דילמת האסיר המצרי בשוויץ

סיפור מוזר על הקשר הרופף שבין פאתוס למציאות במזרח התיכון, וגם הזדמנות להזכיר את עולם הכדורגל והמועדון החשוב בתוכו – מכבי תל-אביב. רשומה מתעדכנת עם ההתפתחויות.

אזהרה מקדימה – הרשומה מבוססת על פרסומים במדור הספורט של ynet, ועיתונות הספורט הישראלית היא לא בדיוק מופת לספק מידע אמין.

***

שמעו סיפור:

בחודש פברואר 2012, במסגרת אווירת ה"אביב" במצרים, פרצה מהומה בסוף משחק הליגה המצרית בפורט סעיד, בה נהרגו 79 אוהדים (משפטם של המעורבים הסתיים ב 21 גזרי-דין מוות, והמחאה נגד גזרי-הדין הסתיימה במותם של 22 נוספים). בעקבות הטרגדיה, הזמין מועדון הכדורגל fc Basel השוויצרי שחקנים מצרים למשחק ידידות. הם התרשמו מאוד מאחד השחקנים, מוחמד סלאח, רכשו אותו והוא הפך להיות אחד מכוכבי הקבוצה. לצדו מככב בשורות הקבוצה גם המצרי מוחמד אלנני.

מוחמד סלאח במדי באזל

רצה הגורל והגרלת הסיבוב השני של מוקדמות ליגת האלופות זימנה לקבוצה השוויצרית חמת הלב מפגש עם מועדון הכדורגל "הציוני" (זה בסוגריים, כי בסופו של דבר למרות המורשת ההיסטורית, מדובר במועדון שהתנהלותו עסקית, והוא נמצא בבעלות של איש עסקים יהודי קנדי) המפואר של מכבי תל-אביב. בין שני המקרים היתה הפיכה צבאית נוספת במצרים, והמהומות שבעקבותיה גבו את חייהם של יותר ממאה איש בשבועות האחרונים.

בתוך הקלחת הסוערת הזו, מצאו שני השחקנים סיבה שמטרידה את מנוחתם עד כדי כך שהם מרגישים שלא יכולו להשתתף באחד ממשחקיה של קבוצתם, אפילו יעלה להם הדבר בקריירה.

סלאח אמר לפני כמה חודשים (עוד לפני שנקבע המשחק מול ת"א. ההדגשות שלי):

אם אכן יקרה מצב בו באזל תוגרל מול קבוצה ישראלית, אני לא מתכוון להגיע לשם ולשחק מול קבוצה ציונית. בכלל, לא אשחק מול קבוצה מישראל, גם אם זה יעלה לי ביוקר ואולי ישלחו אותי הביתה

וחברו אלנני אמר לאחר שנקבע המשחק:

אני ומוחמד סלאח לא נגיע למשחק בישראל גם אם זה יעלה לנו בסילוק מהמועדון

אני חושב שזה המקום להזכיר מספר פרטים פעוטים: מצרים, מדינם של סלאח ואלנני, חתומה על הסכם שלום עם ישראל עוד מלפני שהשניים נולדו, ומקיימת איתה יחסים דיפלומטיים (גם בתקופת שלטון האחים המוסלמים), לפחות בזמנים כשהיא מסוגלת לקיים את האמנות הבינלאומיות הבסיסיות ביותר ולשמור על ביטחונה של שגרירות ישראל בקהיר מפני מתפרעים.

הסכם השלום בין ישראל למצרים. נחתם לפני שנולדו השניים שהצהירו שלא ישחקו נגד מועדון כדורגל "ציוני"

***

אז למה דילמת האסיר?

ראשית, כי ברור לכולם שלשני השחקנים לא נשקפת שום סכנה או הטרדה בביקור בישראל. שחקן מצרי אחר כבר עשה ביקור כזה ושיחק נגד מכבי ת"א בשורות קבוצה גרמנית בשנת 1994. הסכנה היחידה שנשקפת להם לא נמצאת בישראל, אלא במצרים. האיום היחיד על שני הכדורגלנים המצרים הוא הדה-לגיטימציה בה הם עלולים להתקל במצרים בעקבות מה שעלול להתפש כ"נורמליזציה" עם ישראל. לכן מיהרו שני השחקנים לשחרר את ההצהרות האלה לכלי תקשורת במצרים. למעשה, בין אם זו תחושתם האותנטית כלפי ההשתתפות במשחק ובין אם לא, הם אסירים בידי היחס המקובל בתרבות הפולטית המצרית כלפי ישראל ומי שמתייחס אליה כאל מדינת לגיטימית המקיימת יחסי שלום עם מצרים.

