חג שמח

שלושה ציטוטים ותמונה לרגל האחד במאי

אחד במאי בנצרת, 2008

אחד במאי בנצרת, 2008

ברל כצנלסון:

אלו המציינים את הסוציאליות כקריקטורה וכמפלצת, רואים בכל התנועה הסוציאלית רק עניין של מעמד שפל ונדכא הרוצה לעלות על כתפיו של המעמד השולט ולרדות בו, אין להם עיניים לראות ולב להבין כי התנועה של מעמד העובדים קלטה לתוכה ומיזגה בקרבה את מיטב השאיפות האנושיות של הדורות,
כי הסוציאליזם אינו רוצה בשלטון המעמד האחד על משנהו, כי אם בביטול המעמדות ואי השוויון הכלכלי.
וכי אין הסוציאליזם בא לבטל את הלאומים או להכניעם או להטמיעם,  כי אם להביא חרות לכל עם ולהשכין צדק בין עם ועם.
לא על חסד לאומים אנו בוטחים, כי אם לצדק לאומים אנו שואפים, לברית אמת בין העמים העובדים.

ברכת אחד במאי / יפתח גולדמן, קיבוץ תמוז, 2003

 
דִּגְלָם שֶׁל הַמַּפְגִּינִים הָיָה לָבָן, בְּטֶרֶם הֻכְתַּם בְּדָם הַיְּרוּיִים. כָּךְ לְפָחוֹת מְסַפֶּרֶת הָאַגָּדָה, וְאַגָּדוֹת – יֵשׁ וְהֵן מְלַמְּדוֹת אֱמֶת חֲשׁוּבָה.
דִּגְלָם שֶׁל הַמַּפְגִּינִים הָיָה לָבָן כַּשָּׁלוֹם, לָבָן כְּבִגְדֵי הַחַג וְשִׂמְלַת הַכְּלוּלוֹת,
לָבָן כָּאוֹר הַזּוֹרֵחַ מִתּוֹךְ מַעְגַּל אֲנָשִׁים הַמְּכוֹנְנִים חַבְרוּתָא. לָבָן הָיָה הַדֶּגֶל,
כְּדַף הַנְּיָר הֶחָלָק הָאוֹמֵר לְךָ: "בּוֹא וְצַיֵּר צִיּוּר, אוֹ כְּתֹב שִׁיר, אוֹ מַאֲמָר,
אוֹ מִכְתַּב אַהֲבָה, אוֹ הַזְמָנָה לַחֲתֻנָּה, אוֹ נֻסְחָה מָתֶמָטִית –
הַטְבַּע חוֹתָמְךָ בַּמֶּרְחָב הַלָּבָן, בְּמַעֲשֵׂה יְצִירָה". לָבָן הָיָה הַדֶּגֶל כְּצִבְעָהּ שֶׁל הַחֵרוּת.
בָּאוּ נוֹשְׂאֵי הַדְּגָלִים הַלְּבָנִים לְבַשֵּׂר לָעוֹלָם אֶת בְּשׂוֹרַת שִׁחְרוּרוֹ,
וְהָעוֹלָם קִבֵּל אֶת פְּנֵיהֶם בְּמַטַּח יְרִיּוֹת. הַתְּנוּעָה הַסּוֹצְיָאלִיסְטִית לָמְדָה, 
בְּדֶרֶךְ קָשָׁה וַעֲצוּבָה, כִּי הַשֶּׁמֶשׁ חַיֶּבֶת תְּחִלָּה לִזְרֹחַ בְּאָדֹם,
עַל-מְנַת שֶׁתּוּכַל אַחַר-כָּךְ לְהָאִיר בְּלָבָן. דִּגְלֵי-הֶחָג הַלְּבָנִים גֻּלְגְּלוּ לְמִשְׁמֶרֶת.
דֶּגֶל-הַמַּאֲבָק הָאָדֹם נִפְרַשׁ.אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ חֵלֶק מִמַּאֲבַק הַשִּׁחְרוּר,
וְהַמַּאֲבָק הַזֶּה הוּא חֵלֶק מְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. מָחָר, מָחֳרָתַיִם,
יִהְיוּ דְּגָלֵינוּ אֲדֻמִּים. אָבַל הַיּוֹם נִזְכֹּר אֶת הַלָּבָן:
הַיּוֹם נִזְכֹּר שֶׁהָעִקָּר אֵינוֹ הַמְּחָאָה אֶלָּא הַהַלֵּל; שֶׁהָעִקָּר אֵינוֹ הַמַּאֲבָק –
אַף לֹא הַנִּצָּחוֹן בַּמַּאֲבָק – אֶלָּא הַשָּׁלוֹם; שֶׁהָעִקָּר אֵינוֹ שְׁבִירַת כֹּחָם שֶׁל מְדַכְּאִים –
הָעִקָּר הוּא הַחֵרוּת; וְלֹא חֵרוּתָם שֶׁל רַעְיוֹנוֹת אוֹ אִידֵאָלִים מֻפְשָׁטִים,
אֶלָּא חֵרוּת-חַיֵּיהֶם שֶׁל אֲנָשִׁים חַיִּים.
רַע וּמְכֹעָר וְטִפֵּשׁ הוּא עוֹלָמֵנוּ. דַּוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ וְדַוְקָא הַיּוֹם נַזְכִּיר, שֶׁהוּא רָאוּי לְאַהֲבָה.
רָאוּי הָעוֹלָם שֶׁיֹּאהֲבוּהוּ, רְאוּיָה הָאֱנוֹשׁוּת שֶׁיֹּאהֲבוּהָ, רְאוּיִים הָאֲנָשִׁים שֶׁיֹּאהֲבוּ אוֹתָם;
וְלֹא רַק בְּשֶׁל מַה שֶּׁעֲשׂוּיִים הֵם לִהְיוֹת, אֶלָּא גַּם בְּשֶׁל מַה שֶּׁהֵם, כְּפִי שֶׁהֵם, כְּבָר עַתָּה.
רָאוּי הָעוֹלָם שֶׁיֹּאהֲבוּהוּ, וּמִי שֶׁחָדֵל מִלֶּאֱהֹב אוֹתוֹ, חָדֵל גַּם מִלִּהְיוֹת סוֹצְיָאלִיסְט.
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים, וְלֶאֱהֹב לֹא נֶחְדַּל.
***
בשני במאי 1921 נרצח הסופר יוסף חיים ברנר. בניסן 1920 כתב בביטאון מפלגת אחדות העבודה:

