הפרוטוקולים של טרכטנברג ג'

לפני מספר שבועות התפרסמו הפרוטוקולים של הועדה לשינוי חברתי כלכלי, הידועה יותר בכינוי "ועדת טרכטנברג, על שם העומד בראשה. הפרסום הניב מספר ציטוטים "אטרקטיביים" בעיתונות הכלכלית ודעך. אני החלטתי לנסות לקרוא אותם במלואם, ולאסוף מתוכם ציטוטים שנראים לי רלוונטיים ותובנות כלליות אם יעלו. אל הפרוטוקולים המלאים ניתן לגשת דרך הקישור הזה.

רשומה זו עוסקת בדברים בדיון ראשוני בנושא הדיור בישיבה השניה של הועדה, שהתכנסה ב-16.8.2011.

אל הרשומה הקודמת בנושא

כרקע: הועדה פעלה במסגרת לו"ז לחוצה עד בלתי אפשרית. שבוע אחרי ישיבת הפתיחה, התבקשו חלק מהצוותים להציג כיוונים כלליים ראשונים. מכאן נשארו לועדה בערך שלושה שבועות לגבש את המלצותיה, תוך כדי תהליך של שמיעת הצעות מהציבור. דיוני הועדה היו סגורים לתקשורת, והפרוטוקולים שלה לא היו מיועדים להתפרסם בתקופה הקרובה. אני מקבל את הרושם שזה אפשר למשתתפים לדבר "תכל'ס" ללא תחושה של צורך "לחפות על עצמם" כנגד תגובה ציבורית. האווירה הזו היא המקור לאמירות הישירות והמעניינות שניתן למצוא בפרוטוקולים.

כל ההדגשות בציטוטים (אם לא צויין אחרת) הן שלי.

***

אייל גבאי:

[בזמן פעולת הועדה כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה. בעבר ניהל את התחום הכלכלי במשרד רוה"מ בממשלת נתניהו הראשונה. עבד כסמנכ"ל בבזק בינלאומי תחת אורי יוגב. משנת 2002 עד 2007 הוביל תהליכי הפרטה נמרצים כשכיהן כמנהל רשות החברות הממשלתיות. בהמשך ניהל סניף ישראלי של קרן השקעות זרה שעסקה בהשקעה במיזמי תשתית מופרטים.]

אז הגדרנו שבסוף גם נצטרך לעשות איזושהי תוכנית עבודה, שהגורמים הממשלתיים יעמדו אחריה, גם בתחום התכנון , כי יש מחסור בתחום התכנון וגם בתחום השיווק, ושנדע שאנחנו יכולים לגרום להתחלות בניה. הצוות בהתחלה קיבל סקירה על מה הצעדים שהממשלה נקטה עד עכשיו, וזה מאד חשוב, אפרופו כתב המינוי שאני חושב שחלקנו מכירים, כי בתחום הדיור, זה לא איזשהו "קארד בלאנש" אלא יותר אמירה של צעדים משלימים יישום וצעדים משלימים ביישום, זה לא שאנחנו עכשיו באים לעשות תוכנית דיור חדשה, כי לפחות לכאורה, ראש הממשלה אומר, הממשלה אומרת: עשינו את כל הצעדים הנדרשים

 ובתרגום לעברית: גם אם המחאה מכונה לעיתים "מחאת הדיור" ומתעוררת בעקבות עליה דרמטית במחירי הדיור, ממשלת ישראל חושבת שבסה"כ היא עשתה כבר את כל הצעדים הנדרשים, ולכן הועדה שהוקמה כדי לתת מענה לדרישות המחאה לא צריכה להכין איזו תוכנית חדשה אלא רק "צעדים משלימים יישום".

