ההגיון ה(לא)פוליטי של גדעון לוי

ניתוח עיקר טור הדעה שפרסם אתמול (3.1.13) גדעון לוי ב"הארץ" תחת הכותרת "ממשלת אורית סטרוק", ובו הוא קורא למסירת השלטון לידי הימין הקיצוני. 

הממשלה הבאה מוכרחה להיות ממשלת ימין קיצוני. בלא איפור, בלי פודרה, מסקרה וסכרין, ובעיקר בלי ההשתתפות ה"מאזנת" של מפלגות המרכז-שמאל. תנו לימין לנצח, בנט-פייגלין לשלטון. אם זה מה שהעם רוצה, מגיע לו גם לקבל. ממשלה שבה תהיה חברה "פעילת זכויות האדם" אורית סטרוק משכונת אברהם אבינו בחברון תהיה ממשלה נכונה לישראל. היא לבטח תהיה נכונה יותר מהממשלה היוצאת, עם העבודה כשותפה בעברה, שר ביטחון "מתון" עד תום כהונתה, ועם כל הדן מרידורים והמיכאל איתנים לקישוט, כנזם זהב באף חזיר.

נראה שגדעון לוי כמעט שש לממשלת ימין קיצוני. לא בטוח שכמעט. את הגורמים שאינם ימין קיצוני שלקחו חלק בממשלה היוצאת לוי לא רואה כמשתתפים אמיתיים ובעלי השפעה בקבלת ההחלטות, אלא כקישוט סמלי.

רק עם ממשלת דני דנון-ציפי חוטבלי יראה העולם ותראה ישראל את הפרצוף האמיתי של המדינה. רק עם ממשלת אביגדור ליברמן-שמיר יעמדו למבחן כל הרעיונות ההזויים. רק עם ממשלת בנימין נתניהו-מירי רגב תבוא (אולי) קריאת היקיצה. די לנו בממשלות התעתוע, תנו לנו את הדבר האמיתי, זה שרוב הישראלים מייחלים להגשמתו.

לוי מניח כאקסיומה שהפרצוף "האמיתי" של מדינת ישראל הוא פרצופם של אנשי הליכוד-ביתנו ומה שמימינם. כמה מנדטים יש שם? לפי הסקרים העדכניים כ-34 בליכוד-ביתנו (במפוצל, לא בטוח שמי משתיהן היתה כיום המפלגה הגדולה מבין המתמודדות. דרך אגב, בניתוח מושכל ראוי לבדוק עד כמה ליברמן מייצג את הימין הקיצוני), עוד כ-14 בבית היהודי, ואולי עוד 2 בעוצמה לישראל (למרות שהתקווה של היא שבסופו של דבר יחסר להם קול אחד כדי לעבור את אחוז החסימה). בחשבון שלי מדובר על כ-50 מנדטים, אולי פחות (ובהתעלם מגורמים פחות קיצוניים בליכוד-ביתנו). זה לא אומר ששתי המפלגות האלה לא ירכיבו בסבירות גדולה את הממשלה הבאה, אבל 50 מנדטים עדיין לא יכולים לייצג את הפרצוף "האמיתי" של המדינה, והם לא מה ש"רוב הישראלים מייחלים להגשמתו". הם מייצגים אולי את הפרצוף שלה ואת "רוב הישראלים" כמו שהיה נוח ללוי לראות אותו. מבחינתו של לוי, אני ודומי ורבים אחרים כנראה איננו ישראלים "אמיתיים". שהרי הישראלי האמיתי של לוי הוא הימין הקיצוני.

אם פייגלין יטרנספר, אלקין יספח ובנט יטפל – העולם יאמר את דברו הנחרץ, ובעקבותיו, רק בעקבותיו, אולי יתעוררו הישראלים משנת החורף ומהזיות הקיץ שלהם. כשאוטובוס המגורשים הראשון יחצה את הירדן, כשיחוקק הסעיף הראשון בחוק הסיפוח, כשעל אזרחי המדינה הערבים ייאסר להשתתף בבחירות ו-60 אלף אפריקאים יועלו בכוח על מטוסים – תהיה לנו מדינה אחרת, והעולם ינהג בה בהתאם. ממשלה קיצונית תעורר לפעולה גם את איש המפתח בסיפור, ברק אובמה, ובעקבותיו את היפהפייה הנמה אירופה. נראה איך ישראל מסתדרת יום אחד בלי הסיוע האמריקאי והשוק האירופי.

גדעון לוי התייאש. מכיוון שהוא רואה בימין הקיצוני הישראלי, ורק בו,  את הפרצוף האמיתי של המדינה, אפשר אולי להבין אותו. מכיוון שהתייאש מהציבור הישראלי, הוא לא מאמין (ולצערי הוא לא היחיד ב"שמאל" הישראלי) שהציבור הישראלי יכול להשתנות ולחרוג מהדימוי שטבע לו. מכאן שכמו שהוא שש לראות ממשלת ימין קיצוני, כך הוא שש לראות התערבות חיצונית בענייניה של ישראל באמצעות לחץ כלכלי ומדיני. לוי לא מאמין שהחברה הישראלית יכולה לאמץ ערכי שמאל. הוא מאמין שהעולם יכול לכפות עליה אימוץ ערכים כאלה. למי שמאמין בריבונות האדם ובדמוקרטיה, זהו רעיון כמעט בלתי-נסבל. למי שמכיר את ההיסטוריה של העידן המודרני, זהו רעיון מופרך בעליל.

עד שהשיגעון לא ימומש, כל זה לא יקרה. אין מדובר בגישה המרקסיסטית הפשטנית, שככל שרע יותר כן ייטב. מדובר בצורך לדבר אמת ולפעול לאורה. להציג סוף סוף את פני המאוויים האמיתיים של המדינה ולראות לאן זה מוביל אותה. הניסוי הוא מסוכן, אך המשך ההשתוללות בנשף המסיכות מסוכן לאין ערוך יותר. הוא מרדים, מסמם ומשכר, והזמן החולף מחסל כל סיכוי לשינוי.

לוי שוב מניח כאן, ללא הידרשות לטיעון רציני, שהטרנספר, הסיפוח והאפרטהייד הם "המאוויים האמיתיים" של המדינה. חוש ההרפתקנות שלו גורר אותו לקביעה שהמצב הקיים שבו הדברים האלה לא מתממשים הוא מסוכן יותר מאשר מימושם. הקפאון במצב הביניים מסוכן מבחינתו יותר מאשר התגשמות התרחיש הגרוע.

הבה נראה מה קורה בבוקר שאחרי הטרנספר ובמוצאי יום הסיפוח. נראה אם באמת רוצים אנחנו לחיות במדינה בלי עיתונות, בלי עמותות ובלי בג"ץ. בלי ערבים, בלי מחמוד עבאס, בלי מהגרים ועם אפרטהייד מוצהר. נראה איך זה לחיות במדינה מנודה ומוחרמת, בלי אמריקה ובלי אירופה, אולי גם בלי איי מארשל. נראה אם אפשר בכלל לקיים מדינה כזאת.

שימו לב להימור שמתנדב לקחת לוי בניסוי שלו. "נראה אם אפשר בכלל לקיים מדינה כזו". בהנחה שהשאלה אינה שאלה רטורית שהתשובה עליה היא "כן", גדעון לוי מציע להכנס לניסוי שהתוצאה הסבירה ואולי הצפויה שלו היא שמדינת ישראל לא תוכל להתקיים. בין השורות הוא אומר שממדינת ישראל אינה ראויה להתקיים, שהרי "מאוויה האמיתיים" הם גירוש, טרנספר ואפרטהייד. הוא מתעלם לחלוטין מהתוצאה הצפויה לכ- 6.5 מיליון אזרחיה היהודים בסיטואציה שבה מדינת ישראל תחדל מלהתקיים.

אחרי כל השנים הארוכות שבהן התהדרה ישראל בהיותה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון – וזכתה בשל כך לאשראי פתוח וסבלנות אין קץ מצד העולם, ולתחושה של שביעות רצון עצמית מתחסדת של אזרחיה – ממשלת ימין קיצונית תשים לכל זה סוף.

אסור שיהיו משת"פים. אסור שאל הממשלה הזאת שוב יזחלו מכשירי השרצים, מכבסי המלים ומלביני הפשעים. רק בלי העבודה, התנועה ויש עתיד – יהיה עתיד. המטוטלת הזאת, שסחפה בסערה בשנים האחרונות את החברה בישראל אל תהומות הימין, תיעצר מתנועתה רק אם תינתן לימין ההזדמנות לממש את איומיו. כשזאת תגיע אל הקצה, תתחיל התנועה המבוהלת לכיוון ההפוך. עד אז, ממשלת סטרוק היא ההבטחה הכי גדולה שבנמצא.

גדעון לוי לא לוקח את עצמו ברצינות. אם היה לוקח את עצמו ברצינות, היה מבין שהניסוי אותו הוא מציע, הפקרת המדינה בידי הימין הקיצוני, לא יכול להתמצות בהשחרת פניה, או חשיפת פניה השחורות כבר של ישראל, המסתתרות מאחורי המסכה אליבא דלוי. לוי מניח שבמצב כזה תיחשף האמת בפני כולם, בפני העולם ובפני הישראלים ההוזים, והם ישובו בבהלה לזרועות השמאל האומר להם: "אמרנו לכם"…

לוי מפעיל הגיון שמתאים אולי לתרגיל מחשבתי היפותטי בתחום המוסר, אבל זהו היגיון לא-פוליטי ולא-היסטורי, ועל כן אווילי ומסוכן ביותר. ההיסטוריה מלמדת אותנו שיעורים אחרים, ולוי מתעלם מהמימד הריאלי שבשלטון פוליטי – היכולת לעצב באמת את המציאות ולשנות אותה לטובה או לרעה, ובמקרה הזה כמובן לרעה. שלטון פוליטי של הימין גורם לנזקים ממשיים חמורים ביותר, ולא רק לחשיפת המהות המסתתרת מאחורי החזות. מדינות שהופקרו בידי הימין הקיצוני לא שבו לחיק השמאל בגלל חשיפת פניו האמיתיים של המשטר. למשטר הימין הקיצוני, מעצם טיבו של משטר בכלל ושל משטר לא-דמוקרטי בפרט, אין שום נטיה לוותר על השלטון כאשר נחשפת ערוותו הרעיונית והפוליטית. משטרים כאלה הוכיחו שוב ושוב את יכולתם לגייס וללכד את הציבור אל מול הלחץ החיצוני שלו מייחל לוי, לבצע פשעים חמורים ובלתי הפיכים כלפי החברה שלהם (ובעיקר כלפי השמאל שלוי מניח שיוכל לחכות בנחת לציבור המתפכח) וכלפי מי שנחשבו לזרים בחברה שלהם, ובסופו של דבר לגרור את סביבתם למלחמה. הדרך היחידה להסירם מן השלטון היתה באמצעות הריסתם הפוליטית לאחר תבוסה מוחלטת במלחמה. ליפן, איטליה וגרמניה היתה היכולת להיות מובסות במלחמה ולצמוח מחדש מהריסותיהן. לישראל, עקב מצבה הייחודי וההיסטוריה של האזור בו היא מתקיימת, אין את הפריווילגיה הזו. הפקרתה בידי משטר ימין קיצוני משמעותה כניסה למצב שסיכויו להביא לחורבן הקיום של חברה יהודית בארץ ישראל גדולים ביותר.

הנכונות הפזיזה שמבטא לוי להתנסות במהלך היסטורי שכזה מעידה בעיקר על היעדר תחושת אחריות עמוקה בניתוחו את המציאות – על קלות-דעת של מיואשים. אם הכל כבר אבוד ממילא, לפחות נלך ברעש גדול. אם נזדקק לניסוחו של יצחק שדה בדבריו על אנשי הלח"י:

לפנינו תנועת-יאוש, תנועה שהיא "שלכת התקווה האובדת" ככתוב שם.

בתוך עם ישראל העומד במערכה ומאמין כי עוד אין היא אבודה, יש גם מיואשים. אחרית-רצונם: לא לרדת מהבמה בלי דפיקה חזקה בדלת.

בצירוף מקרים שאינו מקרי, הגיון החשיבה המיואשת של גדעון לוי מוביל אותו לקריאה לשלטון ממשיכי דרכו של הלח"י. למי שטרם התייאש, אסור לפעול כעצתו של לוי, ואסור להסתלק מהמערכה הפוליטית. צריך לפעול ולחזק בכל זירה את הכוחות שרואים בשאיפה להקמת חברה חופשית וצודקת במדינתו הדמוקרטית של העם היהודי (על המיעוטים החיים בה) את פרצופו האמיתי-לא-פחות (ולמעשה אמיתי הרבה יותר) של המפעל הציוני בעידן המודרני. במילותיו של עמנואל הרוסי, עם פרוץ מאורעות תרפ"ט:

לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה אֵשׁ
תֹּאכַל חָצִיר וָקַשׁ,
אָסוּר, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ
מָחָר נַתְחִיל מֵחָדָשׁ.

מָחָר צָרִיךְ לִירוֹת הַמַּסָּד,
בַּיִת לִבְנוֹ יִבְנֶה הָאָב.
הִנֵּה תִּגְדַּל, תָּרִים הַיָּד,
תֵּצְאוּ לַבִּנְיָן אָז יַחְדָּיו.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “ההגיון ה(לא)פוליטי של גדעון לוי

  1. הדברים שכתבת מזכירים לי דורבנות.
    חבל שציפי לבני (או בעיקר עמיר פרץ) אילצה את שלי לבחור בסוף באופציה שמציע גדעון לוי, בהנחה שלבני, פרץ ולפיד יהיו בממשלה הבאה.

  2. פינגבק: כִּי שֶׁקֶט הוּא רֶפֶשׁ – בין שקט למאבק אלים בכתבי אמירה הס | עמדת תצפית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s