הבטחנו, אבל לא הבטחנו לקיים. הפרטה=הפקרה.

הסכם השכר האחרון של העובדים הסוציאליים, שנחתם לפני כשנה לאחר שביתה ארוכה, כלל צו הרחבה [תיקון טעות – לא מדובר בצו הרחבה אלא בהסדר אחר. ראו את התגובה של ערן בתחתית הרשומה] חסר תקדים גם עבור העובדים הסוציאליים המועסקים בעמותות. הבעיה היא שבין צו הרחבה לתלוש השכר של העו"ס צריך לעבור תקציב ממשלתי לעמותה, והעמותה עצמה צריכה לשלם. ובסופו של דבר העושק הזה הוא עוד נושא אפרורי שנבלע בין כותרות העיתון. גם לי לקח שבועיים עד שהתפנתי לכתוב על זה. 

ההסכם נחתם בחודש מרץ 2011. בחודש מאי התפרסמה ב"דה-מרקר" הכותרת הבאה:

חודשיים לאחר ההסכם: אלפי עובדים סוציאליים עוד לא קיבלו תוספת שכר

מסתבר ש 9,000 העו"סים במגזר הציבורי כבר קיבלו את תוספות השכר בהתאם להסכם, אבל כ 4,000 העו"סים המועסקים על ידי העמותות המספקות שירותים מופרטים למשרדי הממשלה עדיין לא קיבלו את תוספת השכר. איגוד העובדים הסוציאליים ומשרד האוצר הסבירו שההסכם הוא מסמך הבנות, ושהתוספות יועברו לאחר שיחתם ההסכם הסופי. וחוץ מזה, עברו בסה"כ חודשיים, כך שבטח הדברים יסתדרו, ואפשר להיות רגועים, לא?

הפגנת סטודנטים לעבודה סוציאלית באוניבריסטת ת"א, מרץ 2011.

עברה שנה, וב ynet התפרסמה הכותרת הבאה:

שנה לשביתה: העובדים הסוציאלים נשכחו

וכמובן, גם הפעם לא מדובר על העו"סים במגזר הציבורי, אלא על אלה העובדים בעמותות המספקות למדינה שירותים שהופרטו. מסתבר שכ 70% מהעובדים בעמותות לא קיבלו את תוספות השכר המגיעות להם.

התקציב לתוספות שלא שולמו היה אמור לעבור ממשרדי הממשלה לעמותות שמשלמות את שכרם של העובדים, ולא ברור איפה הכסף נתקע", אמרה ל-ynet יו"ר "עמותא", תא העובדים הסוציאליים המופרטים, ענבל שלוסברג. "יש כאן כאוס מוחלט והעובדים משלמים את המחיר. המשרדים טוענים שהכסף הועבר אבל חלק מהעמותות טוענות שלא קיבלו אותו או שלא קיבלו מספיק. חלק מהבעיה הוא שאין אומדן מדויק של מספר העובדים. משרדי הממשלה לא יודעים אפילו על כמה עובדים מדובר".

לפי איגוד העובדים הסוציאליים:

ההסכם מבוצע כיום רק בחלק ממקומות העבודה, להערכתנו מדובר בכ – 30% – 20% בלבד מכלל מקומות העבודה.

בתיאוריה, המדינה היתה אמורה להפסיק את ההתקשרות עם כל ספק שלא עמד בהסכם השכר החדש.

במציאות, לפחות כ 1,000 עובדים סוציאליים לא מקבלים את השכר שהובטח להם בהסכם, בין אם בגלל מחדלי הממשלה ובין אם בגלל חמדנות העמותות המעסיקות אותם.

השורה התחתונה היא זהה: המדינה התנערה מאחריותה לספק את השירותים החברתיים האלה, וזה בא בצמוד להתנערותה מהאחריות לעובדים המועסקים בעבודות האלה. הדבר הזה הוא לא מחדל, אלא חלק בלתי נפרד מההיגיון של ההפרטה, לפיו המדינה מתקשר עם אלפי ספקים ואפילו לא יודעת כמה עו"סים היא מעסיקה בצורה עקיפה. אבל בפעם הבאה שמשרד האוצר יטען שאי-אפשר לפתוח הסכם עבודה, צריך לשאול אותו האם הוא מסוגל להתחייב שהסכם העבודה עליו הוא חתם אכן מבוצע.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “הבטחנו, אבל לא הבטחנו לקיים. הפרטה=הפקרה.

