוגרפיה, שאני מניח שבהיעדר התערבות מעצמתית נחושה, יתייצב סביב קבוצות הזהות הדתיות, עם מעט מאוד מיעוטים שישארו בתוך קבוצות רוב, אם בכלל.
      לגבי המגמה באירופה – היא מסקרנת, אבל אני לא בטוח שהיא תמשיך באותו הכיוון של הקצנה. אני חושב שיש שם בהחלט התפכחות מתפישה קיצונית של רב-תרבותיות לכיוון של הגדרה שתציב למהגרים (כפרטים) תביעה ברורה לקבל את חוקי המשחק של הדמוקרטיה הליברלית והסובלנות או לעזוב. אבל אי-אפשר לנתק את מה שקורה באירופה והיחס למהגרים מהמשבר הכלכלי והתעסוקתי המתמשך באירופה. ההיסטוריה מלמדת שמשבר כזה הוא כר לצמיחה לאי-סובלנות כלפי הגירה ממדינות עניות, לא דווקא עם קשר לרקע הדתי של המהגרים (אם כי רקע שונה מזה של החברה הקולטת בהחלט מקל על חסימת ההגירה).

      • אירופה כבר הוכיחה בעבר שעניינים פנימיים של המדינות בה משפיעים ישירות על המשחק הגיאו פוליטי הכללי. גם עכשיו, כמו שאמרת, התפכחות מהליברליזם הקיצוני שהתעורר אחרי מלחמה"ע 2 יכול בקלות להוביל לטלטלה בכל המערכת העולמית, לאו דווקא על רקע דתי אלא כמו שאמרת על רקע הבדלים עמוקים בתרבות בין המהגרים לבין המקומיים. בעיקר אם אנחנו חושבים על האיחוד האירופי כיישום של שחקן ברמה הגלובאלית, והשינויים שהכוחות הגלובאליים עוברים כבר עכשיו עם חזרתה של רוסיה וכניסתה של סין למשחק.
        בנוגע להבדלי הדת בתוך האיחוד, וההתנגשות בין תפיסת הדת המסורתית של אירופה לבין המהגרים, מעניין לחשוב על איך זה משתלב עם הרעיון של התנגשות הציוויליזציות של הנטינגטון, ואיך זה משתלב עם הרעיון של חלוקת כוחות עולמית על רקע דתי ותרבותי כמו שהוא מתאר.

        מעניין אותי מה דעתך בנוגע לשאיפה של טורקיה להפוך למעצמה איזורית במזרח התיכון, בספר המצוין "2048", כותב דוד פסיג שטורקיה, במיוחד בשלטון הנוכחי שלה, שואפת להפוך למעצמה שתגשר בין אירופה לבין האיסלאם של המזרח התיכון. ואכן, מספר מהלכים של הטורקים מראים על שאיפה כזאת בפועל ולא רק בספרות.
        כיצד לדעתך האיסלאם המתון של הטורקים (גם תחת ארדואן) ישתלב עם המאבק השיעי-סוני במזרח התיכון?

        • אני לא מתלהב מתיאוריית "התנגשות הציוויליזציות" אני לא חושב שצריך להתעלם מהבדלים תרבותיים ודתיים, אבל אני חושב שהם מאוד תלויים הקשר ונתונים לשינוי מהיר ועמוק יותר משנדמה לנו. אם נסתכל על מרכז ומערב אירופה שעד סוף מלה"ע II, היה מאוד סביר לדבר על "התנגשות ציוויליזציות" בתוכה. הקפיטליזם (והאיום החיצוני של הסובייטים) התיך אותן בתהליך מהיר מאוד, והמשברים שהוא יוצר עלולים לפרק את הגוש האירופי מחדש אם לא יתמודדו איתם כמו שצריך. במזרח התיכון אנחנו פוגשים חברות שתהליך המודרניציה שלהן מקרטע ומקבל תפניות בעיתיות (למשל הפריחה של הפונדומנטליזם בשנים האחרונות), במידה רבה בגלל ה"כישלון" של הקפיטליזם להביא אותן לשגשוג המקווה. הכאוס הנוכחי במזרח התיכון נשען על השילוב בין המצוקה הכלכלית, הפריחה הפונדומנטליסטית הרוכבת עליו, והתרופפות ההשפעה של המעצמות ובעיקר של ארה"ב. שלושה אלמנטים שמקורם מערכת הכלכלית-פוליטית ולא ברקע הדתי של תושבי האיזור.

