תזכורת חשובה – ממשלת ישראל ואנחנו

מספר תזכורות לדברים שלא כדאי שיעברו לנו מתחת לרדאר. זה לא דווקא חדש, אבל זה כן חדשות: גז, הכנסות המדינה, מחדלי ממשלת ישראל וגם חג אחד נשכח.

מאבק ציבורי ופוליטי לא קטן התנהל לפני כשנה כדי להגדיר מחדש את מערכת היחסים בין מדינת ישראל הריבונית לבין מי שקיבלו ממנה את הזכות לחפש גז טבעי ואז למכור אותו. (וראוי לזכור, אחרי שהממשלה קדחה ביוזמתה יותר  מ-500 קידוחים כושלים, שעזרו להם להבין איפה לא כדאי לחפש, וגם נתנה להם פטור ממס תמורת ההשקעה, הטבה בשווי של כחצי מההשקעה שלהם).

אז עשו ועדה, והתארגן מטה מאבק ציבורי, והועדה שמעה לוביסטים כאלה ואחרים, ובסופו של דבר נסגרה פשרה טובה מאוד מבחינת הקודחים (התמלוגים נשארים די-נמוכים, ואת ההיטל על הרווח מתחילים לשלם רק אחרי ש 150% מההשקעה הוחזרה, כלומר רק במצב של רווח מובטח). דרך אגב, אחד מבעלי השליטה בחברות הקידוח וממתנגדי ה"רטרואקטיביות", הציע לפני כמה ימים לציבור הישראלי הסדר רטרואקטיבי לפיו הוא לא יחזיר לציבור 40% (ואולי אפילו 73%) מהכספים שלווה ממנו.

על הדרך הממשלה התחייבה להגיש עד ה 1.11.11 (תאריך יפה, לא) הצעת חוק שיפנה את כל חלקה של ממשלת ישראל בהכנסות לקרן שתשקיע במימון שירותי חינוך ורווחה כתוספת למסגרת התקציב.

אז הבטיחה. מה התאריך היום? 28.11. מחר יהיה כ"ט בנובמבר דרך אגב. חג שמח.

מה שלום החוק? ליובל שטייניץ ומשרד האוצר פתרונים. הם גם שומרים אותם קרוב לחזה כנראה, כי הם אפילו לא טרחו להגיב לשאילתה של ח"כ אודי אריאל או לכתבה של ynet.

אז חשוב לזכור לגבי הממשלה:

