איך לא עושים עיתונות – סכסוך העבודה של הסגל הזוטר

עדכון: ממליץ לשים לב לתגובת הפורום המתאם של ארגוני הסגל האקדמי הזוטר, שצורפה לתחתית הרשומה

עומד אדם שתפקידו לדווח על המתרחש בחוץ. הוא מקבל הודעת ביפר שבחוץ חונה אוטובוס ירוק. מיד מגיעה הודעת ביפר ממקור אחר, לפיה הרכב שחונה בחוץ הוא קורקינט אדום. במקום לפתוח את החלון ולבדוק, הוא מדווח שצד א' טוען שבחוץ חונה אוטובוס ירוק, בעוד שצד ב' טוען שבחוץ עומד קורקינט אדום.

הלוואי שזה היה סתם דימוי. ידיעה שהתפרסמה היום (25.10) ב ynet בחתימת תומר ולמר (ואני נתפס אליה כדוגמא בלבד, מכיוון שהתופעה נפוצה מאוד):

על פי נתוני הוועד [ועד ראשי האוניברסיטאות. א.ב.צ] שהגיעו לידי ynet, עולה כי בעבור שעת הוראה מקבל סטודנט לתואר שני 270 שקלים ואילו דוקטורנט מקבל 510 שקלים לשעה, כשבמקביל, הם זכאים לפטור משכר לימוד ומלגות קיום בסך כ-50 אלף שקל בחודש. בנוסף, זכאים הדוקטורנטים גם לקרן נסיעות לחו"ל בסך 2,253 דולר בשנה.

באשר לעמיתי הוראה (מרצים שעדיין לא קיבלו קביעות) טוען הוועד כי הם משתכרים 473 שקל לשעה, בנוסף לצבירת שבתון וקרן השתלמות. אלו, על פי הטענות, מקבלים שכר שנתי עבור הוראה בשני סמסטרים, המתפרסת על פני 8 חודשים בלבד – עשר שעות שבועיות במשך 15 שבועות, כשחלקם מלמד במספר מוסדות וממרוויח משכורות נוספות. בנוסף, נטען, מרוויחים מורים מן החוץ (מרצים שהעיסוק העיקרי שלהם הוא מחוץ לאקדמיה) 421 שקל לשעה.

עם הכרזתו על שביתה לפני כשבועיים, הציג הסגל הזוטר נתונים שונים בתכלית בפני ynet, מהם עולה כי מאסטרנט שמשלב מחקר ותרגול בכיתות מתפרנס בממוצע בין 2,800 ל-4,500 שקל בחודש. דוקטורנט מרוויח בממוצע בין 5,000 ל-7,000 שקל בחודש, כאשר בנוסף הוא מחויב להיות כל יום לפחות שמונה שעות במעבדה. בנוסף, דווח כי דוקטור המועסק כ"מורה מן החוץ" או "עמית הוראה" מרוויח שכר הנע בממוצע בין 8,000 ל-10,000 שקל למשרה מלאה, אך רובם עובדים בחלקי משרות.

בקיצור, ניצבים זה מול זה שני נראטיבים, או במילים פחות יפות, שני דפי מסרים שהועברו ע"י שני גופים שונים שנמצאים משני צדדיו של סכסוך עבודה. ניתן רק לתהות האם הטעות המביכה שמייחסת לסטודנטים לתואר שני ודוקטורנטים מלגת קיום של 50,000 ש"ח בחודש נפלה במערכת ynet או שהועתקה ישירות מההודעה לעיתונות שהפיץ ור"ה. איפשהו באמצע, או בצד אחד (תיכף ננסה לגשש באיזה) נמצאת אמת עובדתית, מכיוון שאותו אדם בסגל הזוטר מקבל בסופו של דבר משכורת אחת, עם סכום מסויים. העבודה הבסיסית הנדרשת ממערכת העיתון, ובשביל זה היא שם, זה לחפש את המספר הזה, ולדווח מהו, ומכאן גם מי משני הצדדים דובר אמת ומי מפיץ נתונים מסולפים. אחרת היה אפשר להרשם ישירות לרשימת התפוצה של ההודעות לעיתונות.

עכשיו, אפשר לטעון שזה לא פשוט, והאוניברסיטאות בודאי לא יסכימו לפרסם נתוני שכר מטעמי צנעת הפרט, וצריך אולי יהיה לאתר חברי סגל זוטר שיהיו מוכנים לחשוף את תלוש השכר או לעשות עבודת תחקיר אחרת. יכול להיות. בשביל זה יש עיתונאים, בהנחה שבמערכות החדשות של כלי התקשורת אכן מועסקים עיתונאים, ולא רק עורכי טקסט שעושים "העתק הדבק" מהודעות שנשלחות מטעם בעלי עניין.

אז לטובת הציבור, מידע שחשף תחקיר קצר שעשיתי במשך כ 15 דקות, וכלל את הקלדת ביטוי החיפוש "הסכם קיבוצי סגל זוטר" בגוגל, ועיון בשתי התוצאות הראשונות:

א. זהו נוסח ההסכם הקיבוצי של הסגל הזוטר, מינואר 2008 עד ספטמבר 2010. מכיוון שעכשיו רבים על תנאי ההעסקה, אני מניח שרק עם פקיעת ההסכם הקודם ניגשו לדון על הסכם חדש, מה שנמשך כבר יותר משנה.

ב. זוהי ההודעה ששלח הפורום המתאם של ארגוני הסגל האקדמי הזוטר אל חבריו בעקבות החתימה. יש בה את עיקרי ההסכם, אבל אולי יותר חשוב לצרכי התחקיר, הפניה אל טבלאות השכר של המועצה להשכלה גבוהה, ומה שרלוונטי מבחינתנו, לוחות השכר החל מדצמבר 2009. בחיפוש שטחי לא מצאתי באתר לוחות שכר מעודכנים יותר.

מסקנות זריזות:

1. יו"ר ורה, פרופסור רבקה כרמי, אומרת:

כרמי הוסיפה כי הסגל הזוטר אינו אוכלוסיה הומוגנית וצריך לעשות הפרדה בין מרכיביו. "מרבית הסגל הזוטר הם סטודנטים לתואר שני ושלישי שעוסקים במחקר, ועבורם זו מעין תקופת מעבר עד לסיום הלימודים, או מורים מן החוץ – עורכי דין, רואי חשבון ואחרים – בעלי עבודה קבועה עיקרית אחרת שבאים לאקדמיה לאו דווקא ממניעים כלכליים ורשימת הדרישות כלל אינה נוגעת להם". לדבריה, את המאבק מובילה הקבוצה השלישית והקטנה ביותר – עמיתי ההוראה – המונה כאלף בני אדם.

הטיעון של תקופת מעבר לגבי הקבוצה הראשונה הוא קצת מוזר, בהתחשב בכך שאת הנתונים "המפוצצים" הם העבירו בהתייחס אליהם. טיעון של תקופת מעבר יכול להצדיק רק תנאים בעייתיים, שמתקיימים באופן זמני בתקופת מעבר. אם התנאים כל כך טובים, מה הרלוונטיות של היות התקופה זמנית?

לגבי הקבוצה השניה – המורים מן החוץ – הסכם העבודה תקף רק לגבי מי שהכנסתו מעבודה אחרת נמוך מ 175% מהשכר הממוצע במשק (כלומר 15,575 ש"ח נכון ליולי 2011). אם היא מתכוונת אליהם, הרי שבכל מקרה, ובשונה מדבריה, הם אינם נכללים בסגל הזוטר.

2. ההסכם מתייחס לשלושה דרגים של הוראה:

בעלי תואר דוקטור, שלא זכו לקביעות, משתכרים (לפי לוח השכר של מדריך ד"ר) בין 264 ש"ח לשעת הוראה (ללא ותק), עד 413 ש"ח לשעה (לאחר 15 שנות ותק). ור"ה הציגה נתון של 473 ש"ח לשעה וטענה שהם מלמדים 10 שעות בשבוע. אלו הן שעות פרונטליות. לפי ההסכם, שעת הוראה פרונטלת מחושבת כ 2.75 שעות (או 2 אם היא שעת מעבדה) ולכן המשרה היא 27.5 שעות.מי שזה נראה לו מעט עבודה, צריך לזכור שבמערכת אקדמית תקינה (ובמיוחד באוניברסיטאות החתומות על ההסכם המדובר), ד"ר אמור לעסוק גם במחקר, וההוראה היא לא היקף עיסוקו היחיד.

מי שאינו בעל תואר ד"ר, מועסק בהיקף של 8 שעות פרונטליות שבועיות, לפי שתי צורות חישוב של משקל השעה הפרונטלית, כך שההיף המשרה שלו מחושב כ 22 או 32 שעות שבועיות. גם הם כמובן עוסקים בלימודים מעבר להיקף עיסוקם בהוראה. מכיוון שיש שתי צורות חישוב, בהמשך יוצגו שני נתוני שכר בהתאמה.

דוקטורנטים ובעלי תואר שני משתכרים (לפי לוח השכר של אסיסטנט א') בין 365/251 ש"ח לשעה (בשנה הראשונה) ל 404/277 ש"ח לשעה (לאחר 15 שנות ותק, שאינן סבירות לפחות לגבי דוקטורנטים). ור"ה הציגה נתון של 510 ש"ח לשעה.

תלמידים לתואר שני ובעלי תואר ראשון משתכרים (לפי לוח השכר של עוזר הוראה בין 210/131 ש"ח לשעה (בשנה הראשונה) ל 233/163 ש"ח לשעה (לאחר 15 שנות ותק, שאינן סבירות בדרגה הזו). ור"ה הציגה נתון של 270 ש"ח לשעה.

מורים מן החוץ, דרך אגב, משתכרים בין 196.84 ש"ח לשעה בדרגה הנמוכה, לבין 472.94 ש"ח לשעה אם הם פרופסורים. ור"ה הציגה נתון של 421 ש"ח לשעה. מרצים ומרצים בכירים (הדרגה שמתחת לפרופסורים), משתכרים לפי הנתונים 388.62 ש"ח לשעה.

בשורה התחתונה – כל הנתונים שהציגה ור"ה הם גבוהים מהתשלום המקסימלי לפי ההסכם הקיבוצי, גם כאשר הסבירות לקבל אותו (בגלל דרישות הותק) היא נמוכה מאוד, עד כדי אי-סבירות.

3. לפי ור"ה, דוקטורנטים זכאים לקרן נסיעות לחו"ל בסך 2,253 דולר לשנה, ומשתמע שזאת הטבה שכל אחד זוכה לה (לא רק מקבלים שכר גובה, גם טסים לחו"ל. איזה כיף). נתון יפה, רק שלפי ההסכם, כל מוסד מתקצב 1,250 דולר לשנה עבור מספר המשרות השלמות של עובדי סגל זוטר שהוא מעסיק לטובת קשרי מדע (כולמר כנסים בארץ ובחו"ל), והסכום הזה מחולק בין עמיתי ההוראה לפי קריטריונים. כלומר – לא מדובר בהטבה לכל מועסק, והסכום נמוך בחצי ממה שהציגה ור"ה.

4. שווה לשים לב, וזו תופעה רווחת במגזר הציבורי, שכרבע מהשכר עבור ההעסקה בצורה המדוברת (ובחלק מהתפקידים האחרים גם יותר מרבע) משולם לא כשכר בסיס אלא כתוספת אקדמית, כלומר שכנראה חלק זה לא יכלל בחישוב השכר עבור תנאים סוציאליים (הפרשה לפנסיה וקצבאות שונות).

5. הכל עוסק במצב הסגל הזוטר באוניברסיטאות. אני לא בקיא לגבי המצב במכללות.

קיבלתי הבוקר (26.10) מייל מהפורום המתאם של ארגוני הסגל האקדמי הזוטר. הוא מאשר את עיקרי הדברים, ומוסיף נקודות חשובות לגבי חישוב היחס בין שעת הוראה פרונטלית לשעות ההיקפיות, ועל התוספת של העיסוק במחקר הנלוות למשרת הוראה:

אבשלום שלום,
המייל שלך הועבר לעיוני.
תודה רבה על התגובה — אני מעריך מאוד את המאמץ לבדוק את הנתונים.
ככלל, החישוב שלך נכון.
מורים מן החוץ יש לא רק בעלי שכר גבוה. אקדמאים רגילים בעלי תואר ד"ר המועסקים בתוכניות חוץ-תקציביות וסגורות מועסקים גם הם כממ"ה (מאות רבות של חברי סגל, כולל אותי), ולא רק כעמיתי הוראה. ההסכם שלנו מוחרג (במסמך נפרד) בתוכניות אלה. מה שכן, האוניברסיטאות צירפו שכר ליחידת הוראה של ממ"ה ג', שזו דרגת שכר של פרופסור. ושוב, מדובר בשכר ליחידת הוראה (הרבה שעות עבודה) ולא לשעת הוראה.
באופן כללי, ור"ה ביצעה שתי מניפולציות גסות, חישוב השכר לפי 15 שבועות לסמסטר, וציון רק שעות ההוראה. צדקת שבהסכם ערך שעת הוראה מחושב לפי 2.75 שעות. זה חישוב מקורב מלמטה  (מהתקופה בה האוניברסיטאות היו קטנות, ומספר המטלות הנלוות היה מועט) ובהנחה של 6 חודשי העסקה לסמסטר (ולא רק 15 שבועות). בחודשי החופשה גם יוצאים לחופש, וזה חשוב, וגם עוסקים במטלות הוראה כמו כתיבת ובדיקת מבחנים ועוד.
למעשה, בשל הקיצוצים האוניברסיטאות החלו "להתייעל", ולבטל קורסים וכיתות תרגול. מספר הסטודנטים בשיעורים ובתרגולים הנותרים גדל מאוד, בערך כפול ולעיתים קרובות גם פי שלוש וארבע מהמספר שהיה מקובל כשאני הייתי תלמיד לתואר ראשון, או כשהייתי עוזר הוראה בתואר השני. כך, עומס העבודה הנלווה להוראה עצמה הלך וגדל. בשנה החולפת נתנו שתי אוניברסיטאות פיצוי על עומס הוראה גדול, למרות שאין לנו על זה סעיף בהסכם. סוגיית גודל הכיתות היא לכן אחת מהנושאים שהעלינו במו"מ.
לוחות השכר מדצמבר 2009 הם אכן העדכון האחרון.
ציינת נכון את סוגיית המחקר. הסכם שכר הסגל האקדמי מניח מחקר בהיקף של חצי משרה. לכן החישוב של 8 שעות הוראה לפי 2.75 שמביאים אותנו ל-22 שעות שבועיות, ועוד 22 למחקר, סה"כ 44. בפועל, בחלקי משרה קטנים אתה עדיין צריך להראות הרבה מחקר, אחרת לא יעסיקו אותך, כלומר המחקר כמעט בחינם.

ענייני תקשורת, וסתם לשם סקרנות:

א. אני שולח הפניה אל הרשומה הזו אל תומר ולמר. מסקרן אותי לראות מה תהיה תגובתו. אם היא תהיה מעניינת מספיק, אשתדל לפרסם אותה כאן.

ב. לאור תוצאות התחקיר שלי (עניין של קצת פחות משעתיים כולל ניסוח הרשומה), אני אעביר אותה לפרסום גם בעבודה שחורה, לארגון הסגל הזוטר באוניברסיטת תל אביב ולאתר העין השביעית. אולי היא תזכה לבמה נוספת.

ג. אני שונא שגיאות הקלדה, ונבוך משגיאות כתיב. אם מצאתם אחת כזו, אנא הפנו את תשומת ליבי.

מודעות פרסומת

20 מחשבות על “איך לא עושים עיתונות – סכסוך העבודה של הסגל הזוטר

    • ולי היה נדמה שהבדיקה בנתונים נותנת רמז די עבה מי כנראה צודק, או לפחות מי מפיץ נתונים בעייתיים מאוד…

  1. מחמאה + חוסר טאקט: במקום לכתוב בלוג מעולה עם מעט מאוד קוראים, סגור אותו ותהיה כתב מצטיין של עבודה שחורה, ככה הגילויים שלך גם ייחשפו בפני הפוליטיקאים והעיתונאים שצורכים אותנו מדי יום.

    • להפך. הרעיון הוא לכתוב בלוג מעולה עם מספר קוראים הולך ועולה (אני מאוד מרוצה ממספר הקוראים בינתיים, ביחס לבלוג שעלה לרשת לפני שבוע וחצי ללא קידום אקטיבי), ולהעזר בפרסום מקביל בעבודה שחורה כדי למשוך קוראים נוספים לרשומות שאף אחד לא יקרא אם רק הן יופיעו בבלוג…

      • אתה רוצה ליהנות מכל העולמות – גם קפיטליזם (לעשות לביתך) וגם סוציאליזם (ליהנות מכוח ההתאגדות), אבל לא בטוח שזה יעבוד לך.

        תזכור שהעבודה על עבודה שחורה (וגם אתרים קבוצתיים אחרים כמו העוקץ) היא משאבת זמן אדירה. הפעילות אצלנו היא 100% בהתנדבות, כי אין הכנסות מכל סוג שהוא. אין לנו שום יכולת לפרסם (ברשות ואף ביוזמה של הכותבים) את כל החומרים המצוינים שפרסמו עשרות חברינו ומכרינו בבלוגים האישיים שלהם או בדפי הפייסבוק שלהם. על כן אנחנו נותנים עדיפות לפרסום ראשוני אצלנו ודברים שכבר פורסמו בבלוג אחר נשלחים ללקט השבועי או לפח. לכן העסקה שאנו מציעים לבלוגרים היא "פרסמו אצלנו קודם וכמה שעות אחרי שזה עולה אצלנו העלו גם באתר שלכם". יש כמה אנשים שעובדים איתנו כך, אבל רוב האנשים מעדיפים "לעשות לביתם" (אולי קפיטליזם-אינדיבידואליזם זה יותר טבעי?)

        במבט רחב, ולא בניסיון לשכנע אותך, הרושם שלי הוא שאתה נכנס בהתלהבות לתחום שנמצא בדעיכה. כמות הבלוגים האדירה מצד אחד ועליית הפייסבוק מצד שני החלישו את זירת הבלוגים.
        העתיד לדעתי נמצא בהתאגדות בבלוגים קבוצתיים, שכל אחד מהם נותן שלם שגדול מסכום חלקיו. עבודה שחורה היא דוגמה אחת אבל ממש לא יחידה למודל הזה.

      • ראשית אומר – תודה על הפוסט. Ynet מעמידים אותי במבוכה כל פעם מחדש עם העיתונות בשנקל שלהם, בכמעט כל תחום. אפשר לומר שהם כבר "כיכבו" בבלוג שלנו לא פעם בהקשר של דיווח עיתונאי חסר בסיס / מוטה לכיוונים שונים.

        לגבי הקמת בלוג עצמאי מול כתיבה באתרים שיתופיים דוגמת העוקץ ועבודה שחורה – אני בכלל לא מבינה למה זה סותר. מאז שאני, חגי, ושירה הקמנו את הבלוג שלנו (לפני שנה וקצת), זכינו לעשרות אלפי צפיות (ועולה כל הזמן. אנחנו, מצדנו, מרוצות מאוד). אז הרשה לי לפקפק, איתי, בטענה שלך אודות הדעיכה של בלוגים. במקביל, פוסטים שלנו גם מתפרסמים בהעוקץ וכך נחשפים לעוד קהל וגם מושכים עוד קהל לבלוג שלנו. אני גם מתנגדת לטענה כי הקמת וכתיבת בלוג שאיננו פורטל קיבוצי הוא ישר קפיטליזם-אינדיבידואליזם (נאמר קצת כגנאי, לא כן? אולי עדיף לפרגן?) – אני חושבת שיש הצדקות רבות לקיומם של בלוגים עצמאיים בתחומים שונים, ולא תמיד כולם רוצים להיות כפופים לאיזושהי כותרת שניתנת באופן אוטומטי עם כתיבה באתר כמו עבודה שחורה. הייתכן כי העתיד הוא בבלוגים קבוצתיים ובלוגים אינדיבידואליים גם כן? ייתכן.

        מזל טוב על הבלוג, אבשלום, עלה והצלח.

        • אין צורך בתחקיר עיתונאי בשביל לגלות את השכר ולא חיפוש במבוכים, בכל אחד מאתרי האוניבריסיטאות מפורסם, במקום שכל אחד יכול לגשת, השכר שמקבל כל מאסטרנט דוקטורנט מורה מן החוץ ושות'. כמובן שבשביל להבין את הפרטים הקטנים, כאן כבר צריך להיות פרופסור….

          • אתה יכול להדגים בקישורים? בניסיון זריז, באתר של הטכניון מצאתי טבלת שכר של חברי סגל נלווים (מה זה?). באתר של אוניברסיט חיפה לא מצאתי.

  2. פינגבק: סכסוך העבודה של הסגל הזוטר – חשיפת נתונים

  3. רוני תודה על ההערה אני אשתדל לענות בצורה לא וכחנית

    קודם כל הטענה שהפייסבוק הרגה את הבלוגים ממש אינה שלי, נסי בגוגל facebook killed blogs

    בהקשר הישראלי תוכלי לבחון מה קרה לישראבלוג ולתפוז ביחס ל-2005 (העלייה בוורדפרס לאחרונה לא מקזזת את הירידה שם)

    אני מאמין ולא יכול להוכיח שאחת הסיבות להצלחה של הבלוג שלכם הוא דווקא העובדה שהוא קבוצתי (3) ולא אישי.

    קבוצתי זה לא בהכרח מאות כותבים, ואם עבודה שחורה או העוקץ זה המוני מדי, הייתי מציע לאבשלום להיות כותב בולט בבלוג של יסו"ד (חוג שהוא חבר בו), שהוקם בתרועה רמה אבל בינתיים רוב החומרים בו הם מיחזור של פרסומים בעבודה שחורה או בבטאון חברה.

    בנוסף, הצלחה לא נמדדת רק במספר קוראים אלא גם ביכולת התמדה. אני פועל בזירה הזו מאז 2006 (לא מהחלוצים) וראיתי המון בלוגים נפלאים שצוברים קוראים ולפעמים גם נחשפים בעיתונות כבלוגים מצטיינים או סביב פוסט ספציפי אבל נסגרים אחרי שנה-שנתיים. ליצירה קבוצתית יש יותר סיכוי להתמיד (אם כי נוצר קושי אחר של הצורך לתחזק את הקבוצה, למנוע עזיבות ע"ר סכסוכים ענייניים ולא ענייניים ולהביא חדשים).

    בעניין הזה צריך להבדיל בין בלוג פוליטי, המבקש לחולל שינוי (כולל לשנות את העיתונות, כמו שאבשלום מרמז פה בכותרת) ובין כל בלוג אחר. בלוג פוליטי לא צריך רק רייטינג גבוה אלא שיקראו אותך האנשים שעליהם אתה רוצה להשפיע והדבר הזה דורש הרבה זמן של התמדה עם הבלוג.

    אם אבשלום רוצה להשפיע על שלי יחימוביץ' ועמיר פרץ – עדיף שיכתוב פוסט לבלוג של יסו"ד או לעבודה שחורה. אם הוא רוצה להשפיע על "מצביעי קדימה שמאלנים" שלא יצביעו לקדימה שוב, עדיף שיכתוב פוסט ל"במחשבה שניה". אם הוא רוצה להשפיע על העיתונות, עדיף שיכתוב פוסט אורח לולווט אנדרגראונד, וכן הלאה. לפעמים בכלל הכי טוב זה לפרסם מאמר דעה בהארץ או ווינט דעות.

    אכן בלוג אישי אינו מיותר, אבל אם המטרה שלך היא השפעה פוליטית, הדבר הנכון לדעתי הוא להגדיר את קהל היעד, ולכתוב קודם כל לזירה שבה תהיה לך הכי הרבה השפעה על קהל זה, ואז לאחסן את כלל הכתיבה בבלוג ולהשתמש בו כמקום לשיחה אינטימית עם הקוראים. בנוסף כדאי לפרסם בבלוג את כל מה שניסית לפרסם במקום מועדף ולא הצלחת. רוב האתרים, ובוודאי ווינט והארץ, נמנעים מפרסום של חומרים שכבר פורסמו בבלוג אישי, אלא אם כן מדובר בפוסט שהוא להיט היסטרי (למשל בועז כהן על השכר שלו ברשות השידור).

    • איתי,
      אני מבינה את טענותיך ומסכימה באופן חלקי. לצד כל הדברים שכתבת שהם נכונים, אני עדיין חושבת שלהיכנס באופן מיידי למעין קונצרן של כותבים, זה לא תמיד מאפשר התפתחות של כתיבה בלוגית של הכותב/ת. אני יכולה להעיד שמתחילת הקמת הבלוג, היה לי חופש גדול מאוד להתנסות בכתיבה באופנים שונים בלי להיות נתונה לכותרת שהיתה עשויה להגביל אותי מבחינה תוכנית/עריכה, ושזה הועיל מאוד הן לי, באופן אישי (כן, מה לעשות, אני באמת שמה דגש על האינדבידואליזם שבי גם), והן למטרות שהבלוג שם לעצמו. התקשורת עם בלוגים אחרים, שיתופי פעולה, חופש עריכה, חשיבה על תוכן וכו' – את כל אלה לא הייתי זוכה להכיר מקרוב אילו הייתי מתחילה לכתוב מראש, נניח, בהעוקץ. זה נכון שאנחנו 3 בבלוג, אבל אנחנו 3 שמכירות זה את זו הרבה זמן ולכן זו זירה מאפשרת ביותר: אנחנו עושות הכל בשיתוף.

      לגבי facebook killed blogs – מניסיון שלי וגם של חברות וחברים שעובדים בתחום של קידום תוכן ואתרים, אני יכולה לומר לך שזה עדיין תחום שוקק. אמנם בארץ אנחנו תמיד כמה (הרבה) צעדים מאחורי ארה"ב, אבל עדיין מעמד הבלוג עומד איתן. תלוי אילו בלוגים כמובן – אם בלוג היה מיועד מלכתחילה לתת במה למחשבות ורגשות אישיים סטייל "יומני היקר", אז בהחלט פייסבוק הרג אותו, כי לא היה צורך בבמה נפרדת יותר. אבל בלוגים פוליטיים, ביקורתיים, או אפילו כאלה שקשורים באופן ישיר לתאגיד שיווקי גדול ששומר על קשר עם לקוחותיו – עדיין חיים, מתפתחים, נושמים.

      בכל אופן, יש מטרות של השפעה באמצעות כתיבה, יש מטרות של פיתוח דיונים מסוג מסוים (שהם שונים בין בלוג אישי לבין כתיבה בבמה של הרבה מאוד כותבים/ות אחרות), יש מטרות של התפתחות אישית. אתה כנראה צודק שכדי להשפיע פוליטית, יש יתרונות לחבירה לקבוצת אנשים-כותבים ופרסום בבמה שהיא אינני אישית בלבד. אבל לא תמיד זו מטרת העל היחידה בפתיחת בלוג, ומטרות נוספות שהן לווייניות למטרת העל המוגדרת, הן חשובות ביותר גם כן עבור מי שפתח/ה את הבלוג. ואני חושבת שלניסיון הזה יש גם השפעה מכרעת על איכות הכתיבה לפורמט אונליין בזירות אחרות.

  4. כל הכבוד על העבודה! זה נושא שמאד הפריע לי גם עם שביתת העובדים הסוציאלים (זהירות! קידום עצמי: http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/100311_Numerophobia.aspx), התבאסתי לראות את זה שוב עם סגל ההוראה, ואני שמח לראות שכאן לפחות מישהו הרים את הכפפה.

    הערה קטנה, שאין בה להעיב על העבודה המרשימה שעשית כאן: עמיתי הוראה, למיטב ידיעתי, אינם ד"ר שלא קיבלו קביעות. קביעות זה סיפור אחר, ארוך (ולעיתים קרובות כואב…). עמית הוראה הוא מי שלפחות כרגע, עדיין איננו חבר הסגל האקדמי, ולכן איננו על "מסלול קביעות". הגידול בכמות ההוראה שמתבצעת באמצעות מורים כאלה היא נושא מאוד בעייתי בפני עצמו, אבל עמיתי הוראה לא אמורים לקבל תשלום על ביצוע מחקר. כמובן – כדאי להם להיות מעורבים במחקר כדי להגדיל את סיכויהם לקבל משרה בתור חברי סגל, אבל הטיעון הסטנדרטי שנוגע לחברי סגל, שרוב התשלום הוא עבור עיסוקם במחקר ולא בהוראה, לא תופס במקרה של עמיתי הוראה, בין אם יש להם תואר ד"ר ובין אם לא.

    למען הסר ספק, יש המון עמיתי הוראה שהם חוקרים מעולים, ויש לקוות שהאוניברסיטאות יפסיקו לעשות שימוש כל כך נרחב בעמיתי הוראה ויקלטו רבים מהם כחברי סגל. אבל, עד שזה יקרה, הטיעון שהשכר שלהם אמור להיות גם עבור מחקר איננו מדויק.

    • אסף, תודה על התגובה.
      יש לי שאלה שנובעת מאי-היכרות מספקת עם המערכת:
      האם לעמית הוראה שהוא ד"ר, או לד"ר שאינו עמית הוראה, יש סיכוי להתקבל כחבר סגל ללא שיציג עבודה מחקרית שביצע (אני מבין שהמדד הרשמי מתבסס בעיקר על פרסומים, אם זה לא מדד שמתייחס רק לקידוש של מי שהוא כבר חבר סגל)?
      אם הוא נדרש לבצע עבודה כזו במקביל לעבודה כעמית הוראה על מנת להתקבל כחבר סגל, נראה לי שמצבו קשה אפילו יותר משל חבר סגל.
      בנוגע לתקוותך שהאוניברסיטאות יקלטו יותר עמיתי הוראה כחברי סגל, לצערי אני מבין שהיא תלוי פחות בטוב ליבם של חברי ור"ה, והרבה יותר בכך שממשלת ישראל באמצעות המל"ג תאשר תוספת משמעותית של תקנים, ותתקצב את האוניברסיטאות בהתאם. עד שזה לא יקרה, ור"ה יצטרכו להמשיך לאלתר ולנסות להעסיק כוח הוראה חיצוני זול ככל הניתן כדי לכסות על פערי התקצוב והתקינה.

      • אין חולק על זה שבמירוץ אחר הקביעות, מצבו של עמית הוראה קשה יותר, בהרבה, משל חבר סגל.
        אני לא יודע מה מקובל בשום מחלקה חוץ מהמחלקה לכלכלה. אז אני אדבר על כלכלה. שם, מדי שנה (פחות או יותר) מסיימי דוקטורט חדשים (או מיד לאחר פוסט דוק) מגישים מועמדות למשרת חבר סגל. אחרי שבודקים להם את השיניים לפני ולפנים, חלקם הקטן יקבל משרה כזו. ואז המקצוע שלהם הוא שילוב של מחקר והוראה, ואחרי מספר שנים, אם ירצה השם והגוגל סקולר סייטשן קאונטר, הם יקבלו קביעות. חלקם לא יקבלו קביעות. זה מה שנקרא "מסלול קביעות", וזה היה, לפחות פעם, עמוד השדרה של המחלקות.
        לצד זה, תמיד היו מורים שאינם חברי סגל. חלקם תלמידי מחקר (מאסטרנטים או דוקטורנטים), חלקם מומחים בתחומם שאינם מן האקדמיה, ומלמדים קורסים ספציפיים (נניח שופט שמלמד קורס במשפטים), חלקם מורים בתחומים שנהוג היה שחברי הסגל לא מלמדים כמו שפות, קורסי תוכנה בסיסיים (אקסל למשל) וכדו'. כאלה דברים.
        מה שקרה, והוא מצער מאד, זה שככל שמספר חברי הסגל פר תלמיד ירד, יותר ויותר קורסים שהם עמוד השדרה של ההוראה באוניברסיטה התחילו להיות מועברים על ידי מורים מן החוץ. בכלכלה, באופן די קבוע, היו למשל מורים מן החוץ שלמדו את קורסי הליבה. אמנם חלקם היו מורים מעולים, אבל זו בהחלט לא הייתה כוונת המשורר כשהמציאו את הרעיון של מורים מן החוץ. עם ההסתמכות הגדלה והולכת על מורים מן החוץ האבסורד החמיר, כי יותר מהמורים האלו הם גם אנשים בעלי יכולות מחקריות גבוהות, וציפיות, לעיתים קרובות מוצדקות, להשתלב כחברי סגל בהמשך. אני משער שזה משחק תפקיד באופי הדרישות שלהם כרגע. אבל הרעיון המקורי של מורים מן החוץ, למיטב הבנתי, לא היה של מסלול בדרך להיות חברי סגל. אולי זה צריך להשתנות. בכל מקרה, כן – קבלת משרה במסלול קביעות תלויה בעיקר בתפוקה מחקרית. אבל לא ברור שמכאן יוצאת המסקנה שעמיתי הוראה צריכים לקבל תשלום גם עבור העבודה המחקרית שלהם.
        הבעיה היא יותר בזה שכל כך הרבה אנשים מוכשרים הם עמיתי הוראה ואינם חברי סגל. ופחות בזה שעמיתי הוראה לא מקבלים תשלום עבור המחקר שלהם.

        על זה שמצבם של עמיתי ההוראה תלוי יותר בממשלה מאשר בור"ה – כנראה זה נכון…

        • השאלה שאני מחפש עליה תשובה היא זו (בהנחה שאין פה משהו שאני מפספס לגמרי מתוך חוסר היכרות עם התחום):
          מכיוון שקבלת משרה במסלול קביעות תלויה בתפוקה מחקרית, מאיפה יכול עמית הוראה לגייס מלגת מחקר או משהו שיאפשר לו לחקור ולהתקיים כדי שיוכל בעתיד לעבור למסלול של קביעות? עבודת מחקר בחברה פרטית?

  5. לא נראה לי שאתה מפספס פה משהו, זה סתם אני שמנסה לא להגיד דברים חדים מדי. אז נסיון נוסף:
    התשובה היא שעמית הוראה (חוזר – אני מכיר מקרוב רק את כלכלה) איננו מסלול שהקידום הטבעי שלו הוא קבלת משרה במסלול קביעות. זה לא היה הרעיון של יצירת התפקיד הזה, והוא לא בנוי כדי לאפשר מעבר כזה. לכן, ככל הידוע לי, אין מערכת ממסדית שמאפשרת לו לבצע מחקר. מאיפה הוא יכול למצוא מקורות שיאפשרו לו להתחרות על מקום בסגל? התשובה היא – שום מקום. אולי בתור בנאדם שמכיר, ובעל יכולות (וכאמור – רבים הם כאלה, בעוונותינו), וכו', הוא יכול לנסות להתחרות על מלגות, או מענקים, או להשתלב במחקר של קבוצה קיימת – אבל כל אלה לא קשורים להיותו עמית הוראה, אלא להיותו בנאדם חכם, יצירתי, ושמכיר את עולם המחקר. לכן זו בהחלט משימה לא פשוטה בכלל לעשות את המעבר מעמית הוראה לחבר סגל (אמרתי כבר שאני מדבר רק על כלכלה?).
    נדמה לי שבמדעים האמיתיים – אלה עם מעבדות, חלוקים וכל זה, הסיפור הוא מעט אחר, אבל אני לא מתמצא בו. עניתי?

    • ענית, אבל נתת לי פתח להוסיף פה עוד שתי נקודות:
      א) לפי נתונים שקיבלתי מארגון הסגל הזוטר בתשובה לשאלה שהפנתי אליהם בעקבות הפוסט הזה, מורים מן החוץ ממלאים 47% מהמשרות באוניברסיטאות (בחישוב שסוכם למשרות מלאות. אם סופרים בני אדם, זה כנראה הרבה יותר, כי הם עובדים במשרות חלקיות). המשמעות היא שלחלק ניכר אם לא לרוב מי שמלמד באוניברסיטאות כיום אין כנראה שום סיכוי להגיע לקביעות או לעסוק במחקר (מה שהופך אותו למורה פחות מעודכן). כ 27% נוספים הם עוזרי הוראה, מה שאומר שעוד יש להם סיכוי כי הם עדיין לומדים לתארים מתקדמים, ואולי הם מבצעים מחקר כחלק מהלימודים שלהם.
      במכללות המצב יותר גרוע (כ 2/3) מהמשרות הם סגל זוטר/מורים מן החוץ, אבל זה פחות רלוונטי לשאלת העיסוק במחקר, מכיוון שהמכללות הן בכל מקרה לא מוסדות מחקר.

      ב) אתה יודע על כלכלה, ואני יכול להניח שבמדעים מדוייקים (מעבדות וחלוקים וכו') מתקיים מחקר ופיתוח גם במגזר הפרטי. אני מבין מזה שבכל תחום מדעי החברה והרוח, הסיכוי לעסוק במחקר מחוץ לאקדמיה הוא נמוך ביותר עד אפס מוחלט (תלוי בתחום), ובעיקר נתון לשרירות ליבם, כיסם וכיוונם הפוליטי-רעיוני של מוסדות שונים, החל מיד טבנקין ועד מכון שלם…

  6. פינגבק: האמת, חלק מאמת, וגם דברים שאינם אמת | עמדת תצפית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s