אני מציע לשים לב לדבריו של אלנני שאמר, אחרי שהצהיר שלא יבואו לישראל גם אם זה יעלה להם בסילוק מהמועדון:

הודענו שאנחנו מסרבים להגיע והבענו את השקפתנו בפני ראשי המועדון. הסברנו להם את המצב הרגיש ואנחנו מקווים שיעריכו את עמדתנו וייענו להחלטה שלנו

כלומר, אני חושב שבין השורות יש המתנה לעמדה של המועדון לפני שתתקבל ההחלטה הסופית. והנה, במסיבת העיתונאים שלפני המשחק הראשון, שיתקיים היום (30.6) בערב, אמר מאמן באזל מוראט יאקין:

מחר מוחמד סלאח ומוחמד אל-נני ישחקו, ממה שאני יודע עכשיו – הם גם יגיעו לישראל

התחושה שלי היא ששני המצרים ישתתפו בודאות במשחק הראשון בבאזל, והגעתם למשחק בתל-אביב תהיה תלויה לא מעט בתוצאת המשחק הראשון. אם באזל תכריע את ההתמודדות, אני מניח שהם לא יגיעו לתל-אביב, ואם התחושה תהיה שיש סיכון שהקבוצה תודח, תפחת הסובלנות של המועדון להתלבטות של שני המצרים, ויגדל הסיכוי שהם יגיעו לישראל.

בכל מקרה, הבחירה של השניים להצהיר במופגן על החרמתם את המשחק בתל-אביב היא אנטי-ספורטיבית. אם היו "חכמים", סביר להניח שהיו יכולים לחמוק מהמשחק בתיאום עם המועדון, תוך שחרור הודעה על בעיה בריאותית שמונעת את השתתפותם. מכיוון שבחרו בקו הצהרתי, התגובה צריכה לטעמי להיות בהתאם: ראוי שהמועדון (ואם לא הוא אז אופ"א, התאחדות הכדורגל האירופאית בה חברים שני המועדנים) ישעה לזמן משמעותי או ידיח את מי משחקניו שמסרב בהפגנתיות לנהוג בספורטיביות כלפי יריביו. התעלמות מצעד החרמה כזה תהווה גיבוי לדה-לגיטימציה האבסורדית כלפי ישראל בקרב החברה המצרית והדורסנות שגורמים בתוכה מפעילים כלפי מי שחורג מהקו הזה, בו בזמן שזו משלמת מחיר דמים כבד על הקוד האלים שבו מתנהלת התרבות הפוליטית שלה.

את התשובה הכי טובה, בכל מקרה, צריך לתת על המגרש: יאללה מכבי! צהוב עולה!

קפטן מכבי ת"א, שרן ייני. תשובה ציונית הולמת?

אם יהיה לי כוח ופנאי, ובעיקר אם השניים אכן יחרימו את המשחק בתל-אביב, אני שוקל לשלוח פניה ברוח זו אל המועדון שלהם ואל אופ"א, ולו רק כדי להטריד את מנוחתם האירופית השלווה.

עדכון בעכבות המשחק הראשון [31.7, ממשיך להסתמך על מדור הספורט ב-ynet]:

סאלח כפי שפורסם ב"ידיעות אחרונות" התחמק מלחיצת ידיים עם שחקני האלופה הישראלית.

אני אישית לא שמתי לב לחלק הזה בהכנות למשחק, אז אחפש הקלטה של המשחק כדי לנסות לודא. וכמו שצפיתי:

המאמן השווייצרי, מוראט יאקין יזמן את שני המצריים, מוחמד סאלח ומוחמד אל-נני לשיחות אישיות, על מנת לנסות לשכנעם להגיע לישראל. בשל התוצאה הצמודה מפעיל עליהם המאמן לחץ כבד להגיע. "אני מאמין שזה יעבוד, מעריך שהם יגיעו גם לישראל". השניים פתחו בהרכב של באזל אמש.

עדכון 3/8:

מעדכונים בתקשורת נראה שבבאזל לא מתכוונים לאשר לשני המצרים להפסיד את המשחק, ובבחירה בין עימות ישיר עם המועדון לבין ביקור בתל-אביב, השניים יגיעו לתל-אביב. ידיעה ודאית תהיה ביום שני כשבאזל תעלה על הטיסה לארץ. בהנחה שהם יגיעו, שלושה תרחישים אפשריים:

א) הרצוי אך הלא סביר – אוהדי מכבי יתעלמו מהסיפור וישרקו בוז לכל שחקני באזל (כדי להפעיל לחץ ולהוציא מריכוז) במידה שווה, ואף אחד בעולם הנאור לא יבין למה היה להם חשש לבוא לישראל.

