רבותי, הספינה טובעת…

אתמול בבוקר, בזכותה של שושי פולטין, מורה ומחנכת בישראל שכותבת בעבודה שחורה וגם בבלוג שלה, נתקלתי בכמה פיסות מידע מהסוג שגורם לי לרצות לתלוש את השערות ולצרוח. במקרה הזה, לגבי הוראת המדעים בישראל. שושי אוספת נתונים מכמה מקורות, שהמעניינים שבהם הם מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (אחד הגופים החשובים בדמוקרטיה הישראלית), והשני פרוטוקול של דיון בועדת החינוך והתרבות של הכנסת.

הנתונים האלה העלו בי זכרונות מ"איש ההמון" של חוזה אורטגה אי גאסט, מ"אספסוף המשכילים" של גדי יציב, ובעיקר העלו בי את החרדה מהיכולת של בני האדם בחברה המודרנית להניח כמובן מאליו את ההמשכיות של המבנה החברתי המאוד מורכב הזה בלי שום מחוייבות להנהגות אחראית שתאפשר את ההמשכיות הזה.

במקרה הנוכחי, מדובר על האחריות לתת לבני הדור הבא השכלה אלמנטרית בתחום המדעים, ובעיקר על האפשרות לעשות זאת, כלומר על הבטחת נוחכתם של אנשים שמסוגלים ללמד את התחומים האלה במערכת החינוך.

פסקול לרשומה זו:

למה אני מתכוון, ולמה צריך לתלוש שערות:

  • פעם בשנת 1995 עבדו במערכת החינוך 967 מורים לפיזיקה וגילם הממוצע היה 43.2 שנים. כיום (ומספר התלמידים גדל מן הסתם) עובדים במערכת החינוך רק 842 מורים לפיזיקה, וגילם הממוצע עלה ל 47.6.
  • במהלך שש השנים הקרובות עומדים לפרוש כ 300 מהמורים האלה, כלומר יותר משליש. כחצי מהמורים צפויים לפרוש בתוך עשר שנים.
  • כדי לכסות על הצמצום הידוע מראש הזה, המערכת צריכה לקלוט כ 50 מורים חדשים לשנה.
  • בכל שנה נקלטים במערכת החינוך בין 10 ל 15 מורים חדשים לפיזיקה בלבד. (דרך אגב, כשהמספר כל כך מגוכך, אני יכול להעיד שמשהו בין 7.5% ל 10% מהם השתלבו בצורה חלקית, כי הם המשיכו ללימודי תואר שני בטכניון).
  • וגם: מסתבר שלכ 40% ממורי המתמטיקה בתיכון אין תואר במתמטיקה. גם לא בהוראת מתמטיקה. וגם לא במקצוע מדעי קרוב.
  • אוניברסיטת ירושלים הכשירה בשנה האחרונה בוגרת אחת בהוראת מתמטיקה לתיכון. היא היתה כבר מורה למקצוע אחר. ככלל עשרות בודדות מוציאים בכל שנה תעודת הוראה במתמטיקה במקביל לתואר, ורק כמחצית מהם משתלבים במערכת החינוך.
  • אולי זה קשור לכך ששכרם בהיי-טק יהיה כ 200,000 ש"ח לשנה, לעומת 50 עד 70 אלף ש"ח לשנה במערכת החינוך.

כמה דברים מתוך הפרוטוקול, וכל ההדגשות שלי.

אומר יושב ראש הועדה ח"כ מילר:

אם אתה אומר לי שהאוניברסיטאות לא מצליחות להוציא לנו מורים לתקופה הקרובה ובתוך עשר שנים, כל מי שנמצא במערכת, לפחות 30%, 40%, כמו שציינו כאן, שהולכים להזדקן ולצאת מהמערכת, העלייה נגמרה ואין גם מורים שלוקחים חלק מאוד גדול מכלל המורים במדעים, אז אנחנו בתוך עשר, 15 שנה, המשאב שנחשב לאחד היקרים של מדינת ישראל, שזה משאב האנושי בנושא של טכנולוגיה, פשוט מת. זאת אומרת, כל התלמידים שלנו יוצאים עם ידע בינוני. נכון או לא?

ועונה לו ד"ר יהודה שוורץ, מפקח באגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך:

אתה ממש צודק.