  1. אין מה לשאול כי באוצר לא מסוגלים או ליתר דיוק לא רוצים להתחייב לקיים פגישות עבודה בענייני הסכמי עבודה. מבוסס על נסיון אישי… זה חלק מהשיטה. עובדים סוציאליים, מרצים במכללות, עובדי רכבת, כבאים, עיריות, בתי חולים, ניצולי שואה: כוווווולם בבחינת מטרד לגאוני האוצר, המעבירים את הזמן עד לג'וב הבא במגזר הפרטי. כבר כתבנו הכל בעניין הזה. הדבר היפה בחברה הישראלית שבניגוד למה שאומרים עליה, היא כל כך לא אלימה, שאין לאף פקיד אוצר סיבה לחשוש לחייו. עד כדי כך אנו מנומסים, שלא לומר סולידריים עם המערכת. אגב, לרשימת קרבנות השיטה של האוצר, אפשר וצריך להכניס גם חברי כנסת… כמעט הייתי אומר שכל מילה נוספת מיותרת וש'חבל על הזמן' כמו שנהוג לומר, אבל אין לדעת מתי יתחולל הנס ולאוצר יגיעו פקידי ציבור שיתפקדו כמו סיוויל סרבנט ראוי לשמו, כפי שהדבר מתרחש בהרבה מאד משרדי מדינה למיניהם. איך זה שלאוצר נשאבים רק הגאונים האלו, קשה להבין. ומי יודע, אולי מתחולל שם מאבק פנימי בין אנשים בעלי מצפון אזרחי ותודעה ציבורית מינימלית, לבין אוריוגבים למיניהם, והדיבורים הללו בבלוגים ובעיתונות ידחפו אותם עוד מטר קדימה?? בקיצור, למרות שזה נראה מיותר לחלוטין, כי הכל כבר נאמר, והסיפור של העו"סים הוא סיפורם של עוד עשרות אם לא מאות אלפי אזרחים אחרים, אין ברירה. הסדק יווצר מתי שהוא.

  2. תיקון קטן אך חשוב לכתבה – לא נחתם צו הרחבה לעו"סיות המועסקות בעמותות (על אף הדרישה בנושא איתה נכנסו לשולחן הדיונים), אלא הוסכם על שכר מינימום ענפי (שמן הסתם גם יהפוך למקסימום…) של 7,200 ש"ח לעובדות אלו, שיוצמד לשינויים עתידיים לאחת מדרגות השכר בטבלת שכר העובדות. ההבדל הינו מהותי – שכן משמעות צו הרחבה הינה שכל זכויותיהן הסוציאליות ותנאי העסקתן של עובדות בשירות הציבורי יהיה זהה לעמיתותיהן, בעוד שההסכם עם האוצר למעשה מקבע את שכרן של העובדות בשירותים המופרטים ללא אופק התקדמות בשכר, ללא ביטוי לצבירת שנות ותק (בעת מעבר מעמותה לסקטור ציבורי למשל) ויתר התנאים הסוציאליים. ההסכם בעצם בעצם מקבע תנאי העסקה שונים לעובדות שונות. אומנם האוצר התחיל להכיר בבעיית ההפרטה של שירותי הרווחה בעצם ההתייחסות אליה, אולם הלכה למעשה הוא יצר מצב שקשה לאכפו בפועל ואינו באמת מאפשר להרים את המקצוע ואת השירות שניתן לאזרחים.

    • תודה על התיקון. אתה צודק כמובן. אני מבין שהרבה מאוד עו"סים מופרטים לא רק שלא קיבלו תוספת לשכרם, אלא גם לא קיבלו את המענקים החד-פעמיים שהיו אמורים לקבל.

  3. פינגבק: בעקבות ההסכם ברכבת | עמדת תצפית

  4. פינגבק: “הסכמים קיבוציים לא פותחים ולא מפרים” | עמדת תצפית

  5. פינגבק: אל תאמינו להם – על סדר היום, מפי הסוס ובעין העדשה | עמדת תצפית

  6. פינגבק: ברוכים הבאים למדינת ישראל | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s