מפי קסנדרה – להבין את הקפיטליזם מהבסיס. "הקפיטל: ביקורת הכלכלה המדינית"

"To dream the impossible dream". אני לא מצליח להשתחרר מתחושת חוסר התוחלת שבהמלצה לקרוא את הקפיטל. אני מניח שאף אחד לא יקרא אותו. ובכל זאת, ניסיון להסביר למה כדאי לקרוא. בעצם לא בטוח שכדאי. אפשר בטח למצוא חלופות נגישות יותר. על כל פנים, ראוי. אני מבטיח להמליץ להבא על דברים קריאים יותר.

הפילוסופים רק מפרשים את העולם בדרכים שונות. אך למעשה, צריך לשנותו.

מרקס כתב את המשפט הידוע הזה בשנת 1845 ב"תזות על פויארבך". מישהו אמר לי פעם שפחות או יותר מיד אחרי שמרקס אמר שהעניין הוא לשנות את העולם, הוא הסתגר למשך עשרים שנה בספריה של הבריטיש מיוזיאום וכתב את הקפיטל, שיצא לאור בשנת 1867.

מאז עבר המון זמן, מרקס מת, ופרידריך אנגלס הוציא עוד שני כרכים נוספים לחיבור המונומטלי הזה. אבל אנחנו נתרכז בכרך הראשון, שעומד בפני עצמו. למה עדיין מומלץ לקרוא את החיבור הזה?

כי כמו שכתב ד"ר יפתח גולדמן בהקדמה למהדורה החדשה שיצאה לאור בחודש זה ממש (ואם לא תקראו את הקפיטל עצמו, ההקדמה הזו שווה קריאה בפני עצמה):

מרקס יישאר רלוונטי כל עוד יישאר הקפיטליזם רלוונטי, או לפחות כל עוד יישארו בני אדם השואלים שאלות על הקפיטליזם, פשוט משום שמרקס הוא מפרשו הגדול ומבקרו הגדול של הקפיטליזם. כל התיאוריות הכלכליות שקדמו למרקס נחותות מזו שלו, וכל ביקורת-קפיטליזם מאוחרת מזו של מרקס, או שהיא מבוססת על היסודות שהניח, או שהיא בבחינת נסיגה תיאורטית ולא התקדמות.

במילים אחרות, המעוניין להבין את הקפיטליזם צריך להכיר את מה שהיה למרקס להגיד עליו.

דף השער של הקפיטל

אמנם הקפיטל הוא היצירה המחקרית החשובה והגדולה של מרקס, אבל צריך לזכור שמרקס הגיע אל הכלכלה מהפילוסופיה, כלומר מהניסיון לפרש את העולם. מעבר לתיאור המכניקה של החברה הקפיטליסטית, חשובה ביותר לטעמי ההבחנה של מרקס שהקפיטליזם אינו טכניקה אלא יחס חברתי. בלשונו של גולדמן:

הקפיטליזם, אצל מרקס, אינו קשור במהותו לטכניקת-ייצור מסוימת, לתנאי עבודה מסויימים או לסוג זה או אחר של מוצרים. הקפיטליזם הוא "אופן-ייצור", ופירושו של זה בלשונו של מרקס אינו רק רמה מסוימת (ההולכת ומשתכללת תדיר) של "כוחות-ייצור", אלא גם "יחסי-ייצור", דהיינו: דפוס של יחסים חברתיים, אשר במסגרתם מתנהלים העבודה, הפקת התוצרים וחלוקתם.

[…]

באופן-הייצור הקפיטליסטי, בני האדם מספקים את צורכיהם, ומחליפים ביניהם שירותים ומוצרים, מבעד למנגנון קנייה ומכירה של סחורות. כוח-העבודה האנושי גם הוא סחורה הנמכרת על-ידי בעליה (העובד) בשוק הסחורות. בעלי ההון קונים את כוח העבודה, "רותמים" אותו אל אמצעי הייצור שבבעלותם, ומפיקים ממנו ערך עודף (המושגים "ערך מוסף" ו"עודף ערך" הם שמות אחרים לדבר זה עצמו). הערך העודף נגרף לכיסו של בעל ההון בצורת רווח, והוא משתמש בו כדי לרכוש אמצעי ייצור נוספים ולרתום אליהם כוח-עבודה אנושי נוסף על מנת לייצר רווח נוסף וחוזר חלילה. הנה התנדפו להם מן התיאור שלנו מכונות הקיטור, עובדי הטווייה וחוטי הצמר, והמבנה התיאורטי פנוי כדי לקלוט אל תוכו מחשבים, עובדי היי-טק, מסכי פלאזמה וטלפונים סלולריים.

