על סדר היום: בחירות בארה"ב, מימון הימין, הפרטת נמל אילת ומהנעשה במזה"ת

מענייני היום והתקופה: בחירות בארה"ב ובישראל, המימון של הימין, ההפרטה של נמל אילת, ומהנעשה בשכונת המצוקה שלנו הידועה בשם "המזרח התיכון".

א) הכי קרוב – הבחירות בארה"ב שמתנהלות ברגעים אלה. למעשה, רבים מהאזרחים (אם אני זוכר נכון, כ-25%) כבר הצביעו בבחירות המוקדמות, עם יתרון גדול לאובמה. למרות אווירת השוויון הגמור, מומלץ ליחס חשיבות קטנה לסקרים הארציים, שחוזים 48%-49% לכל אחד מהמתמודדים, מכיוון שהם לא רלוונטיים בשיטת הבחירות מבוססת האלקטורים בארה"ב. כבר היו מקרים שבהם מועמד ניצח בספירה ארצית, אבל הפסיד את הבחירות בגלל המאזן במדינות ספציפיות. עד כמה שאני מבין, כשמסתכלים על הסקרים בפילוח למדינות, הצפי הוא להתמודדות צמודה, אבל עם יתרון לאובמה. את ההעדפה שלי כבר ציינתי ברשומה הקודמת. את מיט רומני מממן שלדון אדלסון (לאחר שרומני ניצח את המועמד שאדלסון הריץ בבחירות הפנימיות במפלגה הרפובליקנית), שמממן גם את נתניהו ואת העיתון שלו. מבחינתי זה מסיר את רוב הספקות. הצד השני של זה הוא, שמכיוון שנתניהו תמך באופן גלוי וחסר תקדים ברומני, במקרה של ניצחון לאובמה יש לגבות מנתניהו את המחיר הציבורי בישראל עבור שגיאה בוטה כזו.

The Romney family misspells their own name in what might be the greatest Freudian slip in US history.
http://www.facebook.com/photo.php?fbid=373925699341787&set=a.357114831022874.80265.288723507862007&type=1&ref=nf

ב) הבחירות בארץ: הדברים עוד לא מגובשים, אבל שתי תזות בהתאם לתמונת המצב הנוכחית (שבה אולמרט ולבני לא רצים, ולא קורים עוד שינויים גדולים). אם היא לא תשנה, נבדוק אותן מתישהו בפברואר-מרץ:

  • אהוד ברק, בין אם מפלגתו תכנס לכנסת או ובין אם לא, יהיה שר הביטחון הבא של ישראל. בסיטואציה שבה הוא לא מחזיק ביכולת להרכיב ממשלה, ברק הפגין בקדנציה הנוכחית את העובדה שהדבר שבו הוא מעוניין הוא תיק הביטחון, עם מפלגה או בלעדיה. להערכתי, שני הצדדים שיכולים להרכיב ממשלה יחזיקו קרוב אליהם את משרד האוצר, המשרד המשפיע בממשלה. על תיק החוץ אפשר לוותר עבור שותף קואליציוני. להערכתי במידה ונתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, ליברמן ימשיך לכהן כשר החוץ (אני לא רואה סיטואציה שבה נתניהו יתן לו להיות שר ביטחון) ונתניהו יזמין את ברק להמשיך במשרד הביטחון. במידה ושלי יחימוביץ' תרכיב את הממשלה, אין לצידה אישיות "ביטחונית" בולטת, וגם בשותפות הפוטנציאליות שלה אין. מכיוון שיחימוביץ' וברק כבר שיתפו פעולה בעבר, ומכיוון שעזיבת ברק את מפלגת העבודה היתה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לשניהם, אני לא אתפלא אם היא תזמין אותו להיות שר הביטחון שלה.
  • יאיר לפיד יהיה שר החינוך הבא של ישראל. לפיד הוא איש ימין כלכלי, והברית שלו עם נתניהו תהיה טבעית. במידה ונתניהו ירכיב את הממשלה, לפיד יהיה הכוח המאזן למפלגות החרדיות בקואליציה, תוך כדי שהוא "מייפה" את הממשלה ונותן לה דימוי של ימין-מרכז ולא ימין-חרדים. במידה ויחימוביץ' תרכיב את הממשלה, היא תאלץ להתפשר על שותפים שנחשבים למרכז, כי הלכוד-ביתנו לא יהיה אופציה. מכיוון שלפיד לא יהיה לא שר אוצר ולא שר ביטחון, הוא יהיה שר החינוך. אחד מהדברים שיתבהרו עד הבחירות היא האם מישהו פועל להסיר את גדעון סער מהדרך. מי ששם לב לרחשים בתקשורת, יכול לחשוד שמישהו מחמם "תיק מגירה" (כלומר שערוריה לא חדשה, שנשלפת תקשורתית בתזמון הנכון) נגד סער, כשהכיוון הוא מעורבות, לכאורה, על פי מקורות זרים, בשערוריית מין המערבת קטינה (הידעתם ששר החינוך של ישראל לוקח חלק כ-DJ בסצנת המועדונים של תל-אביב?). לא חייבים לקחת ברצינות את סילוורסטיין, אבל ראוי לקחת ברצינות את האפשרות שמישהו מנסה לפגוע בסער, כמו שמישהו שלף פתאום מהמגירה את סיפור יחידת הדיור של יעלון.