אייל גבאי:

הטענה שנשמעת, שיש 165 אלף יחידות דיור מתוכננות שלא מוצאות לשיווק, היא אגדה אורבנית. אין למנהל, מה שיש בהרבה מאד מקרים, אני אתן דוגמא, יש אלפי יחידות בצור הדסה. אבל התנאי לאכלוס, ובצדק, גם אי אפשר להקל בתנאי הזה, כי התעסקתי גם בהסרת תנאים בלתי סבירים, התנאי להכניס אותם זה סלילה של כביש, נדמה לי 39, שאמור להגיע לצור הדסה, שהעלות שלו היא איזה 3 מיליארד שקלים. אז לא יסללו כביש 39 לצור הדסה ב- 3 מיליארד שקלים

 טענה חשובה, שמדגימה שוב את הצורך לבחון בעין ביקורתית כל טיעון שמושמע בציבור, גם מצד הממשלה וגם מצד המוחים. ברגע שעוסקים בפתרונות בעולם המעשה, מופיעים כל הפרטים הקטנים שצריך לדאוג להם כשבונים בתים: שטחי ציבור, תשתיות, חיבור תחבורה סביר וכל שאר הפרטים שצריך לתאם כדי שמה שיבנה יהיה חלק מחברה מודרנית מתקדמת, ולא ייצור מפגעים בעקבות תכנון לקוי.

אייל גבאי:

חשוב להבין. תכנון הוא תכנון לאפשר. אפשר לאפשר דירת שלוש חדרים שתהיה בדיור בר השגה, ואפשר שתהיה דירה לעשירים עם גימור שיש. זה לא רלוונטי. עניין התכנון הוא לא רלוונטי לעניין ההקצאה והמכירה שנעשה ע"י מנהל מקרקעי ישראל, ולכן הנושא של דיור בר השגה, ותכף אגע בזה, לא שייך לתחום התכנון והבנייה. אז זה הוד"לים, יש שם פתרונות נוספים, אבל זה חוק מאד מצומצם.

אייל גבאי:

בעניין שחיקת שכר הדירה שניתן לזכאים ומשרד הבינוי והשיכון הציג מספרים ששכר הדירה שניתן נשחק בצורה משמעותית קרוב ל- 50% בשנים האחרונות

 ואת זה משרד הבינוי והשיכון אומר. לא רק המפונקים משדרות רוטשילד.

טלי רגב:

[ד"ר לכלכלה מMIT, ביה"X לכלכלה באוניברסיטת ת"א, מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל]

יש מקלט מס בעצם, אפשר להתייחס לזה ככה, לגבי הון שמושקע בדירות. מה הגודל שלו צריך לבדוק. אבל כל מי שגר בדירה שלו, וזה החל מדירות קטנות אולי שעוד פעם, אנחנו לא נרצה למסות ולהן ניתן אולי פטור, ודירות גדולות של שרים לדוגמא, בממשלה, מקבלים הטבה מאד רצינית כרגע במיסוי. הם מקבלים, יש להם ערך שרותי דיור, שהם לא ממוסים.

יורם גבאי:

[יקיר העמדה. אז כבר כלכלן ראשי ויו"ר "פעילים" – תחום ניהול תיקי ההשקעות של בנק הפועלים. בעברו שותף לתוכנית הייצוב הידועה לשמצה של שנת 85, ממונה על הכנסות המדינה (כלומר אחראי למערכת המיסוי המעוותת שתוארה קודם), וממובילי תהליך החשיפה הפרועה של המשק הישראלי ליבוא]

בואו נגדיר, זה היה ההגיון של מס רכוש עד 1980 . מס רכוש עד 1980 היה על פי שומות על כל הדירות והיה מוטל מס. למעשה זה הורד, למעשה מה שקרה, הארנונות עלו מאד. כלומר, היה הסטה. אני מתאר טכנית. הסטה גדולה לארנונה.

רגב טוענת שאדם שהקיע ברכישת דירה ומתגורר בה נהנה בעצם מהטבת מס, מכיוון שהוא נהנה מההון שלו (בכך שהוא לא משלם שכר דירה) ללא תשלום מס. גבאי מספר שפעם זה אל היה ככה, עד שהמדינה שינתה את מס הרכוש, והעלתה את הארנונה. כדאי לציין שהכנסה מדמי שכירות פטורה ממס עד גובה של 4,700 ש"ח (וזה סכום שכולל דירות ובתים לא רעים בכלל). את הארנונה שעלתה, לעומת זאת, משלמים כמעט תמיד השוכרים.