המערכת הקפיטליסטית היא שלטון ההון. לא שלטון "בעלי ההון" שלפי מרקס הם בסה"כ "פרסוניפיקציה של ההון", אלא חברה שהעיקרון המפעיל אותה הוא השקעת משאבים בייצור עודף ערך, שיושקע שוב בייצור כדי לייצר עודף ערך נוסף, וחוזר חלילה. זהו דרך אגב ההבדל החשוב שבין "הון" ל"אוצר". אוצר הוא סכום גדול של אמצעי תשלום. הון הוא כל סכום שמושקע בתהליך ייצור על מנת להגדיל את ההון.

השפע שיוצרת המערכת החברתית הזו משחרר את האדם לראשונה מהמחסור האובייקטיבי של החברה העתיקה, אך משעבד אותו למערכת חברתית שהיא כל כולה תוצר האדם, החוזר ומייצר את המערכת המשעבדת אותו. האדם בעולם העתיק התאפיין בתלות בכוחות הטבע, ולכן אין פלא שהאלילים להם סגד ייצגו את כוחות הטבע בהם היה תלוי. הקפיטליזם מייצג עבודת אלילים במובן עמוק אולי אפילו יותר: שעבוד למערכת יחסים שהיא מעשה ידי האדם.

החוקים של הקפיטליזם, וה"קפיטל" מסביר זאת היטב, אינם חוקים לוגיים וגם לא חוקי טבע. אלה הם חוקים היסטוריים, כלומר, חוקים המספקים תיאור כללי או עקרוני של מציאות מעשה ידי אדם. בני האדם הם שבראו את אופן-הייצור הקפיטליסטי והם שבוראים אותו שוב ושוב מדי יום בכוח-עבודתם. אפשר שזהו הדבר המפלצתי ביותר בקפיטליזם: שוב ושוב, יום אחר יום, שעת עבודה אחר שעת עבודה, מייצרים בני האדם בעבודתם עודף-תוצר, ושוב ושוב, יום אחר יום, שעת עבודה אחר שעת עבודה, עודף התוצר הזה הופך לרווח, והרווח הופך להון המתייצב מול בני האדם, יוצריו, כסמכות שליטה ומפקדת (ובימינו, שבהם לגורמי-הון פרטיים יש די כוח כדי למוטט כלכלות לאומיות, הדבר נכון עשרת מונים יותר מכפי שהיה בזמנו של מרקס). בני-האדם, המקבלים את מרותו של ההון, נכנעים בפני מעשי-ידיהם. על כגון זה אמר הנביא ישעיהו: "לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו". [ישעיהו, ב', ח']

מכאן ששינוי הקפיטליזם לא צריך להיות מכוון לביטול ההון, אלא להפקעתו מידיים פרטיות ומעמדת השליטה החברתית שלו, וליצור מערכת שבה תהליך הייצור של הערך העודף לא יהיה האליל שאותו משרתים כל בני האדם, אלא שבני האדם יקחו שליטה על המערכת המייצרת את היחסים החברתיים ביניהם, וינהלו אותה ככה שתשרת את האדם.

אז מה תקראו בכל זאת? מכיוון שאת הקפיטל כנראה שלא, אני מציע כמה דברים נוחים יותר:

א) את ההקדמה של יפתח גולדמן.

ב)  משהו שאני כתבתי בעקבות הקריאה שלי בקפיטל, והתפרסם בגיליון 48 של כתב העת חברה.

ג) מאמר של פרופ' שלמה אבינרי ב"הארץ".

ד) לפרופ' דיוויד הארווי מאוניברסיטת ניו-יורק יש קורס מקוון לקריאה בקפיטל. לדוברי אנגלית כמובן.

ה) ולמי שאין זמן לקורס כזה, שישקיע לפחות 11 דקות ו 11 שניות בהסבר שלו (מלווה אנימציה) על "משבר הקפיטליזם:

כרגיל, ניסיתי לעשות הגהה (הפעם אפילו בעזרת הword). מי שאיתר בכל זאת את שגיאות ההקלדה והלשון, מוזמן להפנות את תשומת ליבי.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “מפי קסנדרה – להבין את הקפיטליזם מהבסיס. "הקפיטל: ביקורת הכלכלה המדינית"

  1. אלעד אבשלום.
    הסרטון הזה יושב אצלי כבר הרבה זמן מחכה לתרגום. כך שניתן יהיה להפנות אליו גם את מיש שלא מצליח לעמוד בקצב האנגלית.
    מישהו מכם. אולי כפרוייקט משותף. אפשר להיעזר ברועי מתמוז שהוא גם מתרגם.
    חוץ מזה
    אחלה
    רן

  2. פינגבק: דברים שלמדתי מאדם סמית | עמדת תצפית

  3. פינגבק: המהפכה התעשייתית מתגלגלת | עמדת תצפית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s