הבט סביב: רוחות מלחמה – השערות בנוגע למתרחש בסוריה, ובעיקר מסביב

ניסיון לגבש הבנות כלשהן בנוגע למעורבות המערבית המתרקמת במלחמה האזורית שמתחוללת בינתיים באופן גלוי בזירה הסורית.

אפתח בשתי ההערות הרגילות שלי ברשומות מסוג זה:

א) אני מסתמך על מקורות גלויים, ובעיקר על התקשורת הישראלית, ומנסה לארגן אותם בצורה שתוציא מהם איזשהו הגיון. קורא רציני חייב להניח שחלקם מיועדים להכשרת דעת הקהל בזירה המערבית ו/או להרתעת והטעיית הצד השני.

ב) החוויה של החלפת פרשנות צבאית וגיאו-אסטרטגית בשיחת הסלון וברכב היא מהנה למדי, וגם נותנת תחושה של שליטה במצב. אבל מי שמוכן לטיפת ענווה, צריך להודות שהיא לא הרבה יותר מזה – ניסיון כמעט נואש להשיג מעט תחושת שליטה במציאות מטלטלת שיכולתנו להבין אותה באמת או להשפיע עליה מוגבלת מאוד. במידה מסויימת, גם הרשימה הזו היא נסיון כזה.

בכל מקרה – כרקע להבנת הרשומה הזו, מומלץ ביותר לקרוא את הרשומה הקודמת בנושא: הבט סביב: המלחמה הקרה במזרח התיכון רבתי.

לענייננו:

ברשומה שאליה הפנתי לפני שתי שורות כתבתי:

רוסיה נותנת גיבוי לשלטון אסד (ומתנגדת בפירוש לרעיון התערבות המערב נגד השלטון), לא מעט בשביל לשמור את האינטרסים שלה, למשל היכולת להחזיק בסיס צי קבוע בנמל טרטוס, שמאפשר לה נוכחות צבאית בים התיכון. נראה שבשונה מרוסיה, ארה"ב נרתעת מלהתערב באופן פעיל בעימות בסוריה, להערכתי בעיקר בגלל אי-הרצון להכנס לזירת לחימה נוספת בזמן שבו יש העדפה להתרכז בסוגיות פנים, ובאופן משני בגלל התובנה שיהיה קשה מאוד להשפיע על אופי החלופה שתצמח במקרה של נפילת שלטון אסד.

מאז יום רביעי שעבר והעדויות בנוגע למתקפה כימית בפרברי דמשק, נראה שהמציאות הזו משתנה, וארה"ב (בצירוף גרמניה, אנגליה [שהודיעה הערב שהיא מעדיפה להמתין לדו"ח צוות הפקחים של האו"ם] וצרפת) עומדת להכנס למעורבות (לפי כל הדוברים מוגבלת) בסוריה, שצפויה להתחיל לפי ההערכות בין היום בלילה למתישהו בימים הקרובים. המפנה הזה מעלה אצלי כמה שאלות, ושתי תשובות אפשריות. השאלות הן: למה זה קורה? למה דווקא עכשיו? מה יהיה אופי המעורבות.

טיל שיוט  מסוג טומהוק – אילוסטרציה כדי לשבור את רצף המלל

התשובות האפשריות:

א) התשובה המקובלת, שנכנה אותה "הקו האדום המוסרי" – לפי אפשרות זו, לא השתנה דבר משמעותי. ארה"ב עדיין לא מעוניינת במעורבות בסוריה, אבל בעבר הגדירה את השימוש בנשק כימי כ"קו אדום". בשבוע שעבר ביצעו כוחותיו של אסד התקפה גדולה בנשק כימי, מתחת לאף של צוות בדיקה של פקחי או"ם שנשלח לבדוק עדויות על מקרים קודמים של שימוש בנשק כימי. הצעד הזה היה התגרות גדולה מדי, ולכן ארה"ב נגררת לתגובה, שבהתאם לרוח הדברים צפויה להיות מצומצמת ו"סמלית" ככל האפשר תרתי משמע – לא משנה באופן מהותי את מאזן הכוחות בסוריה, אבל פוגעת במטרות בעלות משמעות סמלית גדולה מספיק כדי שההתקפה תשאיר רושם.

ב) התשובה החתרנית, שנכנה אותה "הקו האדום האסטרטגי" – לפי אפשרות זו, המניע להתערבות האמריקאית הצפויה הוא לא ההתקפה הכימית (שצריך להודות שכמו כל דבר אחר שקרה בסוריה, התקשורת המערבית, בשונה מארגוני הביון במערב, שומעת עליה בעיקר ממקורות בעלי עניין, וזכור לרע המידע בתקשורת המערבית אודות הנשק הכימי שנמצא כביכול בידיו של סדאם חוסיין בשנת 2003), אלא המגמה שהסתמנה בזירה הסורית בשבועות האחרונים: התחזקותו של משטר אסד, שנראה שהולך ומבסס את שליטתו והודף לאחור את ארגוני האופוזיציה. אם כך, המשמעות היא שארה"ב החליטה שמחיר אי-מעורבותה הופך להיות גדול מדי אל מול האפשרות המסתמנת של נצחון אסד ובעלות בריתו, וניצלה את ה"הזדמנות" של ההתקפה הכימית (בהנחה שאכן היתה כזו, במימדים המדוברים ובפקודת הגורמים המדוברים) כדי להצדיק את כניסתה למעורבות, שמטרתה היא לכל הפחות למנוע מאסד ניצחון ושימור מצב המלחמה, מכיוון שאין לה בזירה הסורית גורם משמעותי שהיא מעוניינת בנצחונו. לפי אפשרות זו, המעורבות האמריקאית צפויה להיות משמעותית יותר, ולהתמקד בפגיעה בכוח הצבאי של משטר אסד, כדי לאזן את יתרונו מול כוחות האופוזיציה.

