מה שלומך?

כמו לכולנו, גם לי יוצא לשמוע את השאלה הזו לא מעט. בימים האחרונים כמה מהמקרים האלה גרמו לי לחשוב שוב: למה הפכה השאלה הזו לשאלה רטורית, האם אנחנו מצפים לקבל תשובה כנה, ומה יקרה אם נענה עליה תשובה כנה?

כתב מרטין בובר:

אתה הולך לך שם, בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, תוהה לך בדרך, בדרכך לאן? ובדרכים, הנודד, אתה פוגש בני אדם… אך רק רגע, נודד, בטרם הושטת את ידך לשלום, גילית לתדהמתך, שאלו מסכות מהלכות. "שלום", אומרת לך המסכה הראשונה שאתה פוגש בדרכך, "מה שלומך?"

'בודד אני, בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, בדרכי לאין ידוע…!'

את כל זאת, נודדי הבודד, היית יכול לומר.

אך ידעת מה מסכה מצפה לשמוע… ואז הוצאת מתיק נדודיך, את מסכתך היקרה, שידעה גם ידעה את אשר היא צריכה לומר:

בסדר… ואתה…?

בסדר…

ואז נפרדת מהמסכה והמשכת בדרכך.

אך את המסכה שלך לא הורדת.

ואת תיק נדודיך, שמכיל את כל אשר הינך, השארת, כמעמסה כבדה, על כתפיך העייפות.

ומסכות, כל כך הרבה מסכות, יצפו לקראתך, נודד מחופש:

בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, בדרכך… לאן?

ובפנים, מאחורי מסכות, ומאחורי חומות גבוהות של בית מעצרנו, זועק לו שם האדם… לאדם.

התשמעו את קולו?

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “מה שלומך?

  1. הקטע הזה, שכמו חלקנו, גם אני למדתי אותו במפגש בכיתה י"ב, גרם לי להחליט להצטרף סופית לקבוצות הבחירה, ובהמשך לצאת לשנת שירות. נזכרתי בו לפני כמה ימים, כשרציתי להעביר את המסר שלו לחבר טוב, ולא הצלחתי למצוא אותו בשום מקום, לא זכרתי מאיזה ספר הוא ואיפה הוא פורסם.
    זה היה די נחמד שכשמצאתי אותו, זה בבלוג של מישהו מכם.

    תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s