היוני העצל ו 20 מיליארד ש"ח שעליהם ויתרנו אתמול

אגדה על פיית יער ויווני עצל שמשום מה נתפשת כטיעון כלכלי לגיטימי, על מיסים ועל הבור התקציבי של ישראל. וגם על הסיקור התקשורתי של העניין.

 

אחד ההסברים המקובלים בציבור לגבי המשבר הכלכלי ביוון הוא עצלנותם של היוונים, או בלשונו של שלמה מעוז (לשעבר עובד אוצר, מאז כלכלן בבית השקעות ודיקרקטור בלא מעט חברות גדולות):

מדובר באנשים יחסית עצלנים, שלא רוצים לעבוד, לעומת החריצות הגרמנית שכובשת את אירופה.

אפשר להציע כל מיני הסברים למה הטיעון הזה זכה לתפוצה רחבה כזו, ועיקרם יעסוק ברמת העיתונות הכלכלית ובגורמים השולטים בה, וגם בתחושת הביטחון שהוא מעניק לקורא, שמבין שאין בעיה בשיטה, ואם האנשים רק יעבדו יותר קשה המצב יהיה בסדר.

אבל מה שחשוב הוא להזכיר שהטיעון הזה, מעבר להיותו הסבר ילדותי שראוי לכיתה ב' ולא לכלכלנים, הוא פשוט שקר מכוער. המכוער הוא שהנתונים זמינים לכולם, ומן הסתם היו זמינים לאורך כל הטיפול במשבר:

השקר הוא שהיוונים, ה"עצלנים", עובדים את מספר השעות הרב באירופה – 2,109 שעות בשנה. הגרמנים, "החרוצים", עובדים בסה"כ 1,419 שעות בשנה, ורק ההולנדים והנורווגים עובדים פחות באירופה.

היוונים עובדים הרבה אבל פריון העבודה שלהם נמוך. זו בעיה של פיתוח טכנולוגי לא מספיק, כלומר של תת-השקעה, אבל היא לא המקור למשבר. המקור למשבר ביוון נמצא במקומות אחרים, ומשלב השתמטות שערורייתית של העשירים מתשלום מיסים, העדר עצמאות מוניטרית (כלומר, כבילה למטבע היורו שאותו היא לא מנהלת) ומדיניות אשראי נצלנית וחסרת אחריות מצד המגזר הפיננסי. מסתבר, דרך אגב, שבזמן שהחברה ביוון נאבקת כנגד תוכניות צנע, קיצוצים והפרטה, שמביאות בין השאר לזינוק במספר מקרי ההתאבדות (תופעה שהופיעה בכל מקום שבו המגזר הפיננסי ניסה לרפא משבר באמצעות תוכניות קיצוצים והפרטה), העשירון העליון והחברות הגדולות הוציאו אל מחוץ למדינה 44 מיליארד יורו בשנה האחרונה.

והסיפור הזה מביא אותנו אל המקרה הישראלי, והלחץ לסגור את "החור" בתקציב הישראלי.

החור בתקציב נוצר משתי סיבות עיקריות, האחת – ירידה מתמדת בשיעור המיסוי (בעיקר באמצעות הפחתת מס החברות), במקביל להוצאות נדרשות שלא יורדות (ואפילו עולות, למשל בהקמת גדר גבול בדרום והסכמי שכר חדשים במגזר הציבורי), והשניה פער של 14.3 מיליארד ש"ח בינתיים בין יעד הגביה לבין הגביה בפועל, מה שמעיד כנראה על ביצועים כלכליים חלשים מהצפוי, כלומר על מיתון [תיקון 24.12 – כנראה לא מדובר על מיתון, אלא על האטה בלבד, כלומר צמיחה נמוכה מהתחזית]. דרך אגב, אין לפסול על הסף טענה שלפיה האוצר מציג נתונים קודרים לקראת דיוני התקציב, כדי לסלול את הדרך למדיניות המועדפת עליו בכל סיטואציה נתונה, כלומר קיצוץ בהוצאות הממשלה.

ומכאן לשתי הערות בנוגע לגביית המס בישראל:

א) בשנים האחרונות היא הופכת להיות יותר ויותר רגרסיבית (כלומר מגדילה פערים במקום לצמצם אותם), בעיקר בגלל שחלקו של המס הישיר (מס על הכנסות) הולך ויורד, בזמן שחלקו של המס העקיף (מס על הוצאות), הולך ועולה. נתונים מעניינים אפשר למצוא במחקר של מרכז המידע של הכנסת. שתי טבלאות מתוכו מדגימות את הדבר הזה:

אחרי שראינו על איזה עשירון נופל הנטל העיקרי של מס ישיר, ועל איזה הנטל העיקרי של מס עקיף, אפשר להתרשם מתחזית מנהל הכנסות המדינה במשרד האוצר לשנת 2012: לפחות 49% צפויים להגיע ממיסים עקיפים (כנראה שיא של מגמה שנמשכת מאז 2005).

