ז'יטונים ולחם

רשומה בעקבות הכתבה השנתית בנושא מה שהיה פעם שוק הסחורות, ועל הקזינו שהוא עכשיו.

היו היה פעם שוק סחורות. מגדלים, סוחרים וצרכנים מכרו וקנו בה זה את סחורתו של זה. מכיוון שאפילו יותר מתהליכי יצור אחרים, תהליך היצור החקלאי נמשך זמן ארוך יחסית והוא חשוף לפגעים בלתי צפויים מידי אדם ומידי הטבע, התפתח במאה ה 19 בשוק הסחורות הסחר בחוזים עתידיים. הרעיון היה שהחקלאי והסוחר קובעים מראש את מחיר התוצרת, על מנת להבטיח את שני הצדדים משינוי קיצוני במחירים עקב שפע או מחסור. רק מי שהתפרנס מתעשיית המזון יכל היה לסחור בשוק הזה (שחקנים ספקולטיביים בכל זאת היוו 20% ממנו), ובסה"כ זה עבד די יפה, ומחירי החיטה נשארו קבועים או שירדו מעט לאורך רוב המאה ה 20. בתרגום לכלכלית: השוק תפקד כמנגנון שמסדיר את היחסים בין בני האדם שמייצרים מזון, בני האדם שמפיצים מזון, ובני האדם שאוכלים מזון, בהתבסס על ביקוש והיצע ריאליים. ואז…

כלכלה תקינה: ז'יטון קזינו מימין, ושקי תפו"א וקמח להזנת נפגעי רעידת האדמה בסן פרנסיסקו (1906) משמאל.

ב 1999 (רק שנה אחרי מהלך דומה בשוק המשכנתאות, ושנתיים לפני שהון ספקולטיבי עצום ימלט מבועת הדוט.קום המתפוצצת ויחפש אפיקי "השקעה" אחרים), בוצע מהלך להסרת הרגולציה מעל השוק, שפתח אותו להשתתפות שחקנים נוספים: כלומר בנקים להשקעות.

מאז שנת 2000 היקף הסחר בשוק החוזים העתידיים זינק פי חמישים (במספרים זה 5000%). מן הסתם, היצור הריאלי לא זינק פי 50, אפילו אם הסינים אוכלים יותר, ובארה"ב מגדלים תירס גם לייצור דלק ותחליפי פלסטיק.

חלקם של השחקנים הספקולטיביים בשוק זינק ל 75%.

הנתון הבא הוא הנתון המדהים: רק 2% מהעסקאות בשוק מייצגות העברה של סחורה אמיתית. 98% האחוזים הנותרים הן עסקאות ספקולטיביות.

הנתון הבא הוא החמור: בטווח של 3 שנים (2005-2008), מחירי המזון עלו בכ 80%. מדד מחירי המזון העולמי זינק ב 264% בעשור האחרון.

כלכלה לא תקינה: שקי קמח המשמשים בו זמנית כמושא הימורים וכמזון בסיסי.

השורה התחתונה: מהלך של דה-רגולציה הפך בינף יד שוק ריאלי שמתפקד היטב במשך שנים לקזינו פרוע. בתרגום לכלכלית ובמילים של האו"ם (ההדגשה שלי):

"המחירים שנוצרים בשוק הסחורות הם מעוותים לחלוטין", פוסק היינר פלאסבק (Heiner Flassbeck), הכלכלן הראשי של הוועדה למסחר ופיתוח של האו"ם. במאי האחרון פרסם פלאסבק דו"ח הכולל מסקנות מטרידות במיוחד. "שוק החוזים העתידיים והסחורות אינו מתפקד כראוי, בוודאי לא כפי ששוק אמור להתנהל במודל כלכלי, שבו המחירים נקבעים לפי ביקוש והיצע."

במקרה הזה, הזי'טונים בקזינו הם הלחם והאורז (והקפה, והכותנה וכו') שאנחנו אוכלים, או אלה שעניי העולם מפסיקים לאכול כי הם התייקרו יותר מדי. הקזינו הזה, בניגוד לזה שבו הז'יטונים היו בתים של אנשים, ממשיך עדיין לתפקד. לפי המכון הבינלאומי למדיניות מזון

"העובדה היבשה היא שהעולם עדיין מייצר יותר מזון מכפי שהוא צורך. כנראה שלא חסר אוכל כדי להאכיל את הרעבים. מה שחסר הוא פיקוח על הספקולציה שמונעת ממנו להיות זמין במחיר נגיש."

הדרך היחידה למנוע את המקרים האלה היא לאסור את הפעילות הכלכלית הספקולטיבית הזו (ובכלל) בחוק, מתוקף היותה פעילות פרזיטית. ובמילים פחות מפחידות: רגולציה מחודשת. קיינס כבר אמר את זה. גם הרצל אמר.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “ז'יטונים ולחם

  1. פוסט מצויין, אבל הערה-
    ההשוואה לקזינו מטעה. בקזינו יש מרכיב גבוה של אקראיות, של הימור. בשוק, אמנם רוב המשתתפים הם מהמרים, אבל המשתתפים החזקים אינם מהמרים- אלא קובעים את מה שיקרה. עליית מחירי המזון אינה תוצאה אקראית של המוני הימורים אלא תוצאה מכוונת של מספר מצומצם של גופים ואנשים מאוד חזקים.

