עוד דברים על סדר היום

עוד שלושה דברים על סדר היום: ההסבר למה מצביעי השמאל צריכים להצביע "עבודה" ולא שמאלה מכך, המדינה מממנת פעילות שמקשה על  סטודנטים ערבים לשכור דירות בצפת , והמשך מחדלי גבעת האולפנה, שהגיעו כבר לדיני נפשות. שני האחרונים מצביעים על היעדר הרצון של המדינה לאכוף חוק, וכוללים גם הזמנה למעשה, והצעה להתחיל את ייבוש הביצות שמהן צומח הימין.

א) אישתון, אחד הבלוגרים הכי משקיעים שנתקלתי בהם, מפרסם רשומה חשובה ביותר תחת הכותרת: בחירות 2013 – המדריך למצביע השמאלני: הלב שלך בשמאל, נשמה, והשמאל יקרוס אם תמשיך להצביע מהלב.

במשפט אחד, הוא מסביר למה מי שרוצה לראות שינוי במציאות הישראלית לכיוון שמאל, צריך להצביע לעבודה ולא לחד"ש או מר"צ, מכיוון שהעבודה היתה ותהייה יעילה יותר בשינוי המציאות משתי האחרות. מי שזה מספק אותו, שיצביע עבודה וידלג לסעיף ב'. מי שזה לא מספק אותו, שיקרא לפחות את התקציר הנתון למטה, ואז שיצביע עבודה ויעבור לסעיף ב'.

כמה ציטוטים ופרטים מעניינים (ההדגשות, בצבע טקסט שונה, הן שלי):

הדבר החשוב ביותר להבין בהצבעה לכנסת, היא שפוליטיקה היא הפשרה שבין אידיאולוגיה לפרקטיקה. זה אומר שאתה לא מצביע לאדם שהכי קרוב לדעותיך, אלא לאדם שיהיה הכי קרוב לממש אותן. צורת החשיבה של מרבית השמאל (והציבור בכלל), היא עיוורון מסוכן, שהשמאל המודרני (ולדעתי העולם המודרני) כבר לא יכול לשאת.

[…]

הניתוח השמאלני של נתוני ההצבעה בכנסת, עוסק רק ברמה השטחית וההצהרתית של ההצבעות הללו – האם הצבעתם תואמת את האידיאולוגיה שלי? – ומתעלם לחלוטין מהתוצאה של ההצבעות – האם הצבעתם קידמה את האידיאולוגיה שלי?

[…]

קחו לדוגמא את חוק "הרווחים הכלואים" שעבר שלשום וגזל מהציבור 27 מיליארד שקל. כך מציגים אותו במעגלי הפיסבוק השמאלניים:

נתוני הצבעה לגבי חוק רווחים כלואים

נתוני הצבעה לגבי חוק רווחים כלואים (תמונה – קבוצת "איך הם הצביעו" בפייסבוק)

אך למעשה, מה שאתם רואים כאן היא הצבעה ידועה מראש. פוליטיקאים משופשפים כמו ביבי וליברמן לא ניגשים להצבעה, מבלי שהם יודעים מראש את התוצאות שלה. גם החבר'ה שהתנגדו, ידעו שהתנגדותם היא פורמלית בלבד: הם שם בגלל שאתם חושבים שזה מעיד על משהו שהם שם.