          לגבי טורקיה אני עוד פחות מומחה מאשר שאר המרחב. אני מתרשם שיש שם מגמות סותרות. מצד אחד טורקיה של ארדואן אכן הפגינה נטיה להרחיב את ההשפעה שלה במזרח התיכון (מה שמכונה ניאו-עות'מניות), דבר שהיה ניתן לראות בתיוון שלה במו"מ האחרון בין ישראל לסוריה ובמעורבות בהסכם הלא רשמי שבא בעקבות מבצע עמוד ענן. מבחינה האופי, אין ספק שהאיסלאם בטורקיה, הסוני, דומה הרבה יותר למה שקורה במדינות המפרץ ומה שקרה במצרים מאשר לזרם הג'יהאד. לא זכור לי ששמעתי על פעילות של ג'יהאד סלפי בטורקיה, ואני מניח שבמקרה שהוא יופיע, הצבא והממשלה ישתפו פעל הנגדו בכל הכוח.
          מהצד השני – נראה שטורקיה חוששת מאוד מערעור הסדר באזורים שגובלים בסוריה בעקבות המלחמה שם. טורקיה קלטה מספר לא מבוטל של פליטים סורים, והיו כמה תקריות אלימות שכללו פיגוע בעיירה טורקית קרובה לגבול ואובדן מטוסי קרב (אחד סורי ואחד טורקי) שחדרו זה לשטחה של זו. נקודה נוספת היא שהטורקים מסתכלים מן הסתם בעירנות על שאיפות העצמאות של הכורדים בעיראק (לא יפתיע אם יתממשו) ובסוריה.
          אני מבין שמנקודת המבט של טורקיה, השפעה במזרח התיכון היא דבר רצוי בטווח הארוך, אבל מעורבות בו כמו שהוא נראה בשנים האחרונות לא נראית אטרקטיבית במיוחד.

          ובכל זאת, דברים שמעניין לקרוא:
          א. צבי בראל טוען היום שיש עדויות (לטעמי ממקורות בעלי אינטרס) שטורקיה שולחת נשק לדאע"ש:
          http://www.themarker.com/opinion/1.2365206
          ב. ראש המרכז לחקר עיראק באוניברסיטת חיפה צופה (בסוף דבריו) שהמסגרות המדיניות של סוריה ירדן ועיראק לא צפויות להיעלם.
          http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2365075
          נחיה ונראה

  3. הכתבה מעניינת ומסדרת, אבל בשולי הדברים יש אי דיוק שתורם למכבסת מילים שקיימת בסביבתנו ובעולם וחשוב לדייק אותו –

    תהליך ההתפרקות של יוגוסלביה (שדרך אגב היתה קונפדרציה ולא פדרציה) כלל בתוכו רצח עם, מילים כמו טיהור אתני מוזילות את הסיפור הסרבים הבוסנים, בסיוע הסרבים עצמם רצחו את המוסלמים הבוסנים בצורה שיטתית שכללה בורות הריגה ומחנות ריכוז ואונס. יש חשיבות לכתוב רצח עם ולא להיות חלק ממגמת ההשתקה וההשכחה

    • אכן. אין כוונה להשתיק, ויתרה מזו, אני חושב שאחת השאלות הקשות היא איך מתמודדים עם הפונטציאל (שלהבנתי בהחלט קיים) להתרחשות של רצח עם במסגרת הסכסוך הזה במזרח התיכון. לצערי, מהיכרותי עם ההיסטוריה של רצח עם במאה ה-20 והיכולת או הרצון של הגופים הבינלאומיים למנוע תהליכים כאלה, גם בתחום זה התמונה לא אופטימית. כמו שכתבתי בכותרת המשנה, בהחלט עלול להיות רע לתפארת.

  4. הערה קטנונית – האימפריאליזם המערבי דווקא ניסה לשמור על העותמנים במהלך המאה ה-19, בגלל שפחד מהתפשטות רוסית לעבר הים התיכון. האיום הזה היה אחד מהסיבות העיקריות למלחמת קרים. באותה מידה, נסיגת העותמנים בבלקן נבעה לא מאוסטריה, אלא מרוסיה וממרידות מקומיות.

    • ייתכן. צריך לזכור שכשאומרים "האימפריאליזם", מדובר במנוח רחב ומכליל ביותר. מן הסתם, אלמנטים מסויימים בתוכו רצו בשימור וחיזוק האימפריה העות'מנית (הדוגמא הבולטת שעולה לי לראש היא גרמניה), בזמן שאלמנטים אחרים רצו בפירוקה (הדוגמא שעולה לי לראש היא אלמנטים, פיננסיים בעיקרם, בצרפת ובאנגליה). גם בתוך כל מדינה אימפריאלית היו עמדות שונות ביחס לשאלת עתידה של האימפריה העות'מנית.

  5. פינגבק: שנה טובה ה'תשע"ה | עמדת תצפית

  6. פינגבק: "ואיתך אגדל בלי לחשוש – אנחנו כבר בני שלוש…" | עמדת תצפית

  7. פינגבק: על סדר היום: יוון, איראן והכנות למשבר 2008 בישראל | עמדת תצפית

  8. פינגבק: הפוליטיקה האמיתית ועוד קצת | עמדת תצפית

  9. פינגבק: השלמת פערים – הבט סביב: מהנעשה במזרח התיכון | עמדת תצפית

  10. פינגבק: על סדר היום: מדיניות, סוריה והלוואות בריבית | עמדת תצפית

  11. פינגבק: הבט סביב: מקטאר עד עזה וסיני | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s