ומספר גבי עטיה, מזכיר סניף ירושלים בארגון המורים ומורה למתמטיקה:

השנה אני מלמד 38 תלמידים. 38 תלמידים ויש לי כיתה אחת של שלוש יחידות, של השנה. אז היא מורכבת מתלמידים חלשים בשלוש יחידות, עם טראומה קשה משנים קודמות, מבינוניים של שלוש יחידות, מתלמידים חלשים של ארבע יחידות שנפלו וירדו אלי עכשיו, מחמש יחידות שעוד לא רוצים ללמוד ואתה צריך עכשיו את כל הכיתה הזאת, בנוסף לזה 20 תלמידים עם בעיות ולקויות למידה, לך תתמודד אתם השנה. 38 תלמידים, אתה נכנס רק להקריא את השמות, עובר. אני לא צוחק, אני באמת אומר את זה. בנוסף לזה, אם אני לוקח את הכיתות, בדרך-כלל הכיתות המוגברות יותר, מקבלות את השעות שמגיע להן. ושלוש יחידות מה עושים? שאלון ראשון ושני – עברת, שאלון שלישי – יש סף מינימום, לפני שנה-שנתיים זה היה 15%, אז מה עשו המנהלים? תן רק שעה אחת, את שאר השעות לא נתנו, העבירו את זה למורים אחרים.

ומספרת יועצת הועדה נטע זלינגר:

ישנה בעיה נוספת שזו זליגה של מורים למתמטיקה מחטיבות הביניים לתיכונים, מורים שבסופו של דבר, מסוגלים ללמד שלוש יחידות מתמטיקה. המנהלים של התיכונים קולטים אותם כי ישנה בעיה, אבל אז הם מנסים להתמודד עם ארבע-חמש יחידות מתמטיקה והם לא כל-כך מצליחים והתוצאות – בשטח. וזו בעיה. אז או שצריך להכשיר את המורים האלה, שזלגו מהחטיבה למעלה, לארבע-חמש יחידות. מה שעושים מנהלים שמאוד מדקדקים, שולחים אותם ללמוד אצל יואל גבע, ללמוד ארבע-חמש יחידות, תביא לנו אישור שלמדת קורס של יואל גבע ואז אני אאפשר לך ללמד ארבע-חמש יחידות לבגרות.

ואומרת ד"ר הגר גל, ראש החוג למתמטיקה ופיזיקה במכללת דוד ילין:

השאלה היא אם המורים שמוציאות המכללות, כמו גם האוניברסיטאות, הם האנשים שמתאימים ללמד ואני חושבת שאנחנו קצת מחפשים פיתרון מתחת לפנס. מפני שהאנשים האלה, בהנחה שיש ראש על כתפיהם, יודעים שבסוף הלימודים שלהם, השכר יהיה קדחת. ואם השכר לא ישונה משמעותית, אז האנשים שיפנו לתחום של הוראה, בין אם במכללות ובין אם באוניברסיטאות, יהיה שכבה מאוד דלה ואנחנו היום לא מסוגלים למיין את הסטודנטים כי אחרת נישאר בלי אף אחד ואנחנו המעט שמספקים. אנחנו, בדוד ילין, יש לי השנה במסלול העל-יסודי, בשנה א', כ- 15 סטודנטים, כך גם במסלול היסודי, עוד 15, שאלה המועמדים. אני כמעט ולא יכולה לסנן אחרת נסגור. אז מן הראוי להבטיח להם משהו אמיתי, לא רק תמיכה בזמן הלימודים, אלא גם מה יקרה כשהם יהיו מורים מן השורה.

ואומר וזי וישנה, מזכיר האיגוד הישראלי למתמטיקה:

אנחנו רואים את התוצרים של כיתות י"א, י"ב, והגורם השלישי הוא רמת ההוראה. כשהמורים לא מספיק, לא מתאימים למקצוע, רמת ההוראה היא לא מתאימה ואנחנו רואים הוראה אלגוריתמית. זאת אומרת, תלמידים יודעים להפעיל אלגוריתמים, ללחוץ על כפתורים. הם לא מבינים מה שהם עושים.