[…]

וכאן בדיוק החשיבות של הסטטיסטיקה – לדעת להצביע למי שמייצר תוצאות הקרובות ביותר לאידיאולוגיה שלכם ולא מי שמייצר נאומים הקרובים ביותר לאידיאולוגיה שלכם. מרצ וחד"ש הן לא מפלגות שלטון או אפילו מפלגות שיובילו את האופוזיציה. לעומת זאת, כל קול לטובת העבודה יחזק אותם בתחום הכוח הגס. זה נכון שהיכולות לעבוד עם כוח גס שהדגימה העבודה (גרפים: 1 ו-3), נמוכות מאלו של מרצ וחד"ש. אבל כמות הכוח הגס (או המנדטים) שמרצ או חד"ש יכולות להשיג הוא כל כך קטן (בגלל שהן כמעט ולא אטרקטיביתו לקהל המרכז), שהיתרון הקטן שלהן ביכולת לעבוד עם הכוח הזה, מתבטל אל מול היתרון האגרסיבי של מפלגת העבודה, כאשר זאת תמנה 20 מנדטים וצפונה. אפשר ללמוד את השיעור הזה היטב מהסתכלות על הליכוד: הם חלשים מבחינה אסטרטגית מ-3 מפלגות ימין אחרות (ומישראל ביתנו בצורה דרמטית), אבל הכוח הגס שלהם יותר ממפצה על כך ונותן להם יכולות (ברגעי הצורך) כמעט דיקטטוריות.

[…]

רבים בשמאל יודעים שחנין הוא שיאן הכנסת בהצעות חוקים ובעצם מתרשמים מהנתון המופיע בגרף השמאלי:

הצעות חוק - יחימוביץ חנין גלאון

הצעות חוק – יחימוביץ חנין גלאון

אז ראשית, אפקטיביות פרלמנטרית לא נמדדת רק בחקיקה.  נתניהו, ברק, שטייניץ וליברמן הציעו כולם ביחד 4 חוקים בכנסת האחרונה – מישהו כאן הולך לטעון שחנין, גלאון או יחימוביץ', השפיעו יותר על המדינה בגלל הצעות החוק שלהם?

שנית, כפי שרואים בגרפים מימין, התוצר בסוף שונה דרמטית מהתמונה בתחילת התהליך. בואו נסתכל רגע על האפקטיביות של החכ"ים בהצעת חוקים:

אחוז הצעות החוק שאושרו מתוך סך כל ההצעות שהוגשו - יחימוביץ חנין גלאון

אחוז הצעות החוק שאושרו מתוך סך כל ההצעות שהוגשו – יחימוביץ חנין גלאון

[…]

אם אתם מעוניינים להצביע למפלגה קטנה, תוך הבנה שהיא לא תצליח לשנות מדיניות בנושאים הגדולים (כלכלה, מדיניות חוץ, ביטחון, דת-מדינה וכולי), אך תעשה מלא שינויים קטנים ואיכותיים, אין בכלל ספק שחנין וחד"ש הם האופציה שלכם. מהבחינה הזאת חנין הוא גאון פוליטי, שנדמה כי עיכל את מגבלות כוחו וחותר ללא הפסקה ל"מיני-קואליציות", להעברת "מיני-חוקים" (שאני אישית מאוד מתחבר לתוכן שלהם ורואה בהם חשיבות גדולה). למעשה חנין הוא "מיני-מפלגה" בפני עצמו. מר"צ לעומת זאת, לא ממש מודעת לחוסר ההשפעה שלה. שתי המפלגות כמעט באותו הגודל ועם אידיאולוגיה קרובה למדי, אך בעוד מר"צ מרעיבה את מצביעיה עם תוצרת נמוכה עד לא קיימת מהשדות האידיאולוגים שמעבר לקו הירוק, חנין למד לקטוף פירות מזדמנים לטובת הציבור שלו (וכולנו), מהמטעים הממשיים שעוד ישנם פה בארץ (מבלי לוותר על אותן אידיאולוגיות שמחזיקים גם במר"צ לגבי הנושאים הגדולים שאין ביכולתו לשנות).

כך שבשורה התחתונה – אם אתם רוצים סיכוי לשינוי מהותי, תנועה כללית בכנסת לכיוון ערכי שמאל בנושאים הגדולים (שעליהם יצאו מאות אלפים לרחובות), התשובה היא בברור העבודה עם שלי יחימוביץ'. אם לעומת זאת אתם לא מאמינים ששינוי משמעותי אפשרי (וזו ריאליות שאני בעצמי נלחם בה רבות), התשובה היא חד"ש.

