9.2.2011
חרקים (ברובם) הם די מעניינים מקרוב. אני חושב שאם הם לא היו כל כך קטנים ומקושרים אצלנו ללכלוך, המורכבות שלהם היתה הופכת אותם לחיות הרבה יותר פופולריות. במקרה הזה, דווקא אחד החרקים הפופולריים, לא מעט בזכות הכינוי והצבע – פרת משה רבנו. צילום המקרו והרקע ה"דהוי" מבליטים את חדות הראש השחור לבן של החיפושית, ואת כיסוי הכנף האדום-בוהק שמשקף את השמיים. נדמה לי שבהגדלה של התמונה אפשר אפילו לראות את ההשתקפות שלי מצלם…
4.2.2011
מבט מקרוב על עץ תאנה בחצר של חברים. כל הרחוב מלא ענן. על כל העצים תלויות טיפות. נשאר בדיוק מספיק אור בשביל לנצנץ בכיפות המים האלה, שאינן שונות מכל שאר טיפות המים על כל שאר העצים. היופי נמצא תמיד עבור מי שיודע להסתכל ולראות אותו.
5.10.2010
הרוצה לראות יופיו של ר' יוחנן, יביא כוס של כסף צרוף וימלאנה גרעינים של רימון אדום, ויעטר כליל של ורד אדום על פיו, ויניחנו בין חמה לצל.
ישבנו בישיבת צוות, וחברה הציעה לי פלח רימון. אני לא אוהב לאכול רימונים כי אני לא מסתדר עם הגרעינים, אבל החלטתי לעצור את הרימון אצלי לפני שאעביר אותו הלאה, ולהוציא את המצלמה.
27.7.2010
שפירית היא יופי של חרק. קודם כל, כי היא צבועה בצבעים יפים. שנית, יש לה נטיה לבחור נקודה ליד המים ולחזור אליה גם אם בן אדם נמצא קרוב מאוד אליה, מה שהופך אותה לנוחה לצילום.
את השפירית הזאת צילמתי בעין חיזר. היא בחרה את קצה העשב היבש הזה שניצב מעל חור בתקרת המעיין, וכל פעם עפה לרגע וחזרה אליו. אני שכבתי על הבטון בצד השני של החור, וצילמתי אותה כמה פעמים. בצילום הזה רואים יפה את הראש הגדול, כתמי הצבע שבבסיס הכנפיים, ואת שלד התמוכות המורכב של הכנפיים.
כמו לכולנו, גם לי יוצא לשמוע את השאלה הזו לא מעט. בימים האחרונים כמה מהמקרים האלה גרמו לי לחשוב שוב: למה הפכה השאלה הזו לשאלה רטורית, האם אנחנו מצפים לקבל תשובה כנה, ומה יקרה אם נענה עליה תשובה כנה?