יסופר, כי קרבנות-הרֶשׁע אנחנו, קרבנות השׁאיפה הזדונית להרבות שלטון ונכסים, קרבנות-האימפריאליזם.  לא שלנו.  לנו לא היו שאיפות אימפריאליסטיות.  אנחנו לא רצינו לעשות פה ממשלות.  אנחנו רצינו להושיב אדמות-בור במהגרים יהודים, להקים ישוב יהודי עובד נוסף על הערבי.  האדם הערבי העובד אח הוא לנו.  לא מצרוּת-עין בו התרעמנו על שהוא ממלא את הנקודות הישוביות היהודיות, כי אם מכאב עליו, על שהוא מוכרח להישׂכר בבישליק [מטבע תורכי], ועל אחינו השׂוכרוֹ, על אחינו שאינו עומד ברשות עצמו ועל שהניצול הוא כתנאי הכרחי לקיומו.  עוד יבוא יום וקשר אמיץ יקום בינינו, עובדי-ישראל, וביניהם, פועלי-ערָב.

ואולם רחוק, רחוק היום ההוא.  וכיום הזה אויבינו מקַצים בנו, אינם יודעים מה שהם עושים, שופכים את מיטב-דם-האנושׁיות.  יֵרָצו קרבנותינו!

לעיון נוסף בכתבי י.ח. ברנר, מוזמנים לבקר במדור "איש אמת".
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s