בעקבות ההסכם ברכבת

ניסיון לסכם את תוצאות הסיפור, אחר מריבות מתוקשרות, התנהלות בריונית של משרד התחבורה והנהלת הרכבת, ועתונות שעסקה בהשמצה אינטנסיבית של העובדים, מבלי לטרוח כמעט לרגע כדי לעשות את עבודתה ולהביא נתונים שיאפשרו לציבור לשפוט בצורה רצינית. אז בספו של דבר נחתם הסכם הבנות, לפי הקווים הבאים:

  1. הקמת חברת חברת נדל"ן בשליטה ממשלתית (51%) וחברת מטענים בשליטה פרטית (51%, אבל בהפעלת עובדי הרכבת) – בהתאם לתוכנית ההפרטה של הממשלה. אני מבין שזה היה עיקר העניין. במובן מסויים כנראה שכל שאלת הבטיחות והאחזקה היתה איזו "עז" שמשרד התחבורה היה שמח להכניס, אבל מה שעניין אותו באמת היו הנקודות האלה. עכשיו אפשר, וצריך, לשאול למה הרכבת (שהפריטה את הקופאיות בהתאם למתווה של עיסוק ב"פעילות ליבה" בלבד) צריכה לעסוק ביזמות נדל"ן במקום להחזיר את האדמות למנהל מקרקעי ישראל שם ינוהלו בהתאם לתוכניות ארציות ולתכנון רגיל, ולמה מעבירים מונופול טבעי שעומד להיות חשוב מאוד ועמדת שליטה חברתית לשליטת ידיים פרטיות? כנקודת זכות, נקבע שחטיבת המטענים תשכור שירותי הפעלה מרכבת ישראל.
  2. תחזוקה: בעוד 9 חודשים תועבר תחזוקת הקרונות הישנים לחברה פרטית, שבשנתיים הראשונות תעבוד במתחמים מופרדים בתוך מוסכי הרכבת, עד שתבנה מוסכים נפרדים. תחזוקת הקרונות החדשים שנרכשו מבומברדיה תבוצע ע"י עובדי הרכבת, שיתחזקו גם  70% מהקרונות החשמליים שירכשו בעתיד הקרוב (נקודה חשובה מאוד, מכיוון שהאוצר תכנן לנצל את המהלך של חשמול הרכבת כדי לבצע הפרטה מלאה). בנוסף, התאמת התחזוקה לתקנים מתקדמים, ומעבר לעבודה במשמרות כך שתמשך 24 שעות ביממה (היום עובדים עד הצהריים). בסך הכל תוצאה טובה, אם כי חושפת את עומק הספין הבטיחותי שבשמו ניסה משרד התחבורה להפריט את הרכבת. מסתבר שאפשר לשפר את מצב עבודות התחזוקה גם במסגרת חברה ממשלתית ועל ידי עובדי הרכבת.
  3. עבודה מאורגנת: קליטת 140 עובדי קופות במסגרת הסכם קיבוצי, וכמו כן עובדי האיתות, התדלוק והתוכנה, שחוזרים להעסקה ישירה לאחר שהופרטו לחברות קבלן. בנוסף – שיפור בתנאיהם של עובדי דור ב'. שני צעדים חשובים לחיזוק העבודה המאורגנת ברכבת, וצמצום פערים בין עובדים שונים באותו מקום עבודה. קליטת עובדי הקבלן כעובדי קבע והשוואת תנאים היא כיוון שצריך לחתור אליו בכל הסכם קיבוצי.
  4. הגנה מפיטורי צמצום עד 2030 – חשוב לביטחון תעסוקתי ויקשה על כרסום החברה והחלפת העבודה שלה בחברות אחרות.
  5. תוספות שכר, מענק חד פעמי, ביטול הליכי הפיטורין נגד חברי הועד ושאר סוכריות.

אז מה נשאר הלאה – להמשיך להתנגד לפרטת חברת המטענים ונמלי הים באילת ואשדוד, ולדאוג שהסכם קיבוצי בהתאם להסכם הכוונות אכן יחתם וגם יבוצע. זה לא מובן מאליו. בכלל לא.

הרכבת ממשיכה לנסוע

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s