אל תאמינו להם – על סדר היום, מפי הסוס ובעין העדשה

רשומה משולבת של דברים מסדר היום, ציטוטים שחבל לפספס, וכמה תמונות.

בגבעות כפר-חסידים

על סדר היום – קיצוצים והסכמים

היתה מסיבה. זוכרים? עכשיו התעוררנו בבוקר, וגילינו במפתיע (או שלא. אמרו את זה קודם, לפני, לא משנה) שיש גרעון גדול. מה עושים? מקצצים. אבל יש איזו בעיה. בשנים האחרונות, התרגלנו שהמקור התקציבי לכל מדיניות ממשלתית הוא קיצוץ רוחבי. עכשיו מגלה לנו בכיר במשרד האוצר, הסכיתו ושמעו, ותזכרו להבא (ההדגשה שלי):

קיצוץ רוחבי אינו אפקטיבי בשלב זה. שחקנו את משרדי הממשלה יותר מדי בשנים האחרונות וכל קיצוץ רוחבי נוסף רק ישתק את המערכת

אם אי אפשר לקצץ רוחבי, צריך לקצץ נקודתי. אז נכון שמדברים על מיסוי של טרקטורונים, מסכי טלווזייה גדולים במיוחד, ושאר ירקות (הירקות ברצינות – לבטל את הפטור ממע"מ על הירקות, כלומר להטיל עליהם כ-17% מס, תלוי אם יעלו גם את המע"מ).

אבל אני רוצה להתייחס למשהו אחר. אחד מיעדי הקיצוץ העיקריים הוא השכר במגזר הציבורי:

מציע האוצר בתקציב החדש פגיעה בעובדי המגזר הציבורי בשורה של נושאים. כך, לצד קיצוץ של 2.5% בשכר, מתכנן לפיד דחייה בתשלום דמי ההבראה ודמי ביגוד; הגדלת הפרשות עובדי המגזר הציבורי הוותיקים לפנסיה תקציבית מ-2% מהשכר כנהוג היום ל-5%; ודחייה של הפעימה האחרונה בהסכם השכר  המתוכננת ל- 1.7.2013 והמדברת על תוספת של.1% ל-2014 או ל-2015. אולם בכך לא מסתיימות הגזירות המתוכננות. האוצר מציע גם לדחות או לפרוס למספר שנים גדול הטבות שכר שהובטחו בשנה האחרונה לציבורי עובדים ששבתו (רופאים, פרקליטים, אחיות עובדים סוציאליים ועוד).

מעבר לפגיעה הכלכלית בעובדי ציבור ששכר רובם הגדול הוא צנוע ביותר, הדבר המקומם לטעמי הוא שמשרד האוצר מציע לבצע הפרה חד-צדדית של הסכמים קיבוציים של העובדים שהוא מעסיק, כולל כאלה שעליהם חתם לאחר מאבקים ציבוריים קשים שלוו בשביתות ובצווי מניעה של בית הדין לעבודה. הצעד הזה הופך את כל מערכת יחסי העבודה בישראל לאנרכיה. מה הטעם לנהל סכסוך עבודה ומו"מ עם משרד האוצר ולחתום בסופו של דבר על הסכם, אם הוא עלול להחליט כעבור שנה או שנתיים פשוט להפר אותו?

והבעיה היא שזו לא פעם ראשונה וגם לא פעם שניה שבה משרד האוצר פשוט מצפצף על מחוייבויות שהוא חתום עליהם. משרד האוצר מציע לדחות שוב את תשלום דמי ההבראה של העובדים, למרות הפארסה שבה בשנת 2009, כתרומה להתמודדות המשק עם המשבר הכללי, עובדי המגזר הציבורי הסכימו לוותר על מחצית מדמי ההבראה שלהם בשנים 2009-2010, לטובת הקמת קרן סיוע לעסקים במצוקה, והיתה אמורה להיות ממומנת גם מכספים שייגבו מעובדי המגזר הפרטי. בסופו של דבר הכסף מעובדי המגזר הפרטי לא נגבה, הקרן לא קמה (הצעת חוק להקמתה הוגשה לכנסת לפני חודש), ההסכם בוטל בשנת 2010, אבל לא רק שהכספים לא הוחזרו לעובדים, מכמה עובדים נגבה בטעות גם חלק מדמי ההבראה של 2010.

ואולי הדבר הכי מקומם הוא, שבסיטואציה אחרת, כאשר הרופאים ניהלו את סכסוך העבודה שלהם מול המדינה, אמר הממונה על השכר במשרד האוצר, אילן לוין:

"הסכמים קיבוציים לא פותחים ולא מפרים"

ואם כבר ציטוטים חשובים לענייני אקטואליה בתחום דיני העבודה וההתנהגות של בעלי הרכוש – תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ט עמ' ב':

אמר רב: בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון: על כובשי שכר שכיר, ועל עושקי שכר שכיר, ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן, ועל גסות הרוח. וגסות הרוח כנגד כולן.

***

בעין העדשה:

א) מטיול מצומת העמקים אל צומת אלונים, גזור מתוך התמונה שבראש הרשומה:

בגבעות כפר חסידים.

ב) בפיקניק בחג הפסח, במצפור נוף קרן הכרמל:

אחיינים הולכים על סלקליין.

וגם אחיין לעתיד…

ג) בטיול להרי אילת:

גזע עץ בהר תמנע.

תצורות גבס במסלע צבעוני בנחל רחם.

פריחה במדבר:

–

–

–