1. היא מפרה סדרתית של התחייבויות. במיוחד כאלה שלא מוצאות חן בעיני משרד האוצר. למשל – זוכרים את הרעיון של צמצום הכיתות במסגרת רפורמת אופק חדש, בעזרת תוספת תקציב? אז תסתכלו כאן. הנתונים (מומלצת הטבלא בעמ' 4) מרשימים. מתקציב המדינה נבנו כיתות כמעט לפי התכנון, ואפילו הוסיפו 386 לישובי עוטף עזה ומפוני ההתנתקות. מפעל הפיס (מסלול מיסוי רגרסיבי ביותר) בנה כמעט לפי התוכנית. משרד האוצר היה אמור לממן בניית 530 כיתות ממקורות שיהוו תוספת לתקציב. כמה נבנו? אפס! (זירו, נאדה, נאן, גורנישט,0, באיזו שפה שלא תרצו את זה). במקום זה נבנו 500 כיתות כחלק מ"תוכנית ההאצה" שהייתה אמורה להיות תוספת על בניין הכיתות המתוכננות. תשאלו את עצמכם מה מנע את מילוי ההתחייבות של משרד האוצר? ובכן: "מסיבות שונות, ובעיקר המשבר הכלכלי העולמי, לא גויס התקציב הזה, כלומר חלק זה בתוכנית החומש לא יושם." ובתרגום לעברית: משרד האוצר החליט שהוא מעדיף שלא. ההתנהלות הזו היא דוגמא אחת מרבות לקיום חלקי וסלקטיבי של התחייבויות ממשלתיות.
2. היא מעסיק גרוע במיוחד – לא של עובדי המדינה ה"מפונקים", אלא של עשרות אלפי עובדי קבלן במגזר הציבורי (כ20% מהעובדים במשרדי הממשלה, למשל. נתונים מפורטים כאן), רבים מהם מועסקים למעשה באופן קבוע. הממשלה והגופים הכפופים לה במגזר הציבורי לא נמנעו לאורך שנים מלקבל זוכי מכרזים שהגישו מחירי הפסד (כלומר לא יכלו לשלם שכר חוקי מהתשלום אותו יקבלו), הפרו את חוקי העבודה ופגעו בזכויות עובדים. במהלך הדיונים בתקופה האחרונה, בעקבות סכסוך העבודה שהוכרז במשק, אפשר לראות כל מיני דברים מעניינים: למשל, משרד האוצר מוכן שגם מנהלים במגזר הציבורי יסתכנו בקנסות במקרה של הפרת זכויות עובדי קבלן (כלומר – הם היו חסינים עד עכשיו), אבל מתנגד לאיסור על הממשלה להתקשר במשך שלוש שנים עם קבלן שהורשע שהפרת זכויות עובדים. הוא מוכן לאיסור למשך שנה-שנתיים, ורק עם קבלנים שספגו 6 קנסות ממרד התמ"ת (אם רק היו שם פקחים שיתנו קנסות…). אבל גולת הכותרת היא אמירתו של שר האוצר שטייניץ: "אנו מציעים איכפה דרקונית", כאילו שזו הצעה במשא ומתן ולא מחוייבות ממשלתית בסיסית לאכוף את חוקיה. בכלל, שטייניץ כנראה מוכן, לעשות הרבה, אבל לא את הדבר המתבקש – לחזור להעסקה ישירה. דרך אגב – למרות שהמגמה של העסקה לא-ישירה במגזר הציבורי הולכת ומתרחבת כבר 20 שנה, מעולם לא נבדקה יעילותה הכלכלית. אני מסביר את זה בכך שלא מדובר בשאלה של יעילות כלכלית אלא בשאלה של דוגמות תיאולוגיות של "כלכלה חופשית". או בשירות של אינטרס של מישהו, אם זה נשמע לכם סביר יותר (אני אישית מתקשה להחליט).
3. ממשלת ישראל, היא הכלי השלטוני הכי חשוב, הכי טוב והכי יעיל, והיחיד שישנו או שיכול להיות בידי הציבור במדינת ישראל, ולכן אין להחליש אותה, ואין להקטין אותה. יש להשתלט עליה (באופן דמוקרטי), לתקן אותה, ולהרחיב את אחריותה על המתרחש בתחומי המדינה כביטוי לריבונות העם היהודי בארצו. זכות שהוכרה, בין השאר, מחר לפני 64 שנים. חג שמח כבר אמרנו? ברוח החג, נסיים בחלק מכותרת המשנה של עיתון "דבר" (מתחת לכותרת הראשית "מדינת היהודים קמה") מיום 30.11.47: "יהודי העולם מותר להם שתהיה היום השמחה במעונם, אך אל יהיו שיכורי חג. יהיו עמוסי חובה. המבחן הגדול אך מתחיל, הוא מתחיל מהיום.

   בנאמנותכם, בחלוציותכם,באמונתכם הגדולה הגעתם עד הלום. בנאמנותכם, בחלוציותכם, באמונתכם הגדולה תקימו את המדינה היהודית, מכשיר נאמן להגשמת הציונות."

4. שמתם לב? מדינה, אפילו מדינת היהודים, היא מכשיר – אף פעם לא מטרה. אך ורק מכשיר להגשמת הציונות, שהיא הגרסא היהודית המודרנית לחזון שחרור האדם.