אי לכך ובהתאם לכל זאת, וגם בלי קשר, שתי משימות לקראת הבחירות הקרובות:

  • לעצב את רשימת המועמדים של מפלגת העבודה כך שתכלול מקסימום פעילים סוציאל-דמוקרטיים שניתן לסמוך עליהם, וגיוון אלקטורלי שיהיה רלוונטי לקהלים שאינם הקהלים ה"קלים" ו"הטבעיים" של המפלגה, על מנת להשיג את תמיכתם של מקסימום מצביעי ליכוד-ש"ס והסביבה שלא מרוצים מהמדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלה.
  • "לחסל" ציבורית את "המרכז", כלומר את יאיר לפיד שמצטייר משום מה כ"מרכז", למרות שלמעשה הוא ימין כלכלי מובהק ועומד להיות תלוי באופן מוחלט בבעלי המניות של המפלגה שלו. אני מבין שהאינטרס הסוציאל-דמוקרטי הוא "להקצין" את הפער הרעיוני שבין הימין והשמאל, על מנת "להכריח" את הקולות במרכז לבחור צד. נכון לעכשיו, יאיר לפיד הוא המועמד הבולט לרכז סביבו את המנדטים של מי שרוצה "משהו באמצע", ולא אוהב לא את יחימוביץ' ולא את נתניהו-ליברמן. יש שתי אפשרויות לעשות זאת: הראשונה, אם תצוץ איזו שערוריה ציבורית קטסטרופלית בכיכובו של לפיד, שתהרוס את הדימוי הציבורי שלו. קשה לי להאמין שזה יקרה, ולו רק בגלל קשריו בתקשורת, שיכולים להשפיע על אופן הצגתה של שערוריה כזו. האפשרות השניה היא ללחוץ על לפיד לפזר את העמימות הנוחה ולהצהיר באיזה צד הוא עומד. לחץ כזה, גם אם לא יזכה לתשובה ברורה מלפיד, יכול לכל הפחות לצייר אותו כאופורטוניסט ולא כאיזו תקווה לפוליטיקה חדשה.

למי שרוצה עזרה בהתמצאות:

[להסבר על "רווחים כלואים"]

ג) המימון של הימין: ממליץ מאוד לקרוא את הכתבה הזו שהתפרסמה ב"העין השביעית". מסתבר שהשבועון החינמי "בשבע" וקבוצת האתרים "ערוץ 7", ממשיכת דרכה של תחנת הרדיו העבריינית של הימין, נשלטים שניהם ע"י בעלים עלומי שם באמצעות חברה הממוקמת במקלט מס באיי מרשל. אותה חברה היא גם בעלת השליטה שבנתה את "שכונת האולפנה" בבית אל, כשלפחות חלקה נבנה במודע באופן לא חוקי על קרקע פלסטינית פרטית, תוך כדי תרמית חמורה כלפי הבנקים שנתנו את המשכנתאות ורוכשי הדירות שלקחו אותן. בעבר (ולא ברור עד כמה היום), היה בין בעלי החברה ח"כ יעקב כץ, שהיה בעברו מנהל הכספים של תחנת הרדיו "ערוץ שבע". תפקיד זה הביא להרשעתו בשנת 2003 בסיעיפים של הפעלת תחנת רדיו לא חוקית, עדות שקר ושבועת שקר. המנהיג הרוחני של "בשבע" ו"ערוץ שבע" הוא הרב זלמן ברוך מלמד – רב שכונה וראש הישיבה בבית אל. הוא תומך בסירוב פקודה ומשתייך לחוג הקיצוני של הרבנים החרדים-לאומיים. בנו, הרב אליעזר מלמד, הוא ראש ישיבת הר ברכה, ומהקיצוניים שברבנים. אשתו של הרב זלמן מלמד עוסקת בניהול ב"ערוץ שבע". שניהם הורשעו בעבר בעקבות הפעלת שידורי הרדיו העברייניים של "ערוץ שבע". ועם כל התסבוכת הזו, הנקודה המעניינת ביותר היא זו:

עיון בדו"חותיה השנתיים של העמותה המפעילה את הישיבה בבית-אל, שבראשה עומד הרב מלמד, מעלה כי היא קשורה בקשר כלכלי קבוע ומניב עם החברה הרשומה באיי מרשל, ומעבירה לידיה מאז 2008 סכומים הנאמדים בכ-1.5 מיליון שקל בשנה לכל הפחות דרך החברה לפיתוח קריית הישיבה, מקימת גבעת-האולפנה, שהיא ספקית המזון של המוסד החינוכי.