    במובן הזה, ולא אני המצאתי את הרעיון הזה, המילה "ספקולנט" (משער, מהמר) פחות מתאימה, כי ה"ספוקלנטים" הכי גדולים לא מהמרים.

    • תודה סער.
      הערתך כמובן נכונה, ועולם הדימויים הוא לצערנו מוגבל. השתמשתי בדימוי הקזינו משתי סיבות עיקריות: הראשונה כניגוד של פעילות הימורים חסרת ערך כלכלי ריאלי אל מול שוק סחורות ריאלי מאוד, והשניה בזכות אסימוני המשחק הנהוגים בקזינו, שבמקרה שלנו אינם חתיכות פלסטיק סימליות אלא מזון אמיתי מאוד.
      ודרך אגב, גם הקזינו ההוגן פועל בסמגרת שאקראיותה מוגבלת בצורה שמבטיחה אחוז רווח מסויים לבית. כמובן ששוק הסחורות, כמו כל שוק ספקולטיבי אחר, אינו מתנהל כקזינו כזה, אלא כפי שציין סער, כזירה שבה נערכים הימורים, אבל השחקנים הכבדים הם גם הדילרים שמחלקים את הקלפים.
      אני לא יודע אם יש מילה עברית שמגדירה את התפקיד הזה (למושג "ספקולנט הצענו פעם את הכינוי "משערן") כמו שצריך. אולי "רמאי".
      אני חושב שהביטוי הכי קרוב כרגע מבין אלה הנמצאים בשימוש הוא "ספסר". דרך אגב, בעברית של תקופת ראשית הציונות, העדיפו לכנות אותם "סרסורים".

  2. מעניין ומעורר (מחשבות וגם קושיות).
    המנגנון הוצג די בפשטות. הייתי שמח אם תוכל להרחיב מעט יותר אודותיו.
    כגון –
    אני מבין שמדובר בשוק בינ"ל. כמה אחוז מהסחורות עוברות דרכו? האם זה הכרחי?
    לאן הולך הכסף (הרי מדובר במספרים עצומים באמת. האם הוא מגיע לידיים פרטיות / לידי ממשלות)?
    אם האיגודים החקלאיים / מקצועיים רואים שסחורתם נמכרת כ"כ ביוקר והם מקבלים מחיר רגיל – למה הם ממשיכים להשתתף במשחק ולא מקימים איגוד מתחרה?

    • אני לא מכיר את הדברים מאוד לעומק, אבל התייחסות דומה שהשכילה אותי מאוד בזמנו ניתן למצוא כאן: http://hiddenunemployment.net/?p=657.
      בניסיון להתייחס לשאלות הספציפיות:
      א) שני מימדים בנוגע לבינלאומיות של השוק: הראשונה היא שמוצרי המזון הנסחרים בשוק הזה להבנתי הם בעיקר מוצרים "קשים" (גרעני דגנים, אורז, פולי קקאו, תירס, סויה וכו'), שנוחים לאכסון לאורח זמן ולשינוע למרחקים ארוכים בכמויות גדולות. למרות שממבט בסופר, אנחנו מגלים שגם פירות, ובמידה פחות אפילו ירקות (בישראל מעט מאוד, כי יש הרבה ייצור מקומי) נסחרים באופן בינלאומי. המימד השני, והוא החשוב יותר, הוא הבינלאומיות של המשקעים. מכיוון שאני (באמצעות בית ההשקעות שמנהל את החסכון הצנוע) יכול להשקיע בחוזה עתידי על פולי קקאו שמיוצרים בברזיל ואורז מיפן (ויותר סביר, בתעודת סל שכוללת עשרות חוזים כאלה על סוגי סחורה שונים), השוק כולו הופך להיות לבינלאומי.
      ב) גם להכרחי יש שני צדדים: כמו שכתבתי קודם – הבינלאומיות היא הכרחית בגלל אופי החברה המודרנית. גם קיומו של שוק חוזים עתידיים על סחורות הוא הכרחי, כאמצעי לביטוח עבור החקלאים והסוחרים/משווקים, בגלל האופי הייחודי של ייצור חקלאי.
      ב) הכסף הולך לאן שהולך הכסף בבורסה: לידיהם של משקיעים גדולים וקטנים, ובדרך כלל לידי הגדולים, ולידי בנקאי ההשקעות שמנהלים את המשחק. .
      ג) אני מבין שזה עניין מורכב: קודם כל, יצירת ארגון חדש משמעותי ארגון מקביל של הרבה "שחקנים". שנית, אני מבין שהשחקנים הריאליים מחפשים את המחיר היציב, ואותו הם יכולים לקבל בחוזה הראשוני, כשחלק ניכר מהסחר הספקולטיבי מתנהל על נגזרות, ולא על חוזים אמיתיים, ולכן לא בטוח עד כמה הוא משפיע על המשתתפים הריאליים. ניתן להקביל את זה לחברה יצרנית שמנפיקה מניות: החלק המשמעותי מבחינתה הוא ההנפקה הראשונית, שבה היא מגייסת הון. התנודות הספקולטיביות במחיר המניה בהמשך לא נוגעות לחברה כגורם יצרני, אלא רק כאשר היא מחזיקה בבעלותה מניות שלה (ואז מחיר המניה משפיע על הההון הזמין שבבעלותה, או על היכולת שלה להעמיד את המניות בטוחה לגיוס הון).

  3. פינגבק: כלכלת העולם בעטיפת פלסטיק | עמדת תצפית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s