ב) את ה"חור" הזה בתקציב צריך לסגור מאיפשהו (כי הרי כולנו בעד תקציב מאוזן ומשמעת תקציבית, או לפחות זה מה שכולם אומרים לנו, אחרת נהפוך להיות כמו יוון ושדים [פיננסיים] יתנפלו עלינו ביער).

מאיפה נסגור את הפער הזה? אם נשאל את האוצר – מהעלאת המע"מ, ממיסוי על הפורשים לפנסיה, ומקיצוצים בקצבאות ובהשקעות ציבוריות.

מאיפה לא נסגור את הפער – מהכסף הגדול, הזמין, שנמצא בידיים של מי שפשוט לא מעוניינים לשלם מס. וזה הסיפור האמיתי.

מסתבר שמדינת ישראל, במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, שלפני ששונה בסוף שנת 2010 אפשר לחברות לקבל פטור ממס, מתוך כוונה שישקיעו את הכסף הזה בישראל, ובכך יפתחו את הכלכלה בארץ וייצרו עוד מקומות עבודה. בהתאם לאותו ההגיון, קבע החוק שבמקרה והחברות יוציאו את הכסף אל מחוץ לישראל או יחלקו אותו כדיבידנד (תשלום לבעלי המניות), הן ישלמו עליו מס חברות מלא בשיעור של 25%, ועוד מס דיבידנד של כ 15% (שגם הוא הטבת מס למפעל, מכיוון שהמס הרגיל נע בין 25% ל 15%) או רק 12%, בהתאם ל"חוק להתייעלות כלכלית", אם הוא חולק בין אוקטובר 2009 לאוקטובר 2010.

בסופו של דבר, מסתבר שחלק ניכר מהרווחים האלה הוצא לחו"ל ושימש לרכישת חברות בחו"ל, כלומר – רווחים שנוצרו בישראל ע"י חברות שזכו להטבות מס שימשו להוצאת פעילות כלכלית אל מחוץ לישראל. על כמה כסף מדובר עכשיו – סכום פעוט של כ 100 מיליארד ש"ח (כלומר כרבע מהתקציב המדינה הכולל. האם במצב רווחיות כזה יש צורך בכלל בהטבת מס?) שהחברות מחזיקות אצלהן כדי לא לשלם עליו מס. מתוך הסכום הזה, היתה אמורה המדינה לגבות  כ 36 מיליארד ש"ח, גם אם זה היה דורש הכרעה של בית המשפט במחלוקת הפרשנית בין המדינה לחברות האלה.

מה היה אפשר לעשות עם הסכום הזה? לסגור את הבור בתקציב בלי קיצוצים ובלי העלאת מיסים. פעמיים. כלומר לא רק שאין צורך לקצץ ואין צורך להעלות מיסים עקיפים ולהטיל מע"מ על פירות וירקות, אלא שניתן היה להשקיע יותר מעשרה מיליארד ש"ח בשירותים לציבור.

אבל, שר האוצר שטייניץ הודיע אתמול (19.7) שהוא יוצא הוראת שעה, לפיה חברות שיוציאו את הכסף הזה להשקעות בחו"ל ימוסו לפי הרף החדש (שלא היה אמור לחול עליהן לפי חוק), וישלמו רק 6% עד 12% בלבד, בהתאם למודל שלפיו ככל שהחברה תוציא סכום גדול יותר, כך היא תמוסה בשיעור נמוך יותר. בכל מקרה, הן לא ידרשו לחלק את הרווחים הצפויים כדיבידנד, ולכן לא ישלמו עליו 15% מס.

התוצאה במספרים היא שהחברות האלה צפוית לשלם משהו בין 5 ל 8.5 מיליארד ש"ח, ובכך להנות מהטבת מס של כ 16 עד 20 מיליארד ש"ח. לטענתו המוסרית של משרד האוצר – אם לא נגבה מהן את הסכום הזה, הן לא ישלמו מיסים בכלל.

החשבון הפשוט מראה שהטבת המס הזו גדולה מהגרעון התקציבי של מדינת ישראל. אם המדינה לא תגבה אותו כמס, היא תקצץ בהוצאות שלה, או שתלווה את הסכום בריבית מהמגזר הפיננסי, שמשקיע בחובות לאומיים את הרווחים הצבורים שנותרו לאחר תשלומי המס הנמוכים של החברות הגדולות.

משרד האוצר מתנהל כמו סוכן שתול של החברות האלה בממשלה, ולא כמו גוף שתפקידו להיות הגזבר של מערכת שאמורה לספק שירות לאזרח ולקדם שיוויון ורווחה. גם אם שטייניץ לא יפוטר בעקבות הניסיון שלו לסחוט רפורמה בשירותי הכבאות מתוקף תקציבו כשר אוצר, הנה סיבה טובה להעיף אותו  מהמשרד שלו כדי שיוכל להתפרנס ישירות מהאנשים שאותם הוא משרת גם עכשיו.

