בעין העדשה: ראש-חודש מאי

צילומים מהפגנת האחד במאי בת"א

–

באותו מאי לא היה דבר. אפילו לא פאר חיצוני, אפילו לא המון רב יהודי, ואפילו לא מביטים הרבה. החנויות היו פתוחות במערב-העיר, המרכבות השתקשקו. בשעה הראשונה נפזר כבר כל ה"עולם" וישובו לבתיהם עיפים וריקנים. […]  האורגניזאציות היהודיות, כמובן, הוציאו גזירה לצאת ולהשתתף בתהלוכה, אבל השפעתן היתה כבר לא הא. אותם הדברים: "היום בראשון למאי… היום בראשון למאי…" – אבל על הכל היה כבר איזה קיפאון מכוסה-אבק. יתר על כן: הרושם היה אפילו משום-מה לא של כנסיית פועלים, עובדים, נדכאים בחיצוניותם, אבל יוצרי החיים באמת […]

י.ח. ברנר, ראש-חדש מאי

אודה על האמת: אני אוהב את האחד במאי, אבל מתאכזב מביטויו בשטח. האחד במאי בישראל בשנים האלה הוא לא חג של פועלים אלא של פעילים וחניכי תנועות נוער. גם מקרב ארגוני העובדים החדשים, צועדים בעיקר הפעילים המארגנים, אבל עשרות אלפי המתארגנים החדשים נשארים בבית. גם את הוועדים הותיקים כבר מזמן אי-אפשר לראות צועדים ברחובות ומניפים דגלים. אפשר לקוות שבשנים הבאות המצב ישתנה. בינתיים אני צועד, אבל מרגיש קצת בצד. מעדיף לצלם במקום לצעוק. השנה בשדרות רוטשילד בתל-אביב, מהיכל העצמאות עד כיכר הבימה.

שגרת רחוב

מגדלי הבנקים מתנשאים מעל המפגינים

–

אחת התופעות שכן מתרחבות לדעתי בשנים האחרונות, הוא צמיחת קהילות של פעילים. בקהילות יש משפחות, והתוצאה היא שילדים ופעוטות מופיעים בהפגנות.

–

בטון עץ וזכוכית

ובמסגרת הפיצול של הפעילים, שלוש (לפחות) הפגנות שונות צעדו בתל-אביב באותו היום. אחת מהן התחילה במקום שבו הסתיימה זו שבה אני צעדתי.

תזמורת המצעדים של תנועת הנוער בנק"י