החברה לפיתוח קריית הישיבה, זרועו הנדל"נית של התאגיד הזר, אחראית לאחזקתן וניהולן של עשרות יחידות נדל"ן בבית-אל – נכסים שהיא מוכרת או משכירה מעת לעת, גם למוסדותיו של הרב מלמד. את התמורה יכול התאגיד העלום להעביר מכיס לכיס, ובמקרה שלו – להעביר מן החברה הקבלנית לחברות התקשורת, או לכל עסק אחר שיבקשו אנשיו לגונן עליו מפני קשיי השוק.

ליזם ממולח ובעל מעוף עשויה להימצא הדרך לממן כך אימפריית תקשורת קטנה וחינמית הניזונה, לצד הכנסות מפעילותה העסקית, גם מכספי מדינה וכספי תרומות פטורים ממס. האם זהו התרחיש שעל-פיו פועלים "ערוץ 7" ו"בשבע"?

הכתבה רומזת על האפשרות שתקציבים ותרומות המיועדים לישיבת בית אל מוצאים את דרכם אל החברה לפיתוח קריית הישיבה, וממנה אל אמצעי התקשורת של הקבוצה הזו.

ד) הפתעה! – חברה בשם "פפו ספנות" זכתה במכרז להפעלת נמל אילת (השליטה בנדל"ן נשארת בידי המדינה). המכרז התנהל ברוח ההפרטה המתבססת על עיקרון היעילות שמבטיחה התחרות בשוק הפרטי, ולכן התמודדה בשלב האחרון שלו חברה אחת בלבד. בתנאי התחרות העזה הזו, לא מפתיע שהסכום שהיא תשלם יהיה נמוך ב 13% ממה שהמדינה קיוותה לקבל (130 במקום 150 מיליון ש"ח ב-15 שנים), וגם זה, רק לאחר מקצה שיפורים, מכיוון שהצעת הפתיחה שלה היתה נמוכה ב 33% מהצפי של המדינה. בתמורה לשיפור ההצעה, התחייבה המדינה לתקן רציף שבור (האם לא היה כדאי לתקן אותו עוד כשהנמל הופעל ע"י חברה ממשלתית, ובכך לשפר את ביצועיה?), לקחת על אחריותה הכלכלית את עלות פרישתם של עובדי הנמל (עלות של כ 4.5 מליון ש"ח. אני מניח שאותם עובדים ישכרו מחדש בתנאים נחותים, או שיוחלפו ע"י עובדים זרים), ותחזיר לקופת החברה דיבידנד בסך 40 מיליון ש"ח. להבנתי, המדינה מחזירה לקופת החברה סכום כסף שמקורו בתקופת התפעול בידי המדינה, ומניסיון ההפרטות הקודמות, עלול להיות מחולק עכשיו לבעלי החברה הפרטית, צעד שמשמעותו כיסוי של כמעט שליש מעלות הרכישה מתוך החברה הנרכשת. וכל זה מתעלם מהאפשרות שהממשלה תשדרג משמעותית את ערכו של הנכס בכך שתחבר אותו לקו רכבת.

ה) ומהנעשה בשכונת המצוקה שלנו – האירועים בסוריה הביאו לעליה תלולה בהיצע הנשים הסוריות שנעקרו מביתן, ובהתאם לעולם המתנהל לפי כללי השוק, הסיטואציה הזו נתקלת בביקוש לנשים סוריות. מכיוון שההיצע גדול מהביקוש – "פליטות סוריות נמכרות בזול לגברים בעולם הערבי".

למעלה מ-300 אלף פליטים סורים מתגוררים מחוץ לסוריה בתנאי מצוקה ועוני מחפירים. חלק מהמשפחות, החוששות מהידרדרות בנותיהן לזנות, מוכנות להשיא את הבנות, לפעמים בגיל 12-13, לפעמים ללא בקשת מוהר כדי לשמור על כבודן.

למי שציפה לאיזו סולידריות פאן-ערבית או שנדמה לו שישראל מנותקת מהעולם הערבי:

לפי הפרסום בעיתון הערבי ישראלי "כול אל-ערב", גם ערבים ישראלים עושים דרכם לירדן כדי להתחתן עם צעירות סוריות.

אבל כדי שלא יעלה חשש לגזענות, אפשר להזכיר שפריחה של תופעת הזנות והסחר בנשים מופיעה כמעט תמיד במצבים של עקירת אוכלוסיה, הגירה גדולה או משבר חריף, במקומות בהם אין שלטון ציבורי יעיל שמעוניין לבלום את התופעה. זה קרה גם בעם היהודי בראשית המאה ה-20, בארגנטינה ואף בירושלים.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “על סדר היום: בחירות בארה"ב, מימון הימין, הפרטת נמל אילת ומהנעשה במזה"ת

  1. פינגבק: עוד דברים על סדר היום | עמדת תצפית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s