מה על סדר היום?

כלומר, חוץ מזה שהמשטרה הסירה מחסומים במצפה הילה, שמישהי מאילת שלחה לגלעד שליט סוכריה במשקל 15 ק"ג (וכן, זה הופיע ב ynet ידיעה ראשונה במדור החדשות), וחוץ מרעידת אדמה שהרגה כנראה כ 1,000 טורקים. את הדברים האלה אפשר לראות בכל מקום. אנחנו פה בשביל הדברים שאין בהם חדש, ולכן הם לא חדשות, למרות שמעטים הדברים החשובים מהם. אז מה על סדר היום:

א – מורי היל"ה מנהלים סכסוך עבודה מול החברה למתנ"סים. זה לא חדש, ומדובר כנראה בסך הכל בעוד מקרה "רגיל" של "מורי קבלן" – כלומר מורים שלא מועסקים לפי התנאים המקובלים של מורה בישראל, אלא מפוטרים בכל חופש משמעותי, לא מקבלים שכר כאשר שיעור מתבטל (בלי קשר לאחריותם לביטול), ולא זוכים לתנאים הסוציאלים המקובלים. זה לא חדש. סכסוך העבודה הוכרז לפני שבוע, אבל גם אני פספסתי אותו. זה הקישור לבלוג שלהם באתר כוח לעובדים, וזה קישור למכתב שפורסם בעבודה שחורה.

במהלך שנות השמונים עד שנת 2000  פרויקט היל"ה עבר גלגולים שונים ובעלויות שונות . משנת 2000 הפרויקט מופעל על ידי החברה למתנ"סים , שזכתה במכרז של משרד החינוך. תנאי העסקה של המורים , שמקורם במכרז שהוצא על ידי משרד החינוך , הפכו  אותם לַעֲבָדִים בחברת כוח אדם לכל דבר .

אלף חמש מאות מורים אינם מקבלים תשלום בחופשות וחיים ללא ביטחון תעסוקתי . חוזה העסקה שלהם מסתיים בתום כל שנת לימודים . תנאים סוציאליים למורים כמו קרן פנסיה הם בבחינת חלום באספמיה .

זוהי טיפה בים של העסקה קבלנית בתנאים פוגעניים בתחום ציבורי במהותו, וכל התארגנות להסדרי העסקה הוגנים היא התארגנות מבורכת. להבנתי, שביתה של כלל מורי הקבלן במצב היום תביא את בתי הספר בתל-אביב וירושלים למצב שבו ספק אם הם יצליחו לתפקד. אני חושב שראוי לעשות את זה ולו רק כדי להדגים עד כמה התופעה של כרסום העבודה המאורגנת בתחום ההוראה רווחת.

ב – הרופאים המתמחים יוצאים להפגין מחר (יום שני 24.10) בשעה 18:00 ברחבת מוזיאון ת"א. יש כאן קודם כל מצב של סף-קטסטרופה של המערכת (גם אם הקריסה תגיע בעוד כמה שנים): תקנים לא מעודכנים למרות גידול עצום באוכלוסיה, ייבוש תקציבי, מחסור באחיות וברופאים, צמצום הולך ומתמשך ביחס הרופאים ל 1,000 אזרחים, ושאר נתונים שאומרים שאנשים מתים או סובלים סבל מוגבר ומיותר מבעיות רפואיות בגלל מדיניות ממשלתית הרסנית. עניין יומיומי של חיים ומוות. מעבר לכך, יש כאן מדיניות ממשלתית של ניהול משא-ומשא, שבו משרד האוצר דורש לנהל משא ומתן (אחרי שהתעלם במשך חודשים מאיומי ההתפטרות של המתמחים), מתוך נקודת פתיחה שלפיה הוא מצהיר שהוא לא מתכוון לתת שום דבר ומתוך הנחה שהצד השני יכנע בסופו של דבר, ובגיבוי בית משפט שמנפיק צווי מניעה בלי לכפות ניהול של משא ומתן אמיתי, ובכך מטיל את כל האחריות והציפיה להתפשר על צד אחד.

לטעמי, וגם מתוך התקווה שהתפטרות של כ 700 רופאים מתמחים היא צעד שבסופו של דבר נועד לאיים ולא להתממש, הסיטואציה שבה אדם עובד בישראל מגיש התפטרות בהתראה המתאימה (פעמיים), והיא נמנעת ממנו בצו בית משפט שלא מציב שום דרישה לצד שהיה אמור להיערך להתפטרות הזו, היא סיטואציה בלתי נסבלת, שפוגעת פגיעה אבסורדית בחופש העיסוק ויוצרת סיטואציות של עבודות כפייה. את הפרחים הייתי מציע לשלוח לשר הבריאות, אבל על איוש המשרה הזאת לא הוציאו צו מניעה…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s