ואומר אליאס וילדרמן, מארגון בשם נפסא וושינגטון (לא הצלחתי להבין מה זה):

ברגע שחסרים מורים למתמטיקה בכל קמפוס ישראלי יש קציני גיוס אמריקאי, נקרא להם כמו שהם אומרים באנגלית – Recruiting officer, שמגייסים את כל הטובים למערכת ההשכלה האמריקאית ובמיוחד להוראת מתמטיקה. רק במדינת טקסס יש לי למעלה מ- 700 ישראלים שמלמדים בתיכונים, במשכורות טובות, אפרופו שחסרים מורים. שתיים, אנחנו חושבים שברמת כיתות ה' עד כיתה ח' בישראל, X שואף לאפס. בצורה מוחלטת. לא נלמדת שם מתמטיקה. אנחנו רואים את התוצאות האלה גם אפרופו על החברים מחיפה, שאחראים כנראה לסגל המחוננים באולימפיאדות, כאשר באופן רציף ב- 12 השנים האחרונות, אף מחונן ישראלי אפילו, שהולך לאולימפיאדה למתמטיקה, לא פותר שני תחומים – אל"ף, גיאומטריה, בי"ת, בעיות מילוליות, אפרופו מה שאמר האדון מהמחלקה למתמטיקה לגבי אלגוריתמים. זאת אומרת, אין חשיבה.

רבותי הספינה טובעת. ואין לנו אלא לתפוס כל אחד את הכפית שלו, ולנסות לשאוב את המים שנכנסים, בזמן שמתארגנים ביחד לסתום את החורים. ולגרש את גילדת הפקידים ממשרד האוצר, שחושבים אולי שה"צמיחה" בחברה הישראלית בשנים האחרונות היא משהו שיכול לקיים אותה כחברה גם כשהיא לא מצליחה להכשיר אנשים שיש להם אוריינות מדעית, וגם יכולות הקריאה, הבנת הקריאה והכתיבה שלהם דלות ביותר.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “רבותי, הספינה טובעת…

  1. קשה שלא להבהל מהתאור הזה. אבל אולי צריך להתאמץ ולא להבהל בכל זאת. שהרי איך אפשר להסביר את העובדה שתוך עשר שנים קפצה הכלכלה הישראלית מ-20 ל-30 אלף דולר תלג??? יש לי קרוב משפחה שלא מזמן פרש משרות ארוך כטייס קרב. בשנים האחרונות הוא התלונן על הרמה המקצועית הנמוכה של הטייסים הצעירים, שלא מתביישים לחטוף ממנו, 'הזקן', בראש, להתקלח, להתגלח ולטוס מהנגב לתל אביב לעוד קלאב ולעוד מסיבה. לא רציתי להתווכח איתו אבל ההסבר שלי לתופעה היה קצת פחות מוסרני-פלמחניקי ('זה נוער זה?? זה בררה!') ויותר טכנולוגי. אולי הטייסים של היום יכולים להרשות לעצמם להיות פחות מבריקים, כי המשימות שהם אמורים לעשות פחות תלויות ביכולת הוירטואוזית שלהם. הנמשל ברור. כן, גם אני בעד אוריינות בכל תחום וגם אני מלמד אורטגה אי-גאסט ומזהיר בפני ברבריות ושמה התמחות הנשענת על נצחון הטכניקה על הרוח האנושית. אבל לצד הדברים הללו יש לזכור שהיופי של הטכנולוגיה האנושית הוא בדיוק בדמוקרטיזציה שלה. אכן כן, פעם כדי להסיע מכונית צריך היה להבין בפלאגים, פלטינות, קרבורטורים ושעוני חום מנוע. היום אפילו מפתח אין למכוניות, והן מתניעות עצמן כמו שהטלוויזיה מתניעה עצמה, בפקודה קולית או בלחיצת כפתור. אפשר כמובן לגלוש מכאן לחזונות האפוקליפטיים של שלטון המכונה על האדם, או מה שגרוע וסביר יותר, שלטון האנשים המעטים על הרבים באמצעות המכונות. ואפשר כמובן – וזו הבחירה שלי – לראות בדעיכת הידע הפיסיקלי להמונים (או לקבוצות של נבחרים) פועל יוצא של הערך העליון של כולנו: הדמוקרטיה… הדמוקרטיזציה של הטכנולוגיה דורשת שנחשוב על הדברים, שנפקח עליהם, שננהל עליהם דיונים, שנלמד את ההיסטוריה של הדברים כדי שלא ילקחו כמובן מאליו, אבל בכל זה אין מקום לפאניקה. הספינה לא רק שאיננה טובעת, אלא שדפנותיה מתחזקים מיום ליום. המשימה היא לנהל דיון לגבי תוכן חייהם של הנוסעים, והזיקה ביניהם לבין שלוחיהם בחדר המכונות, בסיפון העליון ובגשר הפיקוד.