כך או כך, קול למר"צ הוא ביטוי לתשוקה גדולה לדג נפלא של שלום, זכויות להט"בים, הפרדת דת ממדינה ועוד … – דג שלא יכול להיכנס בסירה הקטנה של מר"צ ולא יכל מעולם. דג שסחבו גדולים בעבודה עד שנרצחו ועתה, כל שנותר למר"צ הוא להראות את השלד שגררו חזרה לעיירה, שנה אחר שנה. כמה גדול היה החלום, כמה נאור.

בבחירות הקרובות עדיף שתצביעו למפלגה שיכולה להביא דגים גדולים לשמאל ואם אתם סקפטים לגביה, אז לפחות למפלגה שמודעת לאיזה דגים היא מסוגלת להכניס בסירה שלה. הלב שלך אולי בשמאל, נשמה, אבל השמאל שלך, לא במר"צ.

[…]

ודב חנין הוא לא מועמד. גם זהבה גלאון לא. הם מועמדים לכנסת… כן. אם אתם רוצים להיפגש שוב בעוד ארבע שנים עם עוד "מדד חברתי" שמראה כמה הנציגים שבחרתם אומרים את מה שאתם אוהבים לשמוע, אבל לא מצליחים להזיז את הסמן אפילו סנטימטר שמאלה, אתם מוזמנים לבחור בהם שוב.

אם נתאים את מילותיו של הארי טרומן (או יותר נכון, הדמות שלו במחזה על חייו) לישראל: "אם אתם רוצים חבר בירושלים, תאמצו כלב".

אבל אם השמאל שואף לחזור להיות כוח משמעותי (ולא לאאסוף "חברים בירושלים"), הוא חייב להפסיק למתג עצמו כ"שמאל" (היכולת לסחוף עם המילה "שמאל" קולות, מתה ביחד עם רבין). וזה, גבירותי ורבותי, מה ששלי יחימוביץ' עושה – היא גורמת למצביעי מרכז, שבחיים לא יצביעו למפלגות שמאל של ממש; מפלגות שמתעקשות לדבר על חלוקת ירושלים או חזרה לגבולות 67, למרות שכוחן לא יכול לנושאים קטנים וספציפים בהרבה – שלי יכולה להביא את האנשים האלה אליה, בדיוק מאותן הסיבות שהיא דוחה פלגים מסויימים בשמאל.

דוקא השמאל המשכיל שמבין ויודע כמה בלתי מחייבות הבטחות טרום-בחירות, צריך להבין שזה לא משנה מה שלי, חנין או גלאון אומרים. אולי אתם אוהבים את הגישה הפתוחה של מרצ בנוגע לדת והומו-סקסואלים. אולי אתם מתחברים ליושרה העצומה של חנין והפתרונות המדיניים אליהם הוא שואף. אולי חסרה לכם הגישה הזאת אצל שלי. אבל מה שחסר לכם אצל שלי ברמת התחייבות, לא קיים אצל האחרים ברמת ההוצאה לפועל. ובמבחן התוצאה, ההחלטות שיצאו מהכנסת יהיו יותר שמאלניות ככל שתהיה מפלגת שמאל גדולה וברורה שתעמוד אל מול הימין – וזה, בבחירות הנוכחיות, יכול להיות רק העבודה.

[…]

כשאתם שואלים את עצמכם בשמאל "איך לעזאזל הם מצביעים לביבי?" ראוי שתשאלו גם איך לעזאזל אתם מצביעים למרצ או חד"ש? כי במידה רבה, מבחינת גושים ויכולת פעולה בכנסת בזמנים הקשים האלה, קול שמאל שהולך שמאלה יותר מהעבודה, משלים סיבוב ומגיע לימין. אם ביבי יכול היה לבחור לאן ילכו קולות השמאל, אני מבטיח לכם שהוא היה מעדיף אותם מפוצלים בין חד"ש מר"צ והמפלגות הערביות – ממש באותה צורה שאם יחימוביץ' יכלה לבחור, היא הייתה מעדיפה לרסק את הליכוד-ביתנו, על חשבון התחזקות מפלגות הימין הסקטוריאליות.

