על סדר היום: תודות לרגולציה

כיצד הרגולציה הצילה אותנו ממשבר כלכלי חמור ביוזמת הפנטזיות של בכירי האוצר – תזכורת מועידת הנשיא של שנת 2008.

לפני חמש שנים, באמצע חודש מאי 2008, התקיים במסגרת ועידת הנשיא הפאנל הכלכלי המרכזי, בהובלתם של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, ירום אריאב, מי שהיה אז מנכ"ל משרד האוצר [מ-1985 עד 1993 במשרד האוצר, מאז ועד מינויו למנכ"ל משרד האוצר ב-2007 עסק בתפקידים בכירים ב"כימיכלים לישראל. כיום יו"ר ועדת ההקשעות של עמיתים – קרנות הפנסיה הותיקות ומרצה למדיניות ציבורית בירושלים], ובכירי המגזר הפיננסי בארץ ובעולם.בין המשתתפים: סר רונלד כהן, יו"ר קרן פורטלנד, האנליסטית אבי ג'וזף כהן מגולדמן סאקס, מנכ"ל בנק הפועלים צבי זיו, מנכ"לית הבורסה אסתר לבנון, איתן רכטר יו"ר קרדן, גול קיילב מג'יי.פי מורגן, איל ההון שלדון אדלסון, יו"ר ומנכ"ל סוגת דייויד פרנקלין, והממונה על הבנקים בבנק ישראל, רוני חזקיהו.

ירום אריאב, 2008: "מגיע גם תורה של התעשיה הפיננסית"

משבר הסאב-פריים כבר החל להתבשל ברקע, ושיעור פשיטות הרגל של גופים מלווים הלך ועלה. בכנס הציג אריאב חזון "ציוני" חדש:

"בתוך 10 שנים ישראל יכולה להפוך לאחד מעשרת המרכזים הפיננסיים המובילים בעולם. כשאני מציג חזון זה אני נתקל לעיתים מזומנות בתגובות סקפטיות ואף מזלזלות כי המצב הגיאופוליטי לא מאפשר זאת, הרגולאציה מפוזרת בין מספר גופים ולא מספיק מתקדמת, האופי הישראלי לא מתאים ליצירת מרכז פיננסי, הביורוקרטיה הישראלית מסובכת ומסורבלת, וכי שוק ההון מרוכז בידי שני בנקים גדולים שימנעו כניסה של גופים נוספים.

שוק ההון הישראלי נמצא עדיין בתהליך של בנייה. עד לפני כעשור היו מגבלות חמורות על תנועות מטבע חוץ שבידי הציבור והמשקיעים, אך מאז בוצעו רפורמות רבות בשוק ההון הישראלי מתוך כוונה לשכלל אותו. הונהגה ליברליזציה והונהג שער חליפין נייד, נעשתה רפורמה מקיפה בקרנות הפנסיה, והופרדו קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים."

לדעת אריאב, הצעד הבא הוא בניית תוכנית ארוכת טווח, שתיגע בכל ההיבטים ובהם מיסוי, רגולציה והון אנושי. יש לבחון איך ניתן להביא לישראל פעילות משמעותית של בנקים להשקעות, של קרנות גידור וקרנות השקעה, עם כלים פיננסיים משוכללים. יש לבחון איך תוכל ישראל להפוך למקום שבו מנוהלים הכספים של משקיעים במדינות צומחות ומתפתחות כמו מדינות מזרח אירופה, דרום ובמזרח אסיה ואפריקה.

"אנחנו מעוניינים להחליט על מדיניות ממשלתית ארוכת טווח שתעודד פיתוח התעשיה הפיננסית בישראל. נוכל להיות אטרקטיביים לאנשי פיננסיים יהודים מהעולם ולישראלים לשעבר להקים את ביתם בישראל. מגיע גם תורה של התעשיה הפיננסית"

לא חלפה אלא חצי שנה, ונחשפה ערוותה של המערכת הפיננסית העולמית: בארבעה עשר בספטמבר   2008 פשט את הרגל "ליהמן ברדרס", בנק ההשקעות הרביעי בגודלו בעולם. זו היתה פשיטת הרגל הגדולה בהיסטוריה, עם חובות בסך 613 מיליארד דולר. באותו היום ניצל בנק ההשקעות מריל לינץ' מגורל דומה, לאחר שנרכש ע"י "בנק אוף אמריקה". באותו החודש הלאים הממשל את קרנות המשכנתא "פאני מאי" ו"פרדי מק". בנק ההשקעות "מורגן סטנלי" ניצל בפשיטת רגל תודות לשינוי הגדרות החברה בצורה שאיפשרה לו לקבל הלוואות מהבנק המרכזי והכפיפה אותו לרגולציה המוטלת על בנקים מסחריים. חברת הביטוח AIG ניצלה מפשיטת רגל באמצעות הזרמת 85 מיליארד דולר מכספי הממשל, שהביאו למעשה להלאמתה. הממשל הזרים 700 מיליארד דולר למערכת הבנקאית על מנת להציל אותה ממשבר נזילות. הבורסות בעולם התחילו לצנוח. בישראל גרם המשבר להפסדים כבדים למערכת הבנקאית. בנק הפועלים, שהיה חשוף בהיקף הרחב ביותר לשוק הסאב-פריים ניצל מהפסדים כבדים בהרבה רק בזכות הנחיות המפקח על הבנקים, שאילצו אותו למכור במחירי הפסד  את השקעותיו בנגזרות בשוק הזה, כמה חודשים לפני שערכם נמחק.

מני מזוז: "מתברר שוב ושוב שקפיטליזם עובד היטב דווקא במסגרת רגולציה הדוקה"

והנה, לפני שבועיים (5.6.13), התייחס היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז לנושא בשולי ראיון שנתן למוסף "הארץ". מה היה למזוז לספר על המערכת הכלכלית הישראלית בחורף  2008 (ההדגשות שלי)?

הוקמה בזמנו ועדה בראשותו של מנכ”ל משרד האוצר, שהתפקיד שלה היה לקדם את מדינת ישראל כמרכז פיננסי. אני זוכר שראיתי פרוטוקול מהוועדה הזאת, שלפיו נציגי הבנקים באו בטענות שלא מאפשרים להם להפעיל כלים פיננסיים שמקובלים בארצות הברית, של נגזרות שונות, ניירות ערך מותנות במשכנתאות. זה היה חודשים ספורים לפני הקריסה הגדולה בארצות הברית, שהנגזרות האלה היו הגורם הישיר שלה. זו דווקא דוגמה ליתרון של האטיות והשמרנות של הביורוקרטיה הישראלית. אם המשבר לא היה מתחולל, ייתכן שהיו מאשרים את זה לבנקים כעבור שנה או פרק זמן דומה.

ובכלל על הכלכלה (ההדגשות שלי):

מדינת ישראל זרמה עם מגמות הדה־רגולציה בעולם המערבי בכלל, ובארצות הברית בפרט. ומתברר שוב ושוב שקפיטליזם עובד היטב דווקא במסגרת רגולציה הדוקה. התחרותיות עומדת ביסוד הרעיון הקפיטליסטי. הרעיון שהאגואיזם הפרטי של כל אדם מתבטא בסוף בטובת הכלל – זה עובד עד גבול מסוים. ובגבול מסוים נכנסת החזירות האנושית של כל אדם ושל כל חברה ושל כל תאגיד ושל כל בעל הון, שמובילה לניצול ושימוש לרעה. עד סוף המאה ה–19, אפילו תחילת המאה ה–20, בדמוקרטיות הלא־רבות שהיו בעולם, בדרך כלל זכות הבחירה ניתנה רק לבעלי הון, וזכות הבחירה היתה גם פרופורציונית להון.

הדמוקרטיה המודרנית פועלת לפי עיקרון של קול אחד לכל אדם, אבל בדרך העקיפה אנחנו חוזרים, במידה כזאת או אחרת, למציאות שבעלי ההון שווים יותר וזה מתחבר לנושא של הון־שלטון. בוא ניקח למשל את הקריסה של טייקונים: מתברר שהם קיבלו הלוואות במינוף יתר, הלוואות בלי ביטחונות מספיקים. יש פה שני מרכיבים חשובים של היעדר רגולציה – אחד של המערכת הבנקאית אבל לא פחות חמור מזה זה של אותם גופים שהוקמו לנהל את כספי הפנסיה של הציבור הרחב. הם קנו ניירות ערך של אותם טייקונים, בלי בדיקה מספקת. זה תפקיד הרגולטורים, לפקח על האשראי שבנקים נותנים ולפקח על הגופים הפיננסיים. זו אחריות של המדינה לפקח על הגופים שמנהלים את הכסף של הציבור. אני חושב שבכל התחומים חייבת הרגולציה להיות יותר הדוקה.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s