***

ובפינת כלב השמירה של הדמורקטיה, משהו על הסיקור התקשורתי של שאלת 20 מיליארד השקל האלה:

נכון לעכשיו (20.6, שעה 01:40, העניין מדיר שינה מעיני):

ידיעה בעניין פורסמה בשעות הצהריים במדור הכלכלה של ynet, אבל בשעות הערב היא כבר ירדה מכותרות המדור בעמוד הבית. הכותרת מבשרת ש"האוצר יגייס 5 מיליארד ש"ח – החברות ישלמו פחות". כמה פחות? זו הכותרת השלישית במדור הכלכלה. הכותרת הראשונה עוסקת בביקורו של מנכ"ל סיסקו בארץ, שנפגש עם נתניהו ושטייניץ, סיפר שהם משלמים בארה"ב 33% מס, וקורא לממשלות להתחרות על משקיעים באמצעות מיסים נמוכים. הוא לא מוכן לחשוף כמה מס משלמת סיסקו בארץ.

ב nrg הנושא לא מופיע בדף הבית. הידיעה במדור העסקים עלתה בצהרים תחת הכותרת "חברות יחדלו לקבל פטור ממס בגין חוק השקעות הון" (יחדלו?!?). הכותרת הראשית במדור עוסקת במכונית יוקרה של אאודי.

ידיעה ב"כלכליסט" פורסמה אתמול בצהרים, אבל עכשיו היא לא מופיע כלל בדף הבית. כן מופיעה ידיעה על דגם של נעלי אדידס שכולל משהו שנראה כמו אזיקים. מה שכן, יש כתבה מעניינת על צפי פרעון החוב של מאה החברות הגדולות במשק. כותרת הידיעה בעניינינו היא "שטייניץ קבע: חברות שצברו "רווחים כלואים" יתחילו לשלם מס". לי נדמה שהוא קבע בעיקר שהמדינה לא תנסה לגבות מהן את המס החוקי שהן חייבות לשלם.

גלובס יותר טוב: הידיעה עלתה בצהריים תחת הכותרת "שטייניץ מתכופף בפני התאגידים הגדולים: מעניק הטבות מס במיליארדי שקלים בגין רווחים כלואים". עכשיו היא עדיין בדף הבית (קצת למטה, בצד, אבל עם תמונה של שטייניץ. הכותרת הראשית עוסקת בהחלטת שר התחבורה להמשיך ולרוקן מתוכן את רכבת ישראל: "רעידת אדמה בתחבורה: כץ מעביר את חשמול הרכבות למע"צ – כיצד יגיב ועד העובדים?" איך אפשר בלי ועד הרכבת?

בדה-מרקר המצב הטוב ביותר – הידיעה עלתה בצהרים תחת הכותרת "שטייניץ מחלק לאלפיון: האוצר ימחק מחצית מחוב המס לכספים הכלואים – תמורת גבייה מיידית של 8.5 מיליארד שקל", ועכשיו היא מופיעה בצד מתחת לתמונה של שטייניץ ובצמוד לשני טורי פרשנות ביקורתיים וכתבה על מס החברות האפקטיבי (20%, ולמעשה 12% לחברה שמייצאת יותר מ רבע מהתוצרת שלה, ו 6% אם היא עושה זאת בפריפריה, או אם היא חברת ענק גלובלית). מצד שני, הכותרת הראשית עוסקת שאישור משרד התחבורה לייבוא של מכוניות משומשות. באתר "הארץ", גוף התקשורת שמפעיל את "דה-מרקר" – הנושא שלנו לא מופיע בדף הבית.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “היוני העצל ו 20 מיליארד ש"ח שעליהם ויתרנו אתמול

  1. דבריו של מעוז רלבנטיים רק לקטע קטן מאד של הסיפור, הקטע ההיסטורי, כלומר מדוע גרמניה עברה מהפכה תעשייתית לפני יוון, או מדוע המהפכה התעשייתית בארה"ב היתה עמוקה יותר מזו שבארגנטינה. כל השאר הם אכן הבלים, ומדובר להבנתי באחת הרשומות החשובות ביותר שנכתבו בנושא הכלכלי-פוליטי. שלחתי קישור לסדר יום, התכנית של קרן נויבך, היחידה כמעט שמנסה להתמודד עם שודדי התיבה האבודה של השכל הישר, ההגינות והכלכלה המתועשת בישראל. נראה, אולי היא תענה לאתגר וסוף סוף נשמע את אבשלום בן צבי בפריים טיים ברדיו. זה הנושא המרכזי עליו יש לשים את הדגש עד לבחירות הקרובות. הספר של יחימוביץ מכסה עוד כמה מרחבים של הנושא הזה, והתרומה שלך אבשלום פשוט מעוררת גם כבוד, גם השראה וגם תקווה.

  2. רשימה מצוינת וחשובה מאין כמוה, תודה. הייתי מוסיף אבל שהעלמת המס ביוון היא לא רק של העשירים, היא נוהג מקובל מאד, וראיתי זאת במו עיני.

  3. פינגבק: שאני אשלם? משהו על הון גדול ומיסוי בישראל | עמדת תצפית

  4. פינגבק: על סדר היום | עמדת תצפית

  5. פינגבק: על סדר היום: התראת מרד, קצת המשך מהרשומה הקודמת, וד"ש מכלכלת יוון | עמדת תצפית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s