ב) מצוי – מכיוון שהם (ובמיוחד מוחמד סלאח) הפגינו אי-כבוד בוטה, הקהל של מכבי "יעשה להם את המוות" בשריקות בוז חזקות במיוחד, ואז הם יוכלו לקטר על יחס עוין, אבל לא יהיה בזה משהו חריג.

ג) לא רצוי, ואני מקווה מאוד שלא יקרה, אבל בהחלט אפשרי – הקהל של מכבי "יעשה להם את המוות" בשריקות בוז חזקות במיוחד, וגם בקללות נוסח ביתר ו/או בזריקת חפצים, ואז שני הליצנים יצאו צדיקים ויוכלו להראות לכל העולם למה הם לא רצו לבוא לשחק בישראל הגזענית, ומכבי עלולה לספוג עונש.

אם הם אכן יגיעו והגורמים המובילים בקהל של מכבי יפעילו טיפה שכל, אני מניח שתתקיים האופציה השניה (לפחות מספיק חזק בשביל להסתיר מקרים ספורדיים של קללות מהאופציה השלישית). אם הם לא יפעילו שכל, הם ירגישו גיבורים, ויפגעו במכבי עם האופציה השלשית. מהיכרותי עם הגורמים בשטח (בעייתי) ועם הלך הרוח בזירת התקשורת הרלוונטית (הרבה יותר חכם, אבל לא מספיק משפיע), אני קצת מתקשה להיות אופטימי.

נקווה לטוב על המגרש וביציעים, שתהיה התמודדות ספורטיבית ושהקבוצה שלובשת צהוב מבין השתיים תנצח.

עדכון 7/8:

לאחר מעצר מוקדם של עושה בעיות מועד בעקבות קללות מחוץ לאיצטדיון לפני המשחק, שהנשורת שלו גרמה לעימות מול המאבטחים וליציאה מוקדמת של עושי הבעיות המועדים האחרים מהיציע, המפגש בין סלאח לכובש הציוני עבר בשלום. לאחר שהכחיש במסיבת העיתונאים שדיבר בכלל נגד ישראל, תוך שהתקשורת המצרית ממשיכה לייחס לו אמירות הפוכות, הוא ספג שריקות בוז רועמות מהיציעים בכל נגיעה בכדור, והשיב בשער אחד ובהתגרויות חוזרות כלפי הקהל, שהפגינו בעיקר את היותו בן 21 עם יותר מדי אגו. שותפו המצרי אלנני שמר לאורך כל הדרך על פרופיל נמוך, ולכן גם לא זכה ליחס מיוחד מהקהל.

המעט שיש לי להגיד מהבחינה המקצועית היא שהמחצית הראשונה של המשחק היתה קשורה לכדורגל בערך כמו יואב זיו. הכל עניין של פסיכולוגיה ומומנטום. במחצית השניה נראה שהעייפות והחילופים ההגנתיים של השוויצרים הצליחו לשתק את המשחק, ועדיין אני חושב שאם מכבי היתה מבקיעה שער רביעי לפני הדקה ה85, היה לה סיכוי מצויין להשיג את הניצחון הכי מרשים של קבוצה ישראלית באירופה.

אם מכבי לא תוגרל מול קבוצה קשה מדי, אפשר לקוות להמשך טוב בליגה האירופית, ובכל מקרה, אני צופה שאחרי שהקבוצה תכנס לכושר גופני מלא, המפגש של ההתקפה הצהובה עם ההגנות בליגה הישראלית יתגלה כמאוד לא נעים להגנות.

עדכון 2/10

והנה דוגמא שאפשר גם אחרת. נבחרת הטניס של טונסיה הושעתה לשנה מהשתתפות בטורניר גביע הדיוויס (אליפות העולם בטניס לנבחרות לאומיות) בעקבות סירובו של טניסאי טוניסאי לעלות למשחק מול טניסאי ישראלי. ככה הסביר זאת נשיא ארגון הטניס העולמי:

אין מקום לדעות קדומות בכל ספורט או בכל חברה. הנהלת ה-ITF שולחת בזה מסר ישיר להתאחדות הטניס הטוניסאית, שכל מעשה מסוג זה לא יתקבל בסובלנות והבנה מצדנו ומצד אף אחד מחברינו.

ההנהלה מרגישה כי השעייתה של טוניסיה מגביע דייויס, טורניר שנחנך לראשונה לפני 113 שנה בכדי לעודד הבנה טובה יותר בין עמים באמצעות הספורט, תספק שיעור טוב עבורה ותהווה עונש הולם עבור מקרה מצער זה.