אבי שמחון:

[כלכלן, מלמד באוניברסיטה העברית, עמד בראש הועדה המייעצץ לשר האוצר יובל שטייניץ]

עם כל זה שאני מסכים עם כל דבר שנאמר פה על צד ההיצע, זה מאד חשוב, נורא חשוב להגדיל את ההיצע. בואו נזכור שהגורם הראשון במעלה שמשפיע על המחיר, זה דווקא הביקוש […] מה שגרם לעליה הנוכחית המטורפת במחירים של הדיור, לא היה כל החסמים הרגילים של ההיצע כי הם היו גם קודם לכן, אלא מה שגרם לזה זה ירידת הריבית, ולכן אנחנו צריכים לזכור, שעם כל הרפורמות הנפלאות שהולכות ואני אומר באמת לא במרכאות, שהולכות להיות ולהגדיל את מצאי הדירות, עדיין בגלל סיבות מקרו כלכליות יכולות להיות אפיזודות של עליה גדולה במחירי הדיור.

 אם מקור הבעיה של עליית המחירים לא בצד ההיצע (כי חסמי ההיצע היו כאן כבר קודם), אלא שינוי בתחום הפיננסי, שאיפשר לציבור לקחת מהבנקים (או לבנקים למכור לציבור, תלוי מאיזה צד מסתכלים) משכנתאות על סכומים גדולים יותר בריבית זולה יותר, מה שלא עוזר דווקא לציבור (אם המחיר עלה הוא לוקח משכנתא גדולה יותר על אותה הדירה למעשה, ולא על דירה טובה יותר), אלא לבנקים וליזמי הנדל"ן.

במהלך ויכוח על הטענה לפיה גם ב 91/92 הממשלה החליטה להגדיל את כמות הדירות הנבנות, והמנהל הגדיל אותה, אבל היה רחוק מלעמוד ביעד ההחלטה:

רפי מלניק:

[כלכלן, משנה לנשיא המרכז הבינתחומי בהרצליה. היה בעברו משנה למנהל מחקלת המחקר של בנק ישראל. לימד בבית הספר אריסון למנהל עסקים. יו"ר ועדת ההשקעות של חברת הביטוח מגדל, מעורב בחברות אחרות בתחום ויועץ לבנק לאומי. היה שותף בועדות שעסקו בתוכנית לקליטת עליה וב"תוכנית לייצוב המשק" בשנת 1985]

הנתונים שציטטתי מדויקים. היו 20 אלף התחלות ב- 89 ', זה הוכפל ב-40 אלף, זה הוכפל ב-80 אלף ב-90/91 . מה היתה החלטת הממשלה אני לא יודע. אני אומר לך מה קרה בפועל.

מנואל טרכטנברג:

[אז יו"ר הועדה. בעבר הקים את המועצה הלאומית לכלכלה, גוף מטה מייעץ במשרד ראש הממשלה]

לא, הוא אומר לך שהיו 50 אלף.

יורם גבאי:

ואז ביטלנו את הבניה הציבורית ב- 92 ' ואז זה חשף את הכל בגדול.

לטענת מלניק, הממשלה הצליחה להכפיל את מספר התחלות הבניה מ-20 אלף ל-80 בשנת 1991, כלומר פי ארבע בתוך שנתיים בלבד. טרכטנברג מעיר לו שלפי שלומי פריזט (אז הכלכלן הראשי ברשות הההגבלים העסקיים. פרש בסוף שנת 2012 לשנת צינון, בכוונה לחזור אל השירות הציבורי) הנתון בפועל היה רק 50 אלף, כלומר הכפלה פי 2.5 "בלבד". מה זה משנה? בסוף מגיע יורם גבאי שמספר לנו שב-92 ביטלנו את הבניה הציבורית. הכל עניין של מדיניות, כבר אמרנו?

אל הרשימה הבאה בנושא

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הפרוטוקולים של טרכטנברג ג'

  1. פינגבק: הפרוטוקולים של טרכטנברג ב' | עמדת תצפית

  2. פינגבק: הפרוטוקולים של טרכטנבג ד' | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s