יום השנה לאהרון דוד גורדון

ביום שבת האחרון חל יום פטירתו של אהרון דוד גורדון. במסגרת פרוייקט יפה שיזמה נעמה שקד מבית המדרש "אלול", דברים שכתבתי פורסמו במוסף "שבת" של "מקור ראשון". מכיוון שהם עשו שם תקלות בעימוד, אביא את הדברים כאן, ואחריהם קישור לצורה בה הם התפרסמו בקובץ PDF.

***

קריאה לתיקון

בגיל 48 עשה א.ד. גורדון את השינוי הגדול בחייו, עלה לארץ ישראל והיה לפועל. גורדון לא היה הוגה שהסתגר בין ספריו בחדרו. לצד המחשבה היתה גם המלאכה, היו גם החיים. גורדון דיבר על ערך העבודה מתוך חיי העבודה, מתוך חייו עם העובדים. הוא גר איתם באותם החדרים, שר איתם, רקד איתם, התכתב איתם, התווכח איתם וכל זמן שמצב בריאותו אפשר, עבד איתם. מתוך חיים המשלבים מלאכה ומחשבה כתב (בעיקר בשעות הלילה בטרם יום העבודה) דברי הגות, מכתבים וגם פובליציסטיקה אקטואלית.

להאשים את היהודי בתור יהודי בברור, בהחלט, אפשר רק פה, המקום שיש לנו אפשרות להיות מה שהננו. מובן, כי גם פה עוד הגלות שוכנת בנו, בתוך נשמתנו הרצוצה והלקויה, ולא במהרה יעלה בידינו לעקרה כולה ולמחות את זכרה מקרבנו, – אבל פה אנחנו יכולים ופה אנחנו חייבים מטעם חיי עצמותנו ומטעם החיים בכלל לאמץ את כל כוחותינו להשתחרר מן הגלות הפנימית הזאת, להיות בני חורין ברוח.[1]

גורדון ראה בקיום היהודי בגולה מצב לקוי, מכיוון שאין בו עצמיות, אלא תמיד הסתמכות על חיי זרים, המעצבים גם את המקום שהם מותירים ליהודים ובכך את דמותם של היהודים. את האפשרות לחיי חירות ולפיתוח דמותם של היהודים והיהדות ראה רק בארץ ישראל, במקום בו יוכלו להקים לעצמם בית לאומי וקיום עצמי, הנשען על עבודת העם ולא על עבודת זרים. לצד אמונה זו, חשש גורדון והתריע מפני חוסר הסבלנות, הנטיה להסתמך על פתרונות "מן המוכן" ועל נוסחאות קבועות, מפני הציפיה ל"גאולה" הבאה בקלות, בקפיצת הדרך. על מנת שיוכלו להתחדש החיים היהודיים, דרש גורדון את התחדשות היחיד היהודי במובן העמוק ביותר, בשינוי שאיפותיו וטעם חייו: מחיים שהפרנסה הקלה עיקרם, אל חיים שטעמם הוא היצירה והעבודה החופשית. בחוסר היכולת לעשות את השינוי הזה ראה גורדון את שורש כשלונם של נסיונות ההגשמה הציוניים שבזמנו. גורדון ראה מול עיניו בחשש גדול את הסכנה ההולכת ומתגשמת של היווצרותו של יישוב יהודי בארץ-ישראל שחייו חיי גלות, ועתידו כעתיד היהודים בגולה.

בכל מעשיהם של 'הבונים' שלנו, בכל האיניציאטיבה הפרטית הבריאה שלהם, בכל הספקולציה הכשרה שלהם, בכל מלחמותיהם בעבודה העברית ובעובדיה וכו' וכו' אתה רואה לא רשעות או שפלות, אף לא רשלנות ואהבת הבטלה, ואפילו לא טפשות, ואפילו לא תמיד אהבת הבצע והכבוד, כי אם קטנות. ואפילו כשהם נכשלים במה שרחוק מן האמת ומן המוסר ומן היופי כרחוק 'בנינם' מבנין לאומי ממש, הרי זה לא מתוך נטיה נפשית לשקר או לכיעור או לאי-מוסריות, אלא מתוך שכל המידות והמרחקים הם אצלם קטנים, ובכללם גם המרחק שבין האמת והשקר, שבין הנאה והמגונה, שבין המוסרי והבלתי מוסרי.[2]

גורדון ראה את מקורם של מכשולי הגשמת הציונות בבעיה של קנה מידה. אנשים שאינם תופשים את גודל המעשה, אינם מסוגלים למעשים גדולים, גם כאשר הם מדברים בשם אידיאלים גדולים. כל עוד קנה המידה שלהם שבוי במדדי ההצלחה של החברה שמסביבם, לא יוכלו לתקן אותה, אלא רק לתת כסות "אידיאליסטית" למעשיהם המצומצמים, המרוכזים בטובתם האישית.

גורדון ראה בציונות

יצירה, שלא ראה עוד העולם דוגמתה, קשיים, מעצורים וכו', גדולים מעל לכל כוח אנוש. עלינו לברוא עם שאיננו או שהולך ומת, לגאול ארץ, להיקלט בארץ, שנתלשנו מתוכה, נתרחקנו ממנה, ונפזרנו לכל רוח.[3]

על מנת להשלים מלאכת יצירה זו, יש צורך לפעול בקנה המידה המתאים. גורדון מציב בפני מגשימי הציונות את הדרישה להבין את מפעלם כשינוי בקנה מידה עצום, החורג מגבולות "החיים" המקובלים על מנת לתקן את החיים באמת. רק תפישת המעשה בגדולתו האמיתית היא שמאפשרת למגשימיו לפרוץ את צמצומם בגבולות העצמי, ולהרחיב את חייהם אל ספירות החברה, העם והאנושות.

את סביבת החיים, לפי גורדון, אין לבחון לפי המטרה הסופית שהיא מציבה לאדם, אלא לפי יכולתה ליצור את התנאים להתעלות האדם בדרך אל המטרה, שהרי חיי האדם לעולם אינם מגיעים אל המטרה אלא נמצאים תמיד בדרכם אליה. גם כאשר המטרה היא לחבר את הארץ אל השמים, אומר גורדון:

"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". ומה אנחנו מבקשים? האם לא מקום בשביל הסולם?…[4]

גם יותר מתשעים שנים לאחר פטירתו של גורדון, עדיין לא התגברנו על סכנת הגלות האורבת בקרבנו, ועדיין אנו נדרשים לתפוש את גודל המעשה על מנת שנוכל להכין בחיינו היום-יומיים את המקום בשביל הסולם.

***

ואל הדברים כפי שפורסמו: גורדון – מוסף שבת.


[1] הערכת עצמנו, כנרת, 1916.

[2] שם.

[3] מכתבים מארץ ישראל, מכתב חמישי.

[4] מכתב שלא נשלח בזמנו, אביב 1912

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “יום השנה לאהרון דוד גורדון

  1. פינגבק: שנה טובה ה'תשע"ה | עמדת תצפית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s