המלך הוא ערום – אבל הוא לא קובע את חוקי השוק

משהו על מצב התיאוריה הכלכלית ועל דלות הכלכלנים. תוך כדי שאתם קוראים, תנגנו ברקע את זה:

מי שמשחק שח, יודע שהשמירה על המלך או אובדנו הם שקובעים פורמלית את הניצחון, אבל תפקידו במשחק הוא למעשה זניח. הפעילות העיקרית נעשית בידי אחרים. ברוב הממלכות ששרדו היום, המלך נושא תפקיד סמלי, כאשר השלטון נמצא בידיים אחרות. ברשומה זו נפגוש בדוגמא מעניינת, שבה צעקת "המלך הוא ערום!" נכונה ללא ספק, אבל מלבד היותו ערום, הוא כבר מזמן לא קובע את החוקים.

אמיר זיו, עורך מוסף "כלכליסט" וסגן עורכת העיתון, פרסם ב 27.10.11 טור מעניין מאוד. הוא מעניין כי הוא מפיק מסקנה מתוך עבודה עיתונאית מרשימה מאוד שעשה אורי פסובסקי (שאני מניח שהיותו דוקטורנט לפילוסופיה ולא לכלכלה תרמה רבות לעניין). אורי פסובסקי ערך סדרת ראיונות עומק עם כמה כלכלנים רציניים, דווקא כאלה שמגיעים מלב המערכת הקפיטליסטית. מי נמצא שם ומה הם עשו בעברם?

פרופ' מייקל ספנס – פרס נובל לכלכלה, דיקאן בית הספר למנהל עסקים בהרוורד.

סטייג'יט דס – מומחה לניהול סיכונים ובנקאי בתחום הנגזרות במשך 30 שנה.

פרופ' נוריאל רוביני – פרופ' לכלכלה באוניברסטית ניו-יורק.

ד"ר פול וולי – בנקאי השקעות, בכיר בקרן המטבע העולמית ומנהל קרן השקעות.

פרופ' הא-ג'ונג-צ'אנג – כלכלן בולט, מרצה בקיימבריד'ג, מועמד עתידי לפרס נובל.

פרופ' ג'וזף שטיגליץ – פרס נובל לכלכלה, סגן נשיא בכיר בבנק העולמי.

פרופ' רוברט רייך – שר העבודה של ארה"ב בממשל קלינטון.

הראיונות עצמם מעניינים מאוד, מאלפים. התמונה המצטיירת מכולם היא בפשטות, "המלך הוא ערום". התיאוריה הכלכלית השלטת בשלושים השנים האחרונות  – תאוריית השוק החופשי, ההפרטה והסרת הפיקוח – פשוט לא עובדת, וכושלת בכל מבחן אמיתי, מה שהביא את כלכלת העולם למשבר בקנה מידה עצום. עצם ההנחה שמציאותו של שוק חופשי נטול מגבלות היא אפשרית היא חסת שחר. הדברים בסה"כ ידועים למתבונן שטורח להתבונן:

כלכלת המערב למעשה לא צמחה מבחינה ריאלית ב 30 השנים האחרונות. קשה להגיד שזה מפתיע, בהתחשב בכך שהכלכלה הריאלית הפכה להיות גרורה זניחה של כלכלת קזינו פיננסי עצומה בהיקפה, שבה הסכומים שעליהם מהמרים גדולים בהרבה מהפרסים שבהם ניתן לזכות. למעשה, חוזי הביטוח על המשכנתאות בארה"ב לפני המשבר הקיפו סכום גדול במעט מכלל התל"ג העולמי. שוק הנגזרות מקיף סכום הגדול פי עשר ויותר מהתל"ג העולמי. 97% מעסקאות המטבע הן ספקולציות שאינן קשורות לפעילות מסחרית אמיתית. הצמיחה הריאלית היחידה שהתרחשה בכלכלה בעשורים האלו היא צמיחת הפערים שבין עשירים לעניים וריכוז משאבי החברה מציבורים רחבים אל ידיים בודדות. על תהליך ההתרוששות של רוב האוכלוסיה חיפתה מערכת מופקרת של אשראי שהיתה אחד הגורמים העיקריים למשבר החובות הנוכחי.

מסכם אמיר זיו את קובץ הראיונות המצויין הזה:

השאלה המתבקשת היא איך זה שחרף קונצנזוס מתרחב, חרף התמשכותו והעמקתו של המשבר, חרף מאות אלפי מפגינים ברחובות, בשום מדינה לא התחילו לתקן את השיטה. בשום מקום לא נעשתה עדיין חשיבה מחדש עמוקה על התפיסה הכלכלית הרווחת, לא כל שכן רביזיה.

הוא מאבחן מצויין את מה שקורה בארץ למשל בנוגע לשאלה הזו:

במפתיע, הדבר הכי קרוב לשינוי מתחולל דווקא בישראל. אבל גם כאן, ועדת טרכטנברג הרי הוקמה על ידי בנימין נתניהו לא כדי לחשוב מחדש אלא כדי לחנוק חשיבה מחודשת. החיבוק על ידי נתניהו הוא לא אבן פינה למהפכה מחשבתית, הוא סוף הדרך שלה, קבורת חמור של שינוי עומק אמיתי מתבקש.

ויותר חשוב מהכל, הוא מגיע מכאן למסקנה המתבקשת, שיש להגיד אותה שוב ושוב, כי פה קבור הכלב, וזהו עצם העניין: (וההדגשה שלי):

הקיפאון הזה, בכל העולם, נובע מכך ששינוי תפיסות מושרשות אינו יכול להיעשות בבת אחת. האנשים והגופים שנהנים מהמצב הקיים הם רבי־עוצמה ואינם ששים לשינוי, ופוליטיקאים בעמדות כוח עדיין פועלים כאילו הם חבים תודה לאותם אנשים רבי־עוצמה.

כלומר, זה נכון שהמלך (כלומר התיאוריה הכלכלית הניאו-ליברלית) הוא ערום. אבל מנסחי התיאוריות הם עדיין לא מעצבי המציאות, והמדיניות הכלכלית, כמו תמיד, מעוצבת ליד שולחן הממשלה ולא ליד שולחן ההוגה הכלכלי. התיאוריה הניאו-ליברלית לא תפסה את עמדת הדומיננטיות שלה בגלל שסיפקה הסבר טוב יותר למציאות, אלא בגלל שזכתה לגיבוי כלכלי ופוליטי של כוחות מסויימים שאותם היא משרתת, ואותם כוחות לא יסוגו ממנה כל עוד היא משרתת אותם. והכלכלנים יכולים לצעוק עד מחר. השיטה הכלכלית הזו היא הפיכת נגד של המגזר הפיננסי כנגד ברית הכלכלה הריאלית של הפיתוח –  הברית בין יזמי המפעלים ובין העובדים שלהם – שזכתה להצלחות כבירות בשני העשורים שלאחר מלחמת העולם השניה, בדיוק בגלל שהצליחה לרסן את כוחו של המגזר הפיננסי ודאגה שלעובדים יהיה מספיק כסף כדי לרכוש את מה שהם מייצרים. ואמנם מרקס אמר (בציטוט חופשי) שמנקודת המבט של האדם הפשוט, לצפות כיצד בעלי הון מסוג אחד גוזלים את הונם של בעלי הון מסוג אחר יכול להיות חוויה משעשעת, אבל כשהגזל הזה מפרק את הכלכלה שממנה אתה חי ואת החברה שבה אתה חי, זה מפסיק להיות משעשע והופך להיות טרגי.

אז מה נגיד? "אמרנו לכם"?

כן. אמרנו לכם. אני מודה שזו לא חוכמה גדולה. כל כלכלן רציני בעידן המודרני אמר. הם גם כתבו כמובן על כשלי התיאוריה של "השוק החופשי" ועל הצורך לרסן אותו (ובמיוחד את המגזר הפיננסי), החל מאדם סמית שכתב:

…אותה חירות טבעית של כמה יחידים, שעלולה לסכן את ביטחונה של החברה כולה, חוקיהן של כל הממשלות, החופשיות שבהן והעריצות שבהן, צריכים להגביל אותה, והן אכן עושים כן. החובה להקים קירות חוצצים כדי למנוע את התפשטותה של דלֵקה פוגעת בחירות הטבעית ממש כמו תקנות ענף הבנקאות המוצעות כאן.

דרך מרקס שידע לתאר כיצד נוצרות בועות אשראי ספקולטיביות שמביאות למשברי ייצור ריאליים מאוד, דרך קיינס שכתב שיש לווסת את השוק ולהגביל את המימד הספקולטיבי של הבורסה, ועד אסתר אלכסנדר (קריאה חובה לכל ישראלי), ועד בכלל. אפילו הרצל אמר (שצריך להלאים את הבורסה והבנקים, כלומר להכפיף את המגזר הפיננסי – בגלל עמדת השליטה שבה הוא מחזיק כמווסת החמצן של הכלכה הריאלית – לניהול בידי החברה ולא בידי פרטים). הוא אמר לא דווקא בגלל שהיה כלכלן תיאורטי, כמו בגלל שהבין טוב מאוד מאוד את הפוליטיקה והחברה הריאלית.

הבעיה היא שעולם תקשורת פרטית שלם דיברר במשך עשרות שנים את הבלי נפלאות השוק החופשי בעזרת גילדת ה"כלכלנים" הניאו-ליברלים בתקציבים אדירים שמקורם ברווחי ההפיכה הפיננסית, שמוכיחה בעיקר עד כמה קל ומהיר להרוס את מה שמאוד קשה ואיטי לבנות. הדיברור הזה היה כל כך מאסיבי, שאנשים החלו לראות בחוקי הכלכלה (שמתארת בסך הכל יחסי גומלין בין בני אדם) חוקי טבע, שלא לומר אלים זועמים שיענישו את כל מי שיחרוג מהאמונה בהם.

אז מה עושים?

  1. לפני הכל ותמיד, מפעילים שכל ישר ועין ביקורתית.
  2. לומדים כדי להבין את העולם. בלי לנסות להבין אותו, אי אפשר לנסות לעצב אותו כפי שאנחנו רוצים. זה כולל (גם) את התיאוריה הכלכלית. לשמחתנו, הדברים החשובים מודפסים, גלויים, זמינים לכל ולא מאוד מסובכים. כמו שציינתי קודם – שכל ישר ועין ביקורתית.
  3. בונים מהר ככל הניתן כוח חלופי שיאפשר לתפוס מחדש את עמדות השליטה בחברה (גיבוי של כלכלנים כבר יש), ומקווים להספיק לעשות את זה לפני שהזעזועים הכלכליים המתמידים ואובדן הביטחון והתקווה של מעמדות הביניים יצמיחו את מה שהם נוטים להצמיח במצבים כאלה, כלומר שאיפה למישהו שיבוא ויכניס סדר במהומה, כלומר משטר טוטליטארי על כל השלכותיו. בתור מי שלא קונה גם את ההבל ואשליית הרגיעה של "קץ ההיסטוריה", אני חושש שזה תרחיש ריאלי בהחלט.
  4. שומרים על אופטימיות. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה וגו'.
Advertisements

4 מחשבות על “המלך הוא ערום – אבל הוא לא קובע את חוקי השוק

  1. המעניין הוא שיש מקום שבו ישנה שיטה חלופית למשטר ההון הפיננסי מקום שבו יש צמיחה כלכלית מהירה שבעשורים האחרונים הוציאה את רוב האוכלוסייה הענקית מעוני מרוד. נכן שהשמשטר שם הוא דיקטטורי, ומה בכך? האם אין אנו יכולים לאמץ את השיטה הכלכלית ולהשאיר את החברה דמוקרטית? לכן צריך לשאול מדוע לא עולה ההצעה המתבקשת – המודל הסיני. של כלכלה מתוכננת בשליטה ממשלתית?

    • אני לא מכיר מספיק את "המודל הסיני", ואני לא חושב שהלאמת או החברת הבנקים דורשת בהכרח דיקטטורה כללית ותכנון מרכזי. למעשה, ההתנהלות המופקרת של המערכת הפיננסית מזמנת הכרח לעשות את זה פעם בכמה שנים. אני חושב שההסדר של ברטון-וודס הוכיח את עצמו בצורה די יפה כמהלך לריסון הקזינו הפיננסי בלי לצמצם את הדמוקרטיה, ואני חושב שהוא היה עובד יפה יותר אם היו מקבלים את הצעת קיינס במלואה. אני כן מזהה נטיה של גורמי כוח שמרניים להתנגד בבריונות (כדוגמת פיגוע הורדת דירוג האשראי של ארה"ב לא מזמן) ואף באלימות גלויה (למשל בדרום אמריקה בשנות ה 60 וה 70) כדי למנוע את אובדן עמדתם. אל מול ההתנהגות הזו המדינה הדמוקרטית צריכה לדעת להתגונן באמצעות חקיקה ואכיפה, ובאין ברירה אחרת, גם להתגונן בכוח.

  2. פינגבק: אבשלום בן צבי | המלך הוא עירום – אבל הוא לא קובע את חוקי השוק |

  3. לא המודל הסיני, זה נכון. הבעיה היא שבדמוקרטיה, לוקח כמה עשורים והכוח הפוליטי נעשה כפוף לענקי ההון…ואז אין כוח דמוקרטי שישנה את זה, עד למהפכה הבאה…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s