    • ובכל זאת, כמה נקודות:
      א) קפיצת התל"ג הזו נשמעת לי כמו נתון מצרפי. האם היא כוללת את בועת הנדל"ן? האם היא כוללת את הסיבוב שעשתה קרן אייפקס על תנובה? האם היא כוללת את ההשקעות של דלק נדל"ן בנכסים מפוקפקים בחו"ל ואת החשיפה של הבנקים לנגזרות הסבפריים בעבר ולאג"חים האירופאים בהווה? בכמה עלה התל"ג הריאלי? האם פיריון העבודה של עובד ישראלי עלה בעשור הזה? בכמה? מה מרכיב את הקפיצה הזו?

      ב) האם אתה מרוצה מהיכולות של בוגרי מערכת החינוך המתקבלים ללימודים באורנים בתחומי הבסיס של קריאה, כתיבה והערכת מידע (וזה עוד לפני שאלת הידע שאיתו הם מגיעים או לא מגיעים)? אחד הדברים המעניינים בעבודה שלי הוא מפגש מגוון למדי עם מערכת החינוך הממלכתית. מהרושם שאני מקבל, אני מודאג.

      ג) להבנתי לא מדובר כאן בחשיבות היכולת לפתור דווקא בעיה בפיזיקה ניוטונית (חישוב שאכן רובנו לא נצטרך לעשות), אלא בכלים שהיכולת הזו נותנת למחזיק בה על מנת לעבד מידע ולבצע תהליכי חשיבה, שלא לומר חשיבה ביקורתית. אפשר לטעון שהטכנולוגיה המודרנית מאפשרת או תאפשר לנו לקיים את החברה גם במצב שבו רוב גדול מחבריה לא מחזיקים ביכולת הזו. אבל במצב כזה אין להם גם יכולת לנהל דיונים, ללמוד היסטוריה, ובאופן כללי לתפקד במערכת דמוקרטית, כלומר כשותפים בקבלת החלטות מושכלת. במילים אחרות – אין להם את הכלים לתפקד כאזרחים בחברה דמוקרטית, ולכן ראיית ההשכלה הזו כמשהו שניתן לוותר עליו נראית לי כמו צעד אנטי-דמוקרטי. בהתאם לכך, כל עוד היא לא כוללת את שילוב הרוב שלא מבין איך מחשב פועל בחלוקת עבודה שבה הם יעשו משהו שאותו לא מבינים מי שמבינים איך פועל המחשב.

      כל זה בהנחה שלא מתחילים להתייחס אל החברה האנושית כאל קיבוץ ענק ומנתקים את הקשר בין עבודה לתמורה, כך שיעילות העבודה של מיעוט תאפשר לרוב האנשים לחיות ברווחה למרות שהם עובדים פחות או לא עובדים בכלל. לצערי, אני חושש שיהיה יותר קל לבנות מחדש את מערכת החינוך הישראלית.

  2. אבשלום, מה שכתבת לאודי חשוב מאוד ושווה אפילו פוסט נפרד.

    רעיון הקיבוץ הענק שציינת בסוף הוא לדעתי חוסר צדק חברתי משווע ומודל שאינו בר קיימא. אני לא אהיה מוכן לעבוד כדי לממן 5 אנשים שלא עובדים, רק משום שאני משכיל יותר מהם.

    • איתי, שתי נקודות:
      א) תובנה שהגעתי אליה מתישהו, היא שמכיוון שאנחנו כולנו חולקים כוכב לכת אחד עם משאבים מוגבלים, העולם הוא במובן מסויים קיבוץ מופרט בפורמט גרוע במיוחד.
      ב) בהקשר הזה, חלוקת העבודה מתנהלת גם היום לפי מודל גרוע: חלק מהאנשים עובד יותר מדי שעות, בזמן שחלק אחר שמסוגל לעבוד מובטל מעבודה. אפשר כמובן להציע במקום המודל שבו חלק מהאוכלוסיה יפרנס את השאר להציע מודל שלפיו היקפי העבודה יתחלקו כך שכל האנשים יעבדו זמן קצר יותר, ויבלו יותר זמן עם הילדים על הדשא שליד חדר האוכל או משהו בסגנון. היה מישהו שהציב לפני יותר ממאה שנים יעד של יום עבודה בן שבע שעות, ואמר שישנם כלכלנים הטוענים שניתן לצמצם את יום העבודה אף לחמש שעות בלבד.

  3. פינגבק: בזמן שישנו | עמדת תצפית

  4. פינגבק: הבזקים בענן עשן | עמדת תצפית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s