***

מה חסר לי כדי להכריע בין שתי האפשרויות? מידע מודיעיני אמיתי. גם לגבי אמיתות הראיות בנוגע להתקפה הכימית המדוברת, וגם בנוגע להערכת תמונת המצב והכוונות האמריקאיות. אין לי כזה, וגם לכם אין (אלא אם אתם משרתים בתפקיד בכיר מספיק באחד מארגוני המודיעין). הפרופיל התקשורתי הגבוה של ההכנות האמריקאיות גורם לי לחשוד שמדובר באפשרות הראשונה. הדרך שבה אני מבין את התנהלות הפוליטיקה העולמית גורמת לי שלא לפסול את הסיכוי שמדובר באפשרות השניה.

מה נראה ברור? בעלות בריתה של סוריה, איראן ורוסיה, עושות הרבה רעש דיפלומטי כדי להרתיע את ארה"ב מתקיפה בסוריה, ומאיימות בהבערת המזרח התיכון (איראן) ובחימוש נוסף לסוריה ואזהרה מהתדרדרות בלתי נשלטת (רוסיה). מכיוון שרוסיה צפויה להטיל וטו על כל החלטה אופרטיבית במועצת הביטחון של האו"ם, נראה שכמו ב-2003, גם הפעם ארה"ב צפויה להוביל קואליציה (עם שותפות יותר רציניות הפעם) למלחמה שלא קיבלה את "חותמת הכשרות" של ארגון האומות המאוחדות.

***

אי-שם בגוש-דן. סיכוי סביר שאיפשהו במזרח התיכון שוכב טיל שמכוון לכאן.

מה לגבי ישראל?

לאור ניסיון השנים האחרונות נראה שסוריה לא תמהר להגיב ישירות כנגד ישראל, למרות שהיא כמובן מאיימת בתגובה כזו (איומי התקפה על ישראל כעונש על התהגות ארה"ב ובכלל מבלי שישראל תהיה מעורבת באירועים הם הרי חלק מ"כללי המשחק" המקובלים במזרח התיכון ובזירה הציבורית במערב). לסוריה יש מעט מאוד מה להרוויח מתגובה כזו, והרבה מה להפסיד. נראה שתגובה כזו יכולה להביא לה תועלת רק כמוצא אחרון לפני נפילת משטר אסד, בתקווה שלאחר ייאוש שתגובה ישראלית אגרסיבית תסיט את תשומת הלב ותלכד את המזרח התיכון ואת דעת הקהל במערב נגד ישראל. מכיוון שאני לא צופה התקפה אמריקאית שתביא את משטר אסד להתמוטטות, אני חושב שהתגובה הסורית תהיה בהתאם, כלומר בשדה האיומים המילוליים והחיפוש אחרי תגובה סמלית עקיפה, ואולי לא נגד ישראל אלא נגד יעדים ישראלים/יהודיים בעולם, בסיוע איראן או חיזבאללה. גם אם יחליט משטר אסד להגיב בהיקף גדול, יתכן שיעדיף להפעיל את זרוע הטילים של החיזבאללה (אם יקבל את הסכמת איראן לצעד כזה) ולא את זו של הצבא הסורי כדי להפחית את הסיכון לעצמו ולסבך עוד יותר את המצב בלבנון.

כך או כך, המציאות המובנת מאליה כביכול והבלתי-נסבלת לטעמי, שבה אזרחי מדינת ישראל חיים את חייהם תחת איום החרב המתהפכת של אלפי ועשרות אלפי טילים קונבנציונליים ואחרים המכוונים אל מטרות אזרחיות צפויה להמשך עד שיווצר שינוי מהותי עמוק במערכות היחסים באזור.

***

ומילה אחרונה על התרחיש הלא צפוי, שנראה שאף אחד לא מוכן לחשוב עליו. בחמש השנים האחרונות, ולמעשה כבר תקופה ארוכה יותר, מקרטעת כלכלת המערב (ובעקבותיה גם כלכלות אחרות בעולם) לאורכו של משבר ריאלי שנובע מהתנהלות מופקרת של המגזר הפיננסי. הדרך היעילה ביותר לצאת ממשבר כזה דורשת מדיניות ממשלתית של תעסוקה מלאה, שלצערנו מנוגדת במידה רבה לעמדותיו של מסדר הכלכלנים השליט. אחת הדרכים היעילות ביותר (אני נזהר מלכתוב "היחידה", אבל אני לא בטוח שאני מכיר עוד דרכים) להכשיר מדיניות ממשלתית של תעסוקה מלאה בלי להכריז על כך היא גיוס המשק למלחמה גדולה מאוד וארוכה, ששואבת כוח אדם משוק העבודה, ומייצרת ביקוש אדיר למגזר היצרני.

שנה טובה שתהיה.