הבטחנו, אבל לא הבטחנו לקיים. הפרטה=הפקרה.

הסכם השכר האחרון של העובדים הסוציאליים, שנחתם לפני כשנה לאחר שביתה ארוכה, כלל צו הרחבה [תיקון טעות – לא מדובר בצו הרחבה אלא בהסדר אחר. ראו את התגובה של ערן בתחתית הרשומה] חסר תקדים גם עבור העובדים הסוציאליים המועסקים בעמותות. הבעיה היא שבין צו הרחבה לתלוש השכר של העו"ס צריך לעבור תקציב ממשלתי לעמותה, והעמותה עצמה צריכה לשלם. ובסופו של דבר העושק הזה הוא עוד נושא אפרורי שנבלע בין כותרות העיתון. גם לי לקח שבועיים עד שהתפנתי לכתוב על זה. 

ההסכם נחתם בחודש מרץ 2011. בחודש מאי התפרסמה ב"דה-מרקר" הכותרת הבאה:

חודשיים לאחר ההסכם: אלפי עובדים סוציאליים עוד לא קיבלו תוספת שכר

מסתבר ש 9,000 העו"סים במגזר הציבורי כבר קיבלו את תוספות השכר בהתאם להסכם, אבל כ 4,000 העו"סים המועסקים על ידי העמותות המספקות שירותים מופרטים למשרדי הממשלה עדיין לא קיבלו את תוספת השכר. איגוד העובדים הסוציאליים ומשרד האוצר הסבירו שההסכם הוא מסמך הבנות, ושהתוספות יועברו לאחר שיחתם ההסכם הסופי. וחוץ מזה, עברו בסה"כ חודשיים, כך שבטח הדברים יסתדרו, ואפשר להיות רגועים, לא?

הפגנת סטודנטים לעבודה סוציאלית באוניבריסטת ת"א, מרץ 2011.

עברה שנה, וב ynet התפרסמה הכותרת הבאה:

שנה לשביתה: העובדים הסוציאלים נשכחו

וכמובן, גם הפעם לא מדובר על העו"סים במגזר הציבורי, אלא על אלה העובדים בעמותות המספקות למדינה שירותים שהופרטו. מסתבר שכ 70% מהעובדים בעמותות לא קיבלו את תוספות השכר המגיעות להם.

התקציב לתוספות שלא שולמו היה אמור לעבור ממשרדי הממשלה לעמותות שמשלמות את שכרם של העובדים, ולא ברור איפה הכסף נתקע", אמרה ל-ynet יו"ר "עמותא", תא העובדים הסוציאליים המופרטים, ענבל שלוסברג. "יש כאן כאוס מוחלט והעובדים משלמים את המחיר. המשרדים טוענים שהכסף הועבר אבל חלק מהעמותות טוענות שלא קיבלו אותו או שלא קיבלו מספיק. חלק מהבעיה הוא שאין אומדן מדויק של מספר העובדים. משרדי הממשלה לא יודעים אפילו על כמה עובדים מדובר".

לפי איגוד העובדים הסוציאליים:

ההסכם מבוצע כיום רק בחלק ממקומות העבודה, להערכתנו מדובר בכ – 30% – 20% בלבד מכלל מקומות העבודה.

בתיאוריה, המדינה היתה אמורה להפסיק את ההתקשרות עם כל ספק שלא עמד בהסכם השכר החדש.

במציאות, לפחות כ 1,000 עובדים סוציאליים לא מקבלים את השכר שהובטח להם בהסכם, בין אם בגלל מחדלי הממשלה ובין אם בגלל חמדנות העמותות המעסיקות אותם.

השורה התחתונה היא זהה: המדינה התנערה מאחריותה לספק את השירותים החברתיים האלה, וזה בא בצמוד להתנערותה מהאחריות לעובדים המועסקים בעבודות האלה. הדבר הזה הוא לא מחדל, אלא חלק בלתי נפרד מההיגיון של ההפרטה, לפיו המדינה מתקשר עם אלפי ספקים ואפילו לא יודעת כמה עו"סים היא מעסיקה בצורה עקיפה. אבל בפעם הבאה שמשרד האוצר יטען שאי-אפשר לפתוח הסכם עבודה, צריך לשאול אותו האם הוא מסוגל להתחייב שהסכם העבודה עליו הוא חתם אכן מבוצע.