על סדר היום: המזרח התיכון וגם האבסורד שבהפרטת המים

מאמר על האביב הערבי עם תיקון קטן, משהו על סוריה, והאבסורד שבניהול משק מים מופרט.

א. בימים אלה יצא גיליון 58 של כתב העת "חברה", ובו מאמר שלי הסוקר את תוצאות הביניים של "האביב הערבי. אין בו גילויים מרעישים, אבל אני חושב שהוא נותן סקירה טובה למדי, פרט לנקודה חשובה אחת שפיספסתי: בשבוע האחרון התקיים משאל העם על החוקה החדשה במצרים. החוקה הזו מבטלת למעשה את השינויים הפרו-איסלמיים שהוכנסו בחוקה הקודמת לאחר עליית "האחים המוסלמים" לשלטון, אך משמרת מעמד מיוחד לכוח החזק במצרים – הצבא. החוקה החדשה אושרה בתמיכה של 98.1%, אם כי רק 38.6% מימשו את זכות ההצבעה. זה בכל זאת גבוה ב-5% מההשתתפות במשאל העם על החוקה הקודמת. לפי התוכנית שהציג הצבא לאחר ההפיכה שביצע בחודש יולי האחרון, אמורות להתקיים בתוך 90 יום בחירות לפרלמנט ולנשיאות, אם כי לא ברור איזו מערכת בחירות תתקיים קודם. רבים צופים שהגנרל סיסי "יכנע" ללחץ הציבורי, יתמודד וינצח בבחירות לנשיאות. בכך נראה שמצרים תחזור במידה רבה לסדר הישן שבטרם פרוץ המחאה נגד שלטון מובארק בשנת 2011.

לקריאת המאמר – אביב הימים הַקָּצֵר.

פגישת מזכיר המדינה קרי עם אחד ממניהגי האופוזיציה הסורית (שפרש מאז מתפקידו) באפריל 2013

ב. בעיר מונטרה נפתחה היום ועידת ז'נבה השניה שנועדה להביא להסדר שיפסיק את המלחמה המתנהלת בסוריה בשלוש השנים האחרונות. להבנתי, מדובר בהצגה שאין לצפות ממנה לתוצאות. שני הגורמים הנדרשים להגיע להסכמה הם משטרו של אסד וארגון האופוזציה הגדול "הקואליציה הלאומית", אבל לטעמי שני הגורמים היותר רלוונטיים לא מופיעים בכלל בדיונים. גם אם היו מייצגים את הגורמים הרלוונטיים, ספק אם יש דרך להגיע להסכמה בין צד אחד שהמטרה הבסיסית שלו היא הדחת הנשיא אסד, לבין צד שני שכל עניינו הוא שימור מעמדו של אסד. בכל מקרה, השגיאה היא שהועידה מתנהלת כאילו מדובר במרד או במלחמת אזרחים פנימית, כשלמעשה בסוריה מתנהלת זירה חמה של מלחמה קרה אזורית ועולמית. למעשה, מהועידה נעדר הפטרון הישיר של משטר אסד, איראן, שברגע האחרון הוזמנה להשתתף ואז הזמנתה בוטלה. גם הצד האופוזציה, ספק אם יש נציגות רלוונטית. לא רק שארגון "הקואליציה הלאומית" לא מייצג את כלל ארגוני האופוזציה, הוא לא מייצג בכלל את ארגוני האסלאם הסוני הרדיקלי, שכוללים כ-10,000 לוחמים זרים בנוסף לאיסלמיסטים סוריים. בזמן שבשוויץ מדברים משטר אסד ונציגים מהאופוזיציה החילונית, מסתמן שבחודשים האחרונים האופוזיציה הזו מוכה הן ע"י צבא סוריה שבשליטת אסד, והן על ידי ארגוני האסלם הסוני הרדיקלי. נראה שבשבועות האחרונים מקדישים ארגונים אלה את עיקר מאמציהם למלחמה באופוזיציה החילונית באזורים שלא נשלטים ע"י המשטר הסורי ופחות במלחמה נגד המשטר. מגמה זו תואמת גם את ניסיונם (שנראה שזכה להצלחה חלקית לכל הפחות) להשתלט על שתי הערים הגדולות במחוז המערבי של עיראק, ובכך על הגבול בין עיראק לבין סוריה.

דברים קודמים שכתבתי על המתרחש בסוריה ובמזרח התיכון ניתן לקרוא כאן.

ג. במדינה המודרנית אנחנו מצפים לקבל אספקה של דברים בסיסיים כגון מים וחשמל באופן סדיר, למרות שהדרישה (לגבי החשמל) או ההיצע (לגבי המים) שלהם משתנה באופן משמעותי עם הזמנים. התוצאה היא שלפי מידע שקראתי, כשליש מיכולת ייצור החשמל של ישראל מושבת במשך רוב הזמן, ומופעל רק בזמני עומס כדי לענות על שיאי הצריכה. דרך אגב, אני מבין שכחלק מתהליך הפרטת ייצור החשמל, כל עוד חברת ההולכה (נכון לעכשיו וכנראה גם בהמשך זו חברת החשמל) מחוייבת לקנות את כל החשמל המיוצר בתחנות כוח פרטיות, המשמעות היא שנטל ההשקעה ברזרוות הייצור לזמני העומס נופל כולו על החברה הממשלתית. בתחום המים קורה דבר מעניין דומה אך שונה. בעשור האחרון, ולאחר עיקוב גדול באשמת דוקטרינת ההפרטה של משרד האוצר, נבנו בישראל שורה של מתקני התפלה גדולים (רובם פרטיים), שביחד עם המהלך המוצלח מאוד של הקמת מתקני טיהור שפכים (כ-70% ממי השפכים של ישראל מטוהרים, ורובם מופנים לחקלאות) הביא למצב שבו ישראל יכולה להגיע למעשה (לפחות בתקופות מסויימות) לעודפי מים שמאפשרים לה למכור מים לירדן ולהגדיל בחמש השנים האחרונות ובחמש השנים הקרובות את כמות המים שמוחזרת לאתרי הטבע.

אילוסטרציה: תמונה ממעט הגשם שבכל זאת ירד החורף.

המצב הזה נובע בין השאר משני החורפים הקודמים שהיו גשומים, ולא בטוח שיתאפשר באותו ההיקף במקרה של רצף שנים שחונות, אבל נראה שגם בתחום המים ישראל בנתה לעזמה "רזרוות ייצור" לתקופות מחסור. התגובה המתבקשת במצב של עודף מים (מעבר אולי לאפשרות להשתמש במים מותפלים במקום שימוש בשאיבה ממי תהום ובכך לאפשר את מילוי האקוויפרים, צעד שלהבנתי נתון למגבלות מערכת הולכת המים) הוא מכירת העודפים לשכנים (ירדן מתעניינת בכך, וגם הפלסטינים, אם כי לכל אחד מהם מגבלות אחרות) או הפחתת השימוש במכוני ההתפלה. הממשלה אכן עושה זאת, והדבר מביא לחשיפת אחד האבסורדים שבהפרטת התפלת המים. זו הטבלה המוצגת בכתבה

–

שימו לב בעיקר למחירים הריאליים, שמייצגים את המחיר שהוצע ע"י הייצרניות במכרז, ולו התחייבה המדינה בחוזה ההפעלה. מהכתבה המעניינת הזו מסתבר שבינתיים התרחשה

ירידת ענק בהוצאות ההתפלה של מי־ים מדולר אחד למ"ק עד ל-40 סנט, ואף פחות מכך במכוני ההתפלה שהוקמו בחדרה, בפלמחים, באשקלון ובשורק. החיסכון בהוצאות יעלה עוד תודות לשימוש בגז הישראלי במקום בחשמל המופק מסולר מיובא. החשמל הוא אחת ההוצאות הכבדות בתהליך ההתפלה.

כלומר המחירים בטבלה הם כבר מזמן לא המחירים הריאליים אלא המחירים שאליהם התחייבה הממשלה ברכישה מהחברות הפרטיות.

אם מפעלי ההתפלה היו ממשלתיים, כל החיסכון הזה היה יכול להגיע לתקציב המדינה. מכיוון שהם פרטיים

הוצאות התפלת מי הים אמנם ירדו פלאים אך הממשלה הבטיחה למשקיעים מחיר גבוה עבור המים, מחיר שאינו ריאלי היום. הממשלה יכולה להקטין את כמות המים שהיא קונה ממתקני ההתפלה אך אין בכוחה לשלם פחות מן המובטח עבור כל מ"ק שהיא קונה.

ואני חושד שיש כאן עוד עניין שלא זוכה להתייחסות: מהיכרות עם תהליכי הפרטה קודמים, סביר להניח שרוב ההון שהשקיעו החברות הפרטיות בהקמת מתקני ההתפלה גויס כחוב לבנקים ובהנפקות אג"ח. אם המדינה אכן תפחית באופן משמעותי את הרכישה של המים המותפלים לאורך זמן, המיזמים האלה עלולים להקלע לקשיים בהחזר החוב, ולהידרש להסדרי "תספורת" על חשבון הציבור.