בגלל המחאה החברתית והמצב הכלכלי של מרבית אזרחי מדינת ישראל, עומדת בפני השמאל הזדמנות  גדולה להעמיד מפלגת שמאל רצינית, בכדי לקחת את המושכות מהימין או לפחות להוות לו אופוזיציה אימתנית. כשמסתכלים על קצב הגידול של ציבורי ימין מובהקים, כמו המתנחלים והחרדים, לעומת קצב הגידול בשמאל, ייתכן מאוד כי זו אפילו ההזדמנות האחרונה לעשות את "המהפך" של השמאל.

זה לא הזמן לאידיאולוגיה שמאלנית – אידיאולוגיה היא חלקתם של בעלי השררה, או אלו שכבר ויתרו עליה – זה הזמן לפרקטיקה שמאלנית. חשוב לזכור על מה בחירות 2013 הולכות להיות וחשוב מכך, על מה הן לא הולכות להיות. ב-1992 היה די ברור שקול לרבין הוא קול לשלום וקול לשמיר הוא קול נגדו. היום, אין קול המייצג פעולה יזומה להסכם שלום. תשכחו מזה. לרבין היו 44 מנדטים בעבודה ו-61 ח"כים בגוש השמאל – רוב בכנסת לכל הצעה שיעלה הנוגעת להסכם שלום. ליחימוביץ' כנראה שלא יהיה את זה וכל מי שמספר לכם סיפורים על מה שהוא יעשה למען השלום, בזמן שהסיעה שלו לא מגיעה ל-10 מנדטים והגוש שלו לא קרוב ל-61 ח"כים, פשוט מורח אתכם. אל תתנו לגודל העוולות להן אתם מתנגדים, לעוור אתכם מחוסר היכולת לתקנן על ידי המפלגות עימן אתם מזדהים.

יש שינויים שאפשר לעשות ואם נעשה אותם נכונה, הם יהוו את קרש הקפיצה לבחירות שלאחריהן, בהן אולי ישובו לשולחן נושאים קריטיים כמו השלום או הסביבה או זכויות מיעוטים. אבל תצביעו לנושאים האלה שם, בבחירות הבאות, ביום שהם באמת יהיו על השולחן; ביום שתהיה אפשרות ריאלית לשמאל לעשות משהו לגבי הנושאים האלה. אל תמכרו את הנושאים שאנחנו יכולים לשנות, בשם הנושאים שאנחנו לא (גם אם הם גדולים יותר בחשיבותם). אל תבלבלו פוליטיקה עם רומנטיקה.

[…]

לא הייתם קונים דירה מנרקומן במאתיים שקל – אל תקנו הסכם שלום ממרצ בשישה מנדטים. זה אף פעם לא כזה זול, אם זה לא גנוב.

תצביעו עבודה, אם אתם חושבים שעוד אפשר לשנות את המדינה.
תצביעו חד"ש, אם כבר איבדתם אמון ואתם רוצים לעשות את המקסימום עם מה שנשאר (חנין לבד העביר יותר חוקים מאשר מרצ כמפלגה).

***

ב) מסתבר שסטודנטים ערבים במכללת צפת מתקשים לשכור דירה בעיר, על רקע היותם ערבים. לא דבר שלא שמענו עליו. אבל הנה עדות מעניינת לדרך שבה הדברים נעשים:

יש כאלה שלא חוששים להשכיר דירות לסטונדטים ערבים כמו ברוך מנלה, תושב קרני שומרון.

ביום חמישי האחרון קיבל מנלה בדואר מכתב בכתב ידו של הרב אליהו, בו כותב הרב: "נודע לי כי אתה משכיר דירות לסטודנטים וסטודנטיות ערביים,כנראה שאינך מודע לפסק ההלכה שעליו חתומים רוב מניין ורוב בניין של רבני צפת. אשר על כן, הריני שולח אותו אליך".

"נכון, אני אדם דתי, וקודם להשכרת הדירות נועצתי ברב שלי", הוא אמר. "הוא התיר לי לעשות זאת ואף אמר שדווקא פסק ההלכה הזה הוא חילול השם, שכן ההלכה היהודית אינה אוסרת השכרת דירות. אם כבר, ההפך הוא הנכון: במעשיו ובהתבטאויותיו פוגע הרב בפרנסה שלי, וזה איסור ברור בהלכה".

הבנתם את הפואנטה? לא הויכוח ההלכתי, שמוכיח בעיקר שלהלכה אין תשובות לגבי חיי היהודים במדינתם הריבונית, ולכן צריך להשאיר את קבלת ההחלטות ליהודים הריבוניים, ולא לפוסקי ההלכה. הפואנטה היא שהמשכיר קיבל מכתב בכתב ידו של הרב אליהו, שמתריע בו ל להשכיר דירה לערבים. הרב אליהו, למי שצריך תזכורת, הוא עובד ציבור ומתפרנס מהציבור, כרב העיר צפת. בשנת 2006 בוטל כתב אישום בסעיף הסתה לגזענות נגדו, לאחר שהתחייב להבהיר כי

כוונתו היתה רק לסטודנטים תומכי טרור, וכי הוא מכבד כל אדם באשר הוא אדם, יהודי כערבי, וכי יש לנהוג בכבוד בכל אדם

מאחר שעולות עדויות לפיהן הרב ממשיך לפעול בניגוד להבהרתו, הדבר המתבקש הוא להגיש מחדש את כתב האישום נגדו. בנוסף, ראוי היה להשעות אותו מתפקידו כעובד ציבור, ולהדיח אותו במידה שיורשע. אין שום דרך להלחם בגזענות כל עוד המדינה ממשיכה להעסיק ולממן במשכורותיה את פעולתם של המטיפים לגזענות (ובמקרים של רבנים אחרים גם אלימות, סירוב פקודה וכ'ו וכו'), והדרך להתחיל להתמודד איתהמתחילה בהדחת אותם הרבנים ממשרותיהם הציבוריות. אם מישהו מעוניין לקדם את הדבר, הייתי מציע להגיש תלונה במשטרה, ו/או לשלוח מכתב ליועץ המשפטי לממשלה (שעומד בראש התביעה הכללית) ולנציב שירות המדינה (שבית הדין שלו מטפל ב"עובד, שלא מקיים את הוראות התקשי"ר ו/או את נוהלי ונוהגי מקום העבודה, מפר את דיניה של מדינת ישראל, או מתרשל בקיומם, מתנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו, או פוגע בתדמית שירות המדינה, מתנהג התנהגות שאינה הוגנת במילוי תפקידו…– עובר עבירת משמעת, שבעטיה ניתן להעמידו לדין). אני אולי אגיע לעשות את זה בעצמי, אבל אני לא מבטיח.

***

ג) ועכשיו למעללים של היעדר אכיפה שמגיע לדיני נפשות. ברשומה הקודמת (סעיף ג') הזכרתי את ההתנהלות הרמאית והעבריינית שעמדה מאחורי בניית הבתים שפונו בשכונת האולפנה בבית אל – בתים שנבנו במודע על קרקע פלסטינית פרטית, והמשכנתאות לרכישתן הושגו באמצעות מסירת מסמכים כוזבים לרוכשים. בג"צ קבע שהבתים שנבנו על קרקע פרטית צריכים לההרס עד חודש יולי 2012. הבתים פונו בסוף חודש יוני 2012, כשחלק מההסדר לפינוי היה שהם לא יהרסו, אלא ינוסרו ויועברו (במבצע הנדסי חסר תקדים שזכתה לביקורת וספקות קשים מצד גורמי הנדסה), במימון המדינה, לנקודת התיישבות חדשה. התהליך הזה היה אמור להסתיים עד אמצע נובמבר. מסתבר שביום חמישי האחרון, ה 8.11, המדינה פנתה לבג"צ לבקש ארכה בהשלמת הפינוי. מסתבר שרק בניין אחד נוסר, בין השאר בגלל שהחברה העבריינית שבנתה אותם, בנתה אותם בשונה מתוכניות הבניה (וכנראה גם לא טרחה לדווח את זה למשרד הביטחון, שעליו הוטל ניסור הבתים):

מתוך פניית המדינה לבג"צ

לפי פניית המדינה לבג"צ (הדגשה שלי):

מדובר בפרויקט מסוכן מבחינה בטיחותית שכבר גבה את חייו של פועל שעבד במקום – דבר שהביא לעצירת העבודות ולחשיבה מחודשת. בבקשה אף הודתה המדינה כי כלל לא בטוח שבבתים ייעשה שימוש חוזר, מכיוון שהמבנים לא הוקמו על פי התוכניות המקוריות ויש לדבר השפעה על "סבירות השימוש החוזר בחלקים המנוסרים"

בסיכומו של דבר, מדובר במפעל בניה עברייני בהנהלת "החברה לפיתוח קריית הישיבה בית אל". בראשה עומד (לפחות לפי ויקיפדיה) הרב זלמן ברוך מלמד (רב ישוב, ומכאן עובד ציבור), ומנהליה היו חבר הכנסת יעקב כ"צ (עובד ציבור) שהעביר את הניהול עם בחירתו לכנסת (אם כי כתובת החברה נשארה "בית אל, ד"נ מזרח בנימין, ת"ד 1131, מיקוד 90628, אצל יעקב כץ") ליואל צור. מלבדם ישב בדירקטוריון גם הרב משה גנץ (רב מורה בישיבת ההסדר שעלבים, כלומר עוד עובד ציבור). החקירה של משטרת ש"י נגד יואל צור נסגרה ב 2010. אם אנחנו רוצים שהאנשים האלה ישלמו את המחיר על הפשעים שלהם (כי כרגע הממשלה משלמת אותו, וסבר להניח שמשרד הביטחון ישא גם בעלות הפיצוי של הפועל שנהרג), ויותר מבזוטות כאלה, צריך להפעיל לחץ על גורמי האכיפה. כדי לבלום את הימין בצורה אפקטיבית, צריך לבלום את מערך הקומבינות והרמאויות שמהן פעיליו מתפרנסים תוך קידום מטרותיהם הפוליטיות, ולנצל את ההזדמנויות להביא להדחתם מהמשרות הציבוריות בהן הם נושאים. ככל שיותר אנשים ישלמו מחיר אישי על פרנסה מניצול מנגנוני המדינה והיעדר האכיפה שלהם לקידום הימין הפוליטי, כך יחלש כוחו של הימין. במקרה הזה, אני מתכוון להשתדל. מי שרוצה להצטרף, מוזמן לפנות אלי.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “עוד דברים על סדר היום

  1. אני מבין שאתה שוקל להגיש תביעה נגד הרב אליהו ורוצה לחזק את ידיך. אחרי הכל הבלוג הזה מעולה אבל נמצא בהגנה, ומבחינתנו (אני מרשה לעצמי לדבר בשם קוראיך הנאמנים) אתה לגמרי בשל לעלות להתקפה. קדימה, חלוץ!
    מלבד זאת, אשמח אם לקראת הפריימריז בעבודה תשקול לפרסם את רשימת המומלצים שלך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s