מבט מבפנים על שוק ההון

אורי פסובסקי, שמוכיח את עצמו שוב ושוב כעיתונאי הכלכלי המעניין בארץ, מביא בכלכליסט ראיון עם ג'ון בוגל, מנהל קרנות הנאמנות הגדול בעולם, שאומר כמה דברים שעשויים להשמע מפתיעים למי שעוד לא הבין איך עובד באמת המגזר הפיננסי. אני אביא מבחר מתוכם.

קודם כל, חשוב להגיד שהמגזר הפיננסי הוא מערכת שמטרתה ההגיונית היא לשרת את מגזר הייצור, ובשיטה המודרנית להקצות את ההון החברתי למיזמים ייצרניים בהתאם לתועלתם לחברה. לפי בוגל [כל ההדגשות שלי]:

אנחנו נוהגים לחשוב על מניות כעל השקעה, לא כעל ספקולציה. אבל בפועל רוב השווקים מבוססים על ספקולציה ולא על השקעה. אם חושבים על זה, התפקיד המסורתי של וול סטריט הוא הקצאת הון, כלומר תיעול הון לשימוש הטוב ביותר שלו. ובוול סטריט אנחנו אכן עושים זאת: וול סטריט מספקת מדי שנה הון של 250 מיליארד דולר לחברות קיימות וגם לחברות חדשות בעלות סיכויי צמיחה גבוהים. אבל היקף המסחר הכולל בניירות ערך הוא 33 טריליון דולר. זה אומר ש־99% מהמערכת עוסקים בספקולציה ורק, 1%, וליתר דיוק 0.8%, סובב סביב השקעה. זה עולם הפוך, והמצב הזה חייב להשתנות בחזרה.

בנוסף, נדמה לנו שניהול טוב של קרן השקעות צפוי להביא לרווחים גדולים מהממוצע עבור המשקעים. נשמע הגיוני, לא? (אחרי הכל, מנהלי קרנות השקעות הם ממקבלי השכר הגבוה בעולם…)

השקעה בשוק המניות היא בהגדרתה משחק סכום אפס. כנגד כל משקיע שמרוויח מעל הממוצע יש משקיע שמרוויח מתחת לממוצע [ובמילים אחרות, כל תחום הספקולציה, כלומר קצת יותר מ 99% מהסחר בוול סטריט הוא פעולה כלכלית של "משחק סכום אפס", כלומר כזו שלא תורמת שום ערך חדש לחברה. התצפיתן], מזכיר בוגל.  […] ממחקר שפרסמה סוכנות הדירוג סטנדרד אנד פורס (S&P) לפני כמה חודשים עולה כי בחמש השנים האחרונות יותר מ־80% מהקרנות שמנוהלות באופן אקטיבי (שבהן המנהלים בוחרים אילו מניות לקנות ולמכור) פיגרו אחרי המדדים. במילים אחרות, הרוב המכריע של מנהלי ההשקעות לא מצליח להשיג לאורך זמן תשואות גבוהות מהממוצע או אפילו להגיע לממוצע.

בוגל אומר שיש למנהלי קרנות הנאמנות ניגוד אינטרסים מהותי, מכיוון שהם מבטיחים למשקיעים תשואה מירבית על ההשקעה, אבל למעשה מחוייבים ליצור רווח עבור בעלי הקרן עצמה. את הניגוד הזה הוא מציע למעשה לפתור בצורה של ארגון קרנות הנאמנות כקואופרטיב:

בקרן נאמנות רגילה החוסכים מחזיקים ביחידות נאמנות ומשלמים דמי ניהול לחברה שמנהלת את הקרן. אבל קרנות הנאמנות של ונגארד הן הבעלים של החברה המנהלת, של ונגארד עצמה. במילים אחרות, כלל החוסכים שקונים יחידות נאמנות בקרנות הם הבעלים של החברה. במקום ניגוד אינטרסים אפשרי, כמו בחברות השקעות רגילות – הלקוחות רוצים לשלם פחות דמי ניהול, הבעלים רוצים לגבות יותר – כאן מדובר למעשה באותם אנשים.

כשאני שואל את בוגל אם יש לו עצה אחת למנהלי השקעות, זו העצה שלו: לאמץ את מבנה הבעלות הזה. לדבריו, זו הדרך היחידה לדאוג לאינטרסים של החוסכים, וכל מבנה בעלות אחר הוא מקור לניגוד אינטרסים בלתי נמנע, שבו המפסיד הוא החוסך. בספר האחרון שלו, "התנגשות התרבויות", בוגל אינו חוסך מילים מאותם מנהלי השקעות "ששמו את האינטרסים שלהם — באיסוף נכסים, בבניית העסק ובצבירת מקסימום רווחים מדמי ניהול – לפני האינטרסים של הלקוחות וזכותם ליושרה פיננסית, טיפול הוגן, עלויות סבירות ותשואות אופטימליות".

"קח את חברת ההשקעות פאטנם (אחת מחברות קרנות הנאמנות הוותיקות בארצות הברית)", הוא אומר עכשיו. "איזו חברה בקנדה (Great-West Lifeco) שילמה 4 מיליארד דולר תמורתה. זה אומר שהם מצפים לקבל החזר על ההון שלהם. והיעד האופייני להון סיכון הוא 15%. כלומר, הם צריכים להרוויח 600 מיליון דולר לפני שדולר אחד מגיע למסכנים שקנו את הקרנות של פאטנם. ותאמין לי, הם ירצו לקבל את 600 מיליון הדולר שלהם. כך נוצר ניגוד אינטרסים נוראי, נוצר מצב של חובת נאמנות כפולה שאנשים בדרך כלל לא מודעים אליו.

ומה יש לבוגל להגיד על המגזר הפיננסי בכלל?

בנאום מכה גלים שנשא ב־2007 הכריז: "אנחנו צועדים לעבר עולם שבו אנחנו כבר לא מייצרים שום דבר. אנחנו רק סוחרים בחתיכות של נייר, מחליפים מניות ואיגרות חוב זה עם זה ומשלמים לקרופיה [שימו לב למינוח, הלא מקרי, מתחום הקזינו, התצפיתן.] הפיננסי הון עתק".

[…]

שינוי נוסף שהוא תומך בו הוא הקמת מוסד ממשלתי שיפקח על הענף ולא יאפשר לגופים שגובים דמי ניהול גבוהים מדי וממוקדים בתשואות לטווח קצר לנהל כספי פנסיה. עבור קפיטליסט כמו בוגל קריאה למעורבות ממשלתית כזאת אינה מובנת מאליה.

"שיהיה ברור, אנחנו הבאנו את זה על עצמנו", הוא אומר. "גם לי יש אינסטינקטים של שוק חופשי, אבל לא בכל דבר. אנחנו לא משאירים את ביטחון המדינה או את כיבוי האש לשוק החופשי, יש פונקציות שהממשלה צריכה למלא. ותעשיית קרנות הנאמנות לא התנהגה כראוי. המערכת הפיננסית התחילה לעבוד לטובת וול סטריט, וזה אומר בהגדרה שהיא עובדת פחות טוב עבור מיין סטריט"[מיין סטריט הוא שם גנרי לרחוב הראשי בעיירה אמריקאית. התצפיתן].

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s