הפרוטוקולים של טרכטנברג ט'

לפני מספר שבועות התפרסמו הפרוטוקולים של הועדה לשינוי חברתי כלכלי, הידועה יותר בכינוי "ועדת טרכטנברג, על שם העומד בראשה. הפרסום הניב מספר ציטוטים "אטרקטיביים" בעיתונות הכלכלית ודעך. אני החלטתי לנסות לקרוא אותם במלואם, ולאסוף מתוכם ציטוטים שנראים לי רלוונטיים ותובנות כלליות אם יעלו. אל הפרוטוקולים המלאים ניתן לגשת דרך הקישור הזה.

רשומה זו עוסקת בדברים מתוך הישיבה הרביעית של הועדה, שהתכנסה ב-30.8.2011 ועסקה בעיקר בדיונים שהביאו הצוותים שעסקו ביוקר המחיה ובדיור.

אל הרשומה הקודמת בנושא

כרקע: הועדה פעלה במסגרת לו"ז לחוצה עד בלתי אפשרית. שבוע אחרי ישיבת הפתיחה, התבקשו חלק מהצוותים להציג כיוונים כלליים ראשונים. מכאן נשארו לועדה בערך שלושה שבועות לגבש את המלצותיה, תוך כדי תהליך של שמיעת הצעות מהציבור. דיוני הועדה היו סגורים לתקשורת, והפרוטוקולים שלה לא היו מיועדים להתפרסם בתקופה הקרובה. אני מקבל את הרושם שזה אפשר למשתתפים לדבר "תכל'ס" ללא תחושה של צורך "לחפות על עצמם" כנגד תגובה ציבורית. האווירה הזו היא המקור לאמירות הישירות והמעניינות שניתן למצוא בפרוטוקולים.

כל ההדגשות בציטוטים (אם לא צויין אחרת) הן שלי.

***

נמשיך את הדיון בנושא ההגנות על החקלאות, שהחל ברשומה הקודמת:

גל הרשקוביץ [הממונה על התקציבים באוצר. נכנס לתפקיד יומיים לפני כינוס הועידה]:

בואו נאמר ככה, בשלב ראשון, בואו נפחית את כל המכסים לאפס. בסדר? ואחרי שהסירו את החסמים, כולל החקלאות, כולל הכל. עכשיו, בואו נגיד, בואו נראה, ואני מסכים שאי אפשר להשאר ללא שיווי משקל, יש שטחים כאלה ושטחים אחרים, עכשיו בואו תסבירו לי ענף ענף למה אני צריך, תשכנעו אותי ואני מוכן להשתכנע,

[…]

מנואל טרכטנברג [אז יו"ר הועדה. בעבר הקים את המועצה הלאומית לכלכלה, גוף מטה מייעץ במשרד ראש הממשלה]:

דרך אגב, אם תוריד את המכסים, יהיו במדינת ישראל 60 אלף מובטלים.

אסתר דומיניסיני [אז כיהנה כמנכ"לית המוסד לביטוח הלאומי. לפני זה עמדה במשך מספר שנים כמנכ"ל שירות התעסוקה, ולפני זה שירתה במשך שנים רבות במשטרה, והגיע לדרגת ניצב כראש אגף משאבי אנוש. מאז היא מכהנת כיו"ר מועצת המנהלים של המרכז הרפואי הדסה, וחברה במועצה הלאומית לכלכלה, גוף מטה מייעץ במשרד ראש הממשלה]:

א. צריך לבדוק כל דבר אם זה עניינית ונכון. האם נעשה איזשהו ניתוח ברמת המלצות מוצרים או משהו כזה, שתרצה להשוות את המחיר אצלנו, את המחיר בשער של היבואן והמחיר בסופו של דבר לצרכן, ובסוף לנתח כמה מהפער הזה זה מכסים וכמה מהפער הזה זה פער התיווך.

[…]

גל הרשקוביץ:

אני לא מבין, שיראו לי חלוקה כזאת, אני אומר, עזוב את המספרים. אני בא במטרה ברורה. ברור שזה יעבוד, תוריד את כל החסמים, תוריד את המכסים, תשאיר מה שאתה רוצה להשאיר ונגמר הסיפור.

שלומי פריזט:

אין שום בעיה, יש לך עוד בעיות בדרך, יש לך עוד חסמים בדרך לדוגמא, אם אתה מדבר על חלב גולמי,

גל הרשקוביץ:

אמרתי, תוריד לי את כל החסמים.

שלומי פריזט:

גל, אם אתה מדבר על חלב גולמי, כל מה שניסיתי להגיד בהתחלה שחקלאות זה קצת אחרת וצריך לדון בזה טיפה לעומק.

 הדיון הזה מראה את הגישות השונות בדיון: הרשקוביץ, נציג אגף התקציבים באוצר, חותר למדיניות "ברוטלית": להוריד את כל החסמים, ואז להתמודד אם מי שיבוא להתלונן. טרכטנברג, דומיניסיני ופריזט מנסים להסב את תשומת ליבו להשלכות הצפויות, למורכבות העניין, ולצורך לבדוק את הפרטים לפני שנוקטים מדיניות. למשל, לבדוק מה משקל המכס בתוך המחיר, לפני שרצים להוריד את המכס. הרשקוביץ מציע לעזוב את כל הטרחה הזו עם המספרים, ולהוריד את המכס.

נעבור בקצרה לשני עניינים נוספים: בעיות ברגולציה שנובעות מאי-סימטריה בין המפוקחים לבין הציבור וסחר בינלאומי:

שלומי פריזט:

התמודדות שהרגולטורים יבואו עם פתרון להתמודדות עם גודל הציבור שהם משרתים, וחוסר המיקוד שלו והנוכחות שלו מסביב לשולחן הדיונים, זה יכול להיות התמודדות עם לובי ולוביסטים בתוך המערכת, יכול להיות שהרשות לסחר הוגן תייצג את הצרכנים בחלק מסוים מהדברים, יכול להיות שולחנות של שיתוף ציבור ושקיפות של החלטות ושל חוות דעת החוצה, על מנת שנדע, נכיר את המגבלות האינהרנטיות של הפיזיקה של התחרות על קולו ועוצמתו של הרגולטור בסופו של דבר.

מיכל עבאדי בויאנג'ו [אז החשבת הכללית במשרד האוצר. בעבר סמנכ"ל משרד הבריאות, יו"ר נכסים מ.י.  בע"מ  (חברה ממשלתית שעיקר עיסוקה בניהול והפרטת החברות הממשלתיות האחרות. עבאדי הובילה את הפרטת בנק דיסקונט). בין 2006 ל-2011 כיהנה כסמנכ"לית בבנק הבינלאומי]:

בעצם מה שאנחנו אומרים זה שהחזקים תמיד יודעים, יש להם יותר נגישות. בכל המערכות השלטוניות. איך מטפלים בנגישות של הציבור.

 פריזט ועבאדי בויאנג'ו מזכירים את הבעיה הניצבת מול הרגולטור שצריך לייצג אינטרס ציבורי, בזמן שהוא פוגש בעיקר לוביסטים של בעלי עניין, כאשר הציבור לא ממוקד ולא נגיש אליו.

שלומי פריזט:

מחשבות על תחרות ענפית בישראל, אני חושב שהחשיבות של החשיפה לשני הכיוונים היא קריטית. היכולת שלנו להביא תחרות מחו"ל גם במוצרי צריכה, גם במוצרי מזון, גם אם זה אינטרנט וגם אם זה  institution איקיאה מגיע וקיקה מגיע וה Wall mart  מגיע, הוא מאד חשוב לנו בסופו של יום בהיבטים האלה, וזה מאד חשוב לתת לפירמות הישראליות את היכולת לצאת החוצה ולפעול בשווקים בהיבטים של יצוא, שזה אומר מו"פ בייחוד בתעשיות מסורתיות, בייחוד במקומות שבהם יש לנו את – נגיד, היום אין לנו את ה – edge אבל במקומות שאנחנו יכולים כן להתחרות ולא לאבד, אני אגיד, את הענף שאנחנו יושבים עליו, רק בגלל שאנחנו היינו רוצים מחירים נמוכים, אלא לתמוך בזה בשני הכיוונים במהלך שהוא תומך בצמיחה והצמיחה שלנו צריכה להיות החוצה בסופו של דבר, ותומך בכניסה של אנשים מבחוץ, על מנת לשפר את המחירים.

פריזט מזכיר שהחשיפה לייבוא אמורה להיות הדדית, כלומר היא אמורה לעודד ייצוא ישראלי במקביל לעידוד הייבוא לישראל. כדי לעודד את הייצוא צריך לדרוש הדדיות בחשיפה, ולהשקיע במחקר ובפיתוח של התעשייה המקומית. אחרת אנחנו כורתים את הענף שעליו אנחנו יושבים בשם הרצון לקנות בזול. המטרה היא תחרות. לא התאבדות.

***

רשומה קצרה (יחסית) להפעם. ברשומה הבאה נמשיך באותה הישיבה